ההלכה למעשה זנחה את המקרא בארון הקודש כספר קדוש שאין לו הופכין.

תחילה נביא מספר דוגמאות שכבר הצגנו באתר מתוך רבים, ולבסוף נביא דוגמה נוספת:

1. על-פי המקרא הבנים מתייחסים לאב ולא לאם. באה ההלכה והפכה את הדין המקראי וקבעה שייחוס הבנים לפי האם עיין בתשובה: "במקרא הבנים מתייחסים לאב"

2. על – פי המקרא אדם שאינו יהודי משתייך לקהילה היהודית "בבואו לקהל" ללא סייגים ותוספות. באה ההלכה וקבעה דינים חדשים למצטרף ליהדות, ראה תשובתנו: "יהדות לפי האמא או לפי האבא"

3. על-פי המקרא יש להעניש את העבריין בארבעים מכות. באה ההלכה וקבעה שלושים ותשע. ראה תשובתנו: "חכמים מסרסים פשוטו של מקרא"

4. על-פי המקרא יש לשבות בחריש ובקציר ביום השבת וההלכה פירשה מקרא זה לשנת השמיטה. עיין בתשובתנו: "תורה שבעל פה לא ניתנה מסיני"

5. במקרא יש היתר לאכול חיות טהורות ללא שחיטה באה ההלכה וקבעה הלכות שחיטה. עיין ב"הפלפול היומי" – "מניין ששחיטה בגרון"

6. וכהנה רבים תמצא באתר עד שקבעו חכמים במפורש: "רוב על פה [פרשנות חכמים] ומיעוט בכתב [המקרא]" (גיטין ס ע"ב). עיין דברינו "פרשת שופטים" ודברינו "בפרשת אתחנן".

דברים אלה כבר כתבנו, שנינו ושילשנו והיות ואין בית מדרש ללא חידוש נביא הלכה שעקרה מקרא שעדיין לא הזכרנו. במקרא נכתב: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן: כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" (דברים, כג; 25-26ׂ). ממשמעות הכתוב "כִּי תָבֹא" משתמע, שכל אדם, אף עובר אורח, יכול לבוא לכרם גפנים ולאכול ענבים ובלבד שלא ייקח כמות ענבים יותר מאכילתו בכרם לכן הזהירה התורה שלא ייתן ענבים לתוך כלי. וכך גם מעיד ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו בן המאה הראשונה לספירה שכותב את חוקי התורה כפי שהיו מפורשים ומקובלים בזמנו: "אין מונעים מעוברי-דרך לנגוע בפרות בעצם האסיף בימות הסתיו, אלא מניחים אותם למלא צרכם כאילו משלהם, בין אם אנשי המקום הם ובין אם זרים, ולשמוח על שנותנים להם ליהנות מן הפרות שנתבשלו; ואולם אסור עליהם לקחת אתם משהו.. (קדמוניות, ספר רביעי, ח, כא, עמ' 132). ואילו חכמים עקרו פשוטו של מקרא וקבעו שהתורה מתכוונת לפועל ועובד בכרם ולא לעובר אורח (בבא מציעא צב ע"א). כאילו קשה היה למחבר המקרא לכתוב: "כִּי תָבֹא כשכיר בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים…

מעניין שגם חכמי בבל מציינים עדות של פרשנות התורה כפשוטה שגם עוברי אורח מותרים באכילת פרות בכרמים ובשדות, ודחו פרשנות זו מחשש שאנשים יאכלו הרבה מדיי ויגרמו לפשיטת רגל של בעלי המטעים והכרמים, ובלשונם: "מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא, וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר: 'כי תבא בכרם רעך' – בביאת כל אדם הכתוב מדבר. ואמר רב: לא שבק איסי חיי לכל בריה " (בבא מציעא צב ע"א).

בברכה

דעת – אמת