שלום יוסי,

כדרכך אתה שואל שאלות מאתגרות, חשובות ובסיסיות להמשך קיומה של החברה הישראלית.

גם כאן אקדים הקדמה לפני שאשיבך, היות והדברים צריכים להיות מסודרים ומובנים – לבנה על-גבי לבנה.

תחילה אסביר את ההתעוררות הלאומית היהודית שהיא חילונית ביסודה.

אחד הדברים המפליאים בהיסטוריה האנושית הוא השינויים התודעתיים וההכרתיים החלים פתאום בקרב האומות. למעשה אי אפשר לחזות את השינויים. ההסברים והפרשנויות תמיד באים בדיעבד, מה שמטיל ספק בפרשנויות.

רצוני לומר, הרצון/התשוקה של האדם באה על כורחו והוא אינו בוחר בה, והפלא גדול שבעתיים כשתשוקה זו מתחוללת בעת ובעונה אחת במספר אנשים עצום ובקרב אומות שלמות. זהו אחד משבעת פלאי האנושות.

ולענייננו, באמצע המאה ה- 18 החלה התעוררות לאומית באירופה.

התעוררות ששינתה לחלוטין את המצב הארגוני, הטרטוריאלי והמדיני של עולם ישן. מלכים ורוזנים, נסיכים וקיסרים ירדו מגדולתם. הדת השלטת ירדה לשוליים, כתרו של מלך עולם (אלוהים) הוסר והועבר לאדם. מעתה האדם, הפרט, האזרח הוא המלך.

הלאומיות, כתופעה חדשה, החלה במערב אירופה כחלק מתהליך חילון, התגברות ההשכלה וירידת קרנה של הדת.

תהליך זה לא פסח על היהודים. כלומר, תהליך חילון, התגברות ההשכלה, ירידת קרנה של הדת והרצון/תשוקה ללאומיות יהודית. רצון פנימי זה, ללאומיות, הבא מעומק נפשם של היהודים החל לצבור תאוצה. מטבע הדברים, כדי להגשים את התשוקה ללאומיות משלנו, יש לאגד את היהודים בפזורה תחת טריטוריה אחת עם גבולות מסומנים משלנו. וכאן מצאו עצמם היהודים הפזורים בתבל, בעלי תרבות שונה עם זיקה לדת היסטורית משותפת, להגשים רצונם תחת מסגרת ארגונית – תנועת הציונות.

נקודה נוספת, חשובה להבנת התהליך הלאומי, תשוקה ללאומיות יוצרת השקפות עולם שונות ליישום הלאומיות. שאלת המאחד מתעוררת ביתר שאת במיוחד בלאומיות היהודית. היהודים היו חסרי טריטוריה בעלי תרבות היסטורית חד מימדית – הדת. השאלה המתעוררת: כיצד לאחד תהליך חילון והשכלה אצל יהודים שההיסטוריה שלהם היא כמעט אך ורק דת. יש שתרו בטקסטים תנ"כיים, ששם יש ביטוי ללאומיות יהודית בתקופת המקרא. יש שהבליטו את עצמאות החשמונאים… וכך הלאה עשו אידיאליזציה של העבר כדי שתותאם לשאיפתם הלאומית – חילונית. הדתיים, שתשוקת הלאומיות קפצה גם עליהם, נדרשו לפרש תשוקתם שתתאים לאמונתם וקבעו שתהליך הלאומיות הוא חלק מתהליך משיחי והוא אתחלתא דגאולה. יש שהרצון הלאומי לא הצליח לחדור מבעד חומות לבם, ולכן הם התנגדו ללאומיות, והבליטו לעצמם את מקורות דתם האוסרים להקים תחייה לאומית בכלל ועל אחת כמה וכמה שבסיסה חילוני. מה שמלמדך שהנימוקים, הפרשנויות והתירוצים מיישרים קו עם הרצון הראשוני.

לאחר שהצליחו היהודים לארגן את רצונם ללאומיות תחת מטרייה ארגונית – התנועה הציונית – החלו מחלוקות רבות בדרך למימושה (לא נכנס לזה כאן), אחת המחלוקות היא בחירת מקום הטריטוריה שיהיה ליהודים. לבסוף בחרו את ארץ ישראל. מה שגרם לעזיבת חלק מהיהודים את השתתפותם במפעל הציוני.

כמובן שבחירת ארץ ישראל, מיתר האפשרויות (אוגנדה, ארגנטינה…), נובעת מהזיקה ההיסטורית – תודעתית שיש ליהודים: ארון הספרים היהודי שופע זיקה לארץ ישראל. כלומר, כשם שהתשוקה ללאומיות יצרה אצל יתר האומות זיקה להיסטוריה, לעבר התרבותי וכו' כגורם מאחד והמבטא את לאומיותם. כך גם ליהודים, תשוקתם ללאומיות הביאה אותם להציף את העבר ההיסטורי שיתאים לרצונם הלאומי. אך חשוב לזכור שהרצון לאחד, מתוך זיקה להיסטוריה ולעבר, מקורה כחלק מתהליך החילון. כלומר לאומיות היא תוצר חילוני, גם מי ששומר מצוות ורגש הלאומיות מבעבע בנפשו הוא תוצר של החילון העולמי ולא של דתו.

ועכשיו לשאלתך: "אם באנו לכאן להקים עוד מדינה אירופית? למה?".

נסה לדמיין לו היו היהודים בוחרים להגשים לאומיותם בארגנטינה או אוגנדה, האם ארון הספרים היהודי היה נגרע? תשובתי: לא! חלק מהלאומיות, והמאחד את הלאומיות היהודית, היא ארון הספרים היהודי, הטקסים, השפה (אלעזר בן יהודה היה מחייה את השפה העברית גם בארגנטינה/אוגנדה).

כמובן שנוף ארץ ישראל, מבנים היסטוריים שהם חלק מעברנו, מוסיפים נופך רב משמעותי לזיקת הלאומיות. ובזה יש עדיפות לבחירה בארץ ישראל, כשטח טריטורילי, ללאומיות היהודית.

רצוני לומר שעצם התשוקה ללאומיות עצמאית ליהודים היא המבחינה בינה לבין לאומיות צרפתית, גרמנית, פולנית ויוונית.

הגע בעצמך, מדוע הצרפתים אינם מעוררים כלל שאלה זו בקרבם: מה ההבדל בין לאומיות צרפתית וגרמנית וכך הלאה. התשובה ברורה, כי ההבחנה ברורה. בין תרבות צרפת לבין תרבות גרמניה עובר קו ברור. כיוצא בו יש הבחנה ברורה בין לאומיות יהודית ללאומיות יוונית. ודברים אלה ברורים למדיי עד שנדמה לי שהשואל שאלה זו: ""אם באנו לכאן להקים עוד מדינה אירופית?" מתכוון לומר שהוא חפץ להיות שומר מצוות ורק כך ירגיש ייחודי משאר העמים – וזה מסוג הדברים התלויים בנפש האדם. ונראה לי שרוב היהודים מרגישים את לאומיותם היהודית מבלי זיקה לדת. ויתירה מכך, כפי שכתבתי לעיל, הלאומיות היא תוצר חילוני משמע, הלאומיות מתבטאת בדברים שאנו מיחסים לה חילוניות: שפה, לבוש, תרבות, השכלה, ארון ספרים ….

ודבריך למה בחרנו ארץ ישראל, שהוא מקום בו מתגוררים ערבים בעלי שפה אחרת, דת אחרת, תרבות אחרת שסביר להניח שיתנגדו להקמת מדינה ליהודים במקום מושבם.

שאלה זו מופנית לאלו שבחרו – התנועה הציונית. גם הם התחבטו בשאלה זו ושקלו את היתרונות על פני החסרונות והחליטו מה שהחליטו [איני יודע מה הייתי מחליט לו עמדתי במעמד זה, וסבורני שאין אדם היכול להחזיר עצמו במנהרת הזמן ולדעת מה היה מחליט].

אני ואתה נולדנו למצב נתון: נולדנו בארץ ישראל, שהקימו אותה יהודים החפצים בלאומיות היהודית תחת מסגרת של לאום ישראלי. זה מה שאבותינו רצו ולמציאות זו נולדנו. לתרבות נוף הולדתנו שספגנו במערכת החינוך ובבית. הנופים, הריחות, האנשים, הספרים, המלחמות, ההצלחות והכישלונות… כל אלה יוצרים את "הבית" הפרטי שלנו בו אנחנו מרגישים בבית – בית במשמעותו הרגשית הפנימית ביותר.

אין טבעי יותר, אנושי יותר, מלרצות לשמור על ביתי בכל משמעותו.

וביתי הוא כאן, על כורחי נולדתי כאן, ובבחירתי אני ממשיך לחיות כאן.

מתוך תובנה, לשמור על ביתי, אני נאבק מול אויבי פנים וחוץ הרוצים לחסל את ביתי התרבותי והפיזי.

כדי להשלים את התמונה, ולהבין את דעתי בנושא חשוב זה, אנא חזור לעיין בתשובתי:

יהודי

וכן בתשובה: יום העצמאות וגזלת ארץ ישראל.

שנה טובה,

דעת – אמת

ירון.

אני חשבתי גם לומר שאין קשר בין היות האדם דתי או לא..כי היהודי הוא המייצב של החברה בה הוא חי כמו שלמשל חז"ל היו המייצבים של אותה תקופה..אי לכך זה לא משנה בעצם המהות מה האדם היום דתי או לא כי בכל מצב הוא נישען על פי הוויתו..אך בכל זאת קשה הרי ידוע שהרפורמים היתנגדו בכל תוקף לציונות ולעליה לארץ [רק היום ברוב צביעותם מנסים לדרוך ולשנות דברים בארץ]..והסיבה להיתנגדותם זה המטרה לשיוויון האדם באשר הוא עובדה שלא היתה להם בעיה בחיתון יהודים עם שאינם יהודים ומימילא הם היתנגדו לעליה שניראתה להם סוג של יומרה יהודית שנגד לדעתם את האמנציפציה..ואני מאמין שגם אתאיסטים והומניסטים הסתייגו מזה..[תקנני אם אני טועה] כי לכאורה מה העיניין לעשות זאת אם תומכיי שיויון אנו בין כל אדם ועצם מהותו לא נוגד אז בכל זאת נישארת השאלה מה הטעם להומניסט והאתאיסט לעלות או להישאר בארץ אוכלת יושביה זו ויתרה מיזו למה לבוא למקום שכבר היה מאוכלס במוסלמים..[ואצטט לך ציטוט מאחד האימאמים של האיסלאם איני זוכר שמו שאמר עם הציונים החילונים בעייתינו קטנה כי להם נוכיח שאין להם שום שייכות לכאן אך בעיתיינו היא עם הדתיים שטוענים על בעלות תנכי"ת ובילעדית ואיתם בעיתינו]..

שנה טובה יוסי..

שנה טובה יוסי,

נדמה לי שאתה מבין את דבריי אך קשה לך איתם מבחינה רגשית.

אתה, מבחינה רגשית, תוצר קלאסי של מערכת החינוך הכללית שלא הצליחה (או לא רצתה) להטמיע את הלאומיות היהודית חילונית (שלא לדבר על הישראליות שזו סוגיה נוספת).

אף שהקמתה של תנועת הציונות ומדינת ישראל נבעה מהלאומיות החילונית על אפה וחמתה של הדת.

זאת הסיבה, כך אני מתרשם, שאתה מתחיל דבריך בהסכמה על הלאומיות החילונית ללא קשר לדת. ובכל זאת מתקשה וחוזר לנקודה הרגשית שלך – כתופס את היהדות כתפיסה דתית – ומה עם הרפורמים…. ומביא ראייה ממוסלמים.

יוסי, אני יודע שזהו תהליך רגשי להפנים את הלאומיות היהודית חילונית, לאחר שעוצבת אחרת, אבל עדיין יש מקום לשינוי.

הרפורמים התנגדו לתנועת הציונות כי סברו שהזהות הקולקטיבית היהודית אינה דורשת לאומיות במשמעותה המודרנית, משם שלדעתם היהדות היא דת. כניסוחו של אבי הרפורמים, משה מנדלסון (אף שהוא היה אורתודוכס): גרמני בן דת משה. לעומתם, החילונים היהודים, רצו וחשקו בלאומיות מודרנית משלהם. בדיוק כפי שהפולנים והיוונים חשקו בלאומיות משלהם.

שאלתך: "מה הטעם להומניסט ואתאיסט לעלות או להישאר בארץ" מעידה על מחשבותיך כאילו אתיאיסט והומניסט חסרי רצונות וחסרי תשוקה לזהות קולקטיבית. השאלה "מה הטעם" יפים לכל האידיאולוגיות; וכי מה טעם לאדם דתי להיות בארץ אוכלת יושביה? הרי את מצוותיו יוכל לקיים בכל אתר ואתר, כפי שעשו במשך אלפיים שנה, ועדיין עושים קהילות שלמות כמו סאטמר וכו'.

שאלה "מה הטעם" היא מסוג השאלות האינסופיות והתשובה עליה היא ברצון הראשוני כאקסיומה רצונית.

דבר נוסף, התנועה הלאומית שהתעוררה באירופה, והיהודים הציונים שותפים לה, מנוגדת לתנועת ההשכלה שדגלה בקוסמופוליטיות. כלומר, הבריות לא רוצות, לעת עתה, חיים קוסמופוליטיים. חושקים הם בייחודיות משלהם המבדילה אותם מאחרים; בזהות קולקטיבית.

ראה דבר מעניין, כדרכו של אדם שרצונו בהפכים (הנפש סובלת הפכים), מחד הצרפתים דגלו בקוסמופוליטיות ומאידך הם ניסו לכפות זאת בשם הלאומיות הצרפתית. כיוצא בו הקהילות היהודיות בצרפת, שאחר המהפכה הצרפתית, דגלו בקוסמופוליטיות אך הקימו ארגונים שדאגו רק ליהודים בתפוצה, כמו כי"ח; "כל ישראל חברים" – שרצו להטמיע את תפיסתם האוניברסלית בקרב היהודים בלבד.

אין ספק שלאומיות וקוסמופוליטיות מצריכים לוליינות אינטלקטואלית ורגשית – אך זהו מצב חוויתם של רוב היהודים החילונים.

לגבי הבאת האימאם המוסלמי, איני מבין מה ראית להביא צידוק מאיש דת שאינו שונה מאיש דת יהודי ונוצרי. וכולם, מבחינה דתית התורה להם כאמת אלוהית והשינויים החלים בבני אדם אינם אלא אפיזודה חולפת.

ומאבק האתיאיסטים וההומנים באנשי הדת חוצה גבולות ולאומים, וזו סוגיה אחרת מרתקת לכשעצמה.

שנה טובה,

דעת – אמת

שלום יוסי,

טיעון זה נפוץ בקרב חרדים וגם בקרב דתיים-לאומיים(הסיפור על בן גוריון).

בוא נסתכל ביחד על האספקטים השונים של הטיעון:

1.הוא פונה לרגש לאומי (מדינת היהודים) ומנסה לערער אותו על ידי הדת.

2.הוא אינו שייך למציאות, במציאות החילונית של העולם שבו אנחנו קיימים, מדינת ישראל קיימת.

3.אתה לוקח אדם חילוני, דויד בן גוריון ומציג אותו כאדם שלו היו אספירציות דתיות בהקמת המדינה. למען האמת, זה לא יכול להיות רחוק מהאמת כיוון שבן גוריון לא לבש כיפה גם בהלוויות והוא דגל בהתייחסות לענייני העולם הזה בלבד.

זאת אומרת, הוא היה לא רק חילוני אלא גם חילוני מבחירה אידיאולוגית, דבר נדיר למדי כיום בגלל חוליי מערכת החינוך ה"לא-דתית".

4.

"עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים."

(נאום בן-גוריון במסדר צה"ל, יום העצמאות תשט"ו, 27.4.1955)

מדוע זה משנה מה אומרים מוסלמים מסוימים? העתיד(שאליו אנו שואפים) תלוי במה נעשה, ולא בתפיסה ההלכתית-גלותית.

משמע, איננו חייבים לפחד או להתרגש ממה שיאמרו אומות העולם, כי יש לנו מדינה עצמאית וריבונית.

איננו חייבים לקבל את האנטישמיות(שהיא אינה רציונלית) בכניעה אנטי-רציונלית דתית, אלא למגר אותה בעזרת עשייה יהודית ורציונליות.

ואם יהודים אינם רצויים בישראל על ידי מוסלמים, למה שהם יהיו רצויים במקומות אחרים?

7.בן גוריון, בנאומו בועדת פיל שבו הוא דיבר על כך הוא אמר כך:

"התנ"ך הוא המנדט שלנו. התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא-הוא המנדט שלנו."

בן גוריון, שהיה אדם חילוני מבחירה, הבין כי התנ"ך הוא יצירה אנושית והוא נכתב על ידי בני אדם. מעבר לכך, הוא גם לא האמין ביהווה אלא באל השפינוזי, לקראת מותו הוא נהג לדבר על האלוהים של שפינוזה לא מעט.

בן גוריון, נהג גם להגיד שהוא יותר יהודי מאשר "האדוקים"(אורתודוקסים), והוא עלה לארץ כיהודי-חילוני, כך שאתה בעצם מוכיח את חוסר נכונותה של הטענה הדמגוגית של אנשי הדת שרק לדתיים יש סיבות לעלות לארץ. למעשה, אם שערי הארץ יפתחו לקיבוץ גלויות ויתקיים בישראל חופש מדת, אני בטוח שיהיו לא מעט יהודים-חילונים שיעלו ארצה(כמו בעליה הרוסית) ויגרמו לתחיית הארץ והפרחת השממה.

בציבור הדתי(לא החרדי), דבריו של בן גוריון לרוב בלתי מובנים, בציבור החרדי, המשחק על הבעיות שהמדינה גורמת כביכול יותר נפוץ.

מקווה שהבהרתי דברים מזווית קצת אחרת מאנשי "דעת אמת", ועכשיו לשאלה המרכזית:

"אז שאלתי היא אם באנו לכאן להקים עוד מדינה אירופית?"

באנו לכאן בכדי להקים מדינה יהודית מתוך הכרה בעליונות ונחיתות תרבותינו, מתוך הכרה בדברים השלילים והחיוביים. מתוך הכרה בדברים החיובים שיהודים יכולים לתרום לעולם(אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, ברוך שפינוזה, היינריך היינה, אמה לאזרוס), ובדברים שאחרים יכולים לתרום לנו.

נגיד ושפינוזה היה גר בישראל, האם היו קוראים לו בשם "בנדיקט דה אספינוזה"? ומה עם שלמה פרויד? והאם היינריך היינה היה נאלץ לטבול לנצרות למרות שהיה יהודי-חילוני?

למעשה, ככל תרבות בעולם, אנו יונקים מאחרים, ואחרים יונקים מאיתנו, וזה המצב הטבעי.

שפינוזה תרם מאוד להתפתחות הנאורות, ולמעשה הוא חשב בצורה חופשית-רציונלית וחשב על הפרדת הדת והמדינה עוד לפני הצרפתים ובטח שלפני האנגלים, האם זה אומר שהצרפתים הקימו מדינה יהודית? לא.

ישראל היא המדינה שבה מתפרסמים הכי הרבה מחקרים מדעיים לנפש אחרי ארה"ב אז מדוע קידום ההשכלה זה "מדינה אירופית"? אתמה!

אתה מוזמן גם לעיין בתשובות לטיעון זה כאן:

http://www.hofesh.org.il/misc/hofesh_material/hovrot/1/1.html

יום טוב

שלום לכולם,

כאדם "דתי" שלמד הן בטכניון והן באוניברסיטה, ואשר רואה עצמו כאדם חושב וכמי ש"שום דבר אנושי לא זר לו" (כהגדרת הרנסנס), אני חושב ש"דעת אמת" נוהגת שלא בהגינות בהכללות שהיא עושה – ובכך היא תוקעת "גול עצמי" כיוון שאלמלא כן גם דתיים כמוני היו מצטרפים אליה.

הדבר בא לידי ביטוי כבר בדף הבית : התמונה הראשונה הקופצת לעין היא זו של ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, אבל ליבוביץ' היה מגדיר עצמו ללא שום ספק כיהודי דתי. אלא מה, ברור שליבוביץ' היה אדם חושב, משכיל, ביקורתי ויהדותו שונה מהפונדמנטליזם השורר בקרב קבוצות דתיות רבות – וזו בדיוק הנקודה :

מה שצריך להילחם בו הוא הפונדמנטליזם הדתי, האמונות הטפלות וכל כיו"ב, ולא עצם התופעה הדתית הנובעת ממקורות מחשבתיים ורגשיים עמוקים ביותר ששום מדע לא יוכל להחליף.

ירון ידען סיפר פעם כי הזרז לחזרתו בשאלה היה הגילוי כי חז"ל טעו בעובדה ביולוגית מסוימת. אבל טעות שכזו היא בעיה רק לחוגים הקיצוניים והפודמנטליסטיים (חלק מהחרדים) שבתוכם הסתופף ולאישיות הדתית שהוא היה אז, והיא איננה בעיה כלל וכלל לחוגים הדתיים המודרניים, החושבים, הביקורתיים, האקדמאיים, הכוללים בתוכם גאוני מדע (ישראל אומן) ומחשבה (ישעיהו ליבוביץ') ויצירה (ש"י עגנון) שאצלם קיימת החובה ללמוד את הכל ונקוט הכלל שקבע הרמב"ם, "קבל האמת ממי שאמרה", ואפילו מאריסטו ביוון העתיקה או מכל הוגה ומדען בימינו.

גישה מוטעית זו כורכת ביחד את הדתיים הפונדמנטליסטיים שאכן מאמינים בכל שטות ובכל הבל, החל מטעויות מדעיות עקב מגבלת הידיעה בעבר וכלה בבעלי "מופת" (שחלקם צדיקים תמימים וחלקם נבלים שרלטנים), ביחד עם הדתיים החושבים והביקורתיים שמשלבים חשיבה רציונאלית בכל מדעיהם ומהלך חייהם עם עולם תרבותי שיצר – וממשיך ללמוד ע"מ ללבן וליצור – תורת מוסר שהשפיעה על העולם כולו.

אני זוכר את ליבוביץ' מבהיר כי התורה איננה ספר היסטוריה אלא ספר מוסר – וזה בדיוק ההבדל בין פונדמנטליסט (שלמשל מאמין כי הקבלה נכתבה ע"י ר' שמעון בר יוחאי) לבין אדם דתי ביקורתי (שלמשל אין לו בעיה לקבל את עמדת המדע שהספר נכתב במאה ה-13 ואף לאמץ את עמדת ליבוביץ' שהיא "עבודה זרה שנכנסה ליהדות").

בספר "שיחותיי עם היטלר" מתאר ראושנינג, מנהיג הנאצים בדאנציג, את הסברו העיקרי של היטלר לשנאת היהודים שלו : אנו הגרמנים עובדים את אלוהי הטבע, בעוד שהיהודים המציאו את המוסר האנושי וייחסו אותו לאלוהי המוסר שהם המציאו ואף נתנו לכך ביטוי בברית המילה. לכך איננו יכולים להסכים ולפיכך אחד מאיתנו צריך להיעלם מעל במת ההיסטוריה.

המסר ברור ? הטבע הינו גשמי, קיים, נראה לעין כל, בלתי מוכחש, ויש לו גם חוקים משלו, חוקי טבע, החל מחוקי פיזיקה ועד חוקי הג'ונגל, אין צורך בדמיון, אין צורך בהמצאות, הכל גלוי וברור – ופתאום באים היהודים האלה וממציאים חוקים חדשים, שלא ניתנים להוכחה מדעית, שאינם נראים לעין, איזה "מוסר" שרירותי המנוגד למה שמקובל בטבע, והם מנסים לחנך את העולם להתנהג לפיהם, ואיננו יכולים להסכים לכך.

הסתמכות על עולם התופעות הפיזיות בלבד מוגבלת בעליל ואף עלולה להיות מסוכנת ביותר, כפי שקרה בגרמניה, המדינה ה"מתקדמת" ביותר בעולם ערב השואה, כאשר אנשים שהיו אמונים בדיוק על האידיאלים החילוניים "נטו" (כמו האידיאלים של "דעת אמת") השילו ברגע המבחן את כל מחלצות ה"תרבות" מעליהם.

לעומת זאת, השאיפה אל הנעלה ואל מקור הכל – גם במחיר טעויות הכרחיות עקב מוגבלותם של בני האדם – מגביהה עוף ומרוממת את האדם. וכך, למרות מלחמות הדת בעבר, בעיקר אצל הנוצרים (ושבכל מקרה שמחווירות לעומת רצחנות המשטרים האתיאיסטיים הגדולים כדוגמת, מאו, סטאלין והיטלר) ולמרות תופעות שליליות אחרות שנילוו בעבר ונילוות בהווה לחיי הדת, בסופו של דבר דווקא הדתות הן אלה שרוממו את האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר, וראש וראשונה להן היהדות, מה שאיש לא יעז להכחיש (תופעה מצחיקה היא של חילונים מיליטנטיים התוקפים את הדת היהודית בנימוקי מוסר שהם עצמם מחזיקים בו רק בגלל שהיהדות עצמה הביאה אותם לעולם).

עד כאן, והדברים ארוכים. כללו של דבר : האמונה הדתית וגם הדת שבהכרח נבנית עליה (כי זה טבע האדם, גם להאמין וגם להתארגן כדי לחיות את חיי האמונה ולנסות להשפיע את טובה לאחרים) הן תופעות נפלאות ומבורכות, עם כל חסרונותיהן, ולכן במקום לפעול כנגדן יש לפעול ספציפית נגד אותן תופעות פונדמנטליסיות בתוכן אשר בעומק הדברים מנוגדות למהותן ובוודאי מנוגדות להשקפות בעלי נפש ישרה ויושר אינטלקטואלי בקרב דתיים חושבים ובקרב חילוניים חושבים כאחד.

באופן כזה מפעלכם יהיה הגון יותר ומוצלח הרבה יותר, ותהיו ראויים לכלול בו גם ענקים כישעיהו ליבוביץ' וגם ננסים כמוני (שומר מצוות – חובש כיפה סרוגה – לכל דבר).שאם לא כן, אתם מחבלים בכרם היהדות ומהרסים את יסודות התרבות שעקרונותיה המוסריים חשובים גם לכם.

משה בן אהרון

תוכן:   שלום משה,

דתיים חושבים כמוך הם חלק מדעת-אמת הנאבקים יחדיו בפונדמנטליסטים ההולכים ומתגברים. בדעת-אמת יש חברים יקרים שדתם ואמונתם אינם מכשול וטריז ביננו אלא ההפך.

(אומנם איני מגיב לפרטים שבמכתבך אך אין לראות בהם הסכמה שבשתיקה. כל רצוני בתגובתי שתדע שדתיים כמוך וכליבוביץ רואים עין בעין את מאבקנו בנבערי הרבנים וההמון השולטים ביד רמה במרחב התרבותי בישראל).

אני רוצה להביא בפניך מכתב מרגש, המבליט כיצד המרחב התרבותי והאמוני נגזל בידי הנבערים מדעת, פורסם בידיעות אחרונות (29.09.2009) מאת אליעזר יערי (סופר, עיתונאי ומנכ"ל הקרן החדשה לישראל):

השטן בא ל"כל נדרי"

ביום השנה ה-15 חמותו של אבי החלטתי לחזור לבית הכנסת שלו, בית הכנסת המרכזי "ישורון" בירושלים, למקום ששם ישב , לאותה שורה ולאותו כיסא. שנים רבות לא הייתי שם, ויחד עם אחי חשבתי שתהיה זאת דרך ראויה לכבד את זכר אבינו, ולומר את הקדיש דווקא שם…

בית הכנסת "ישורון" הוא בית הכנסת הרשמי של הרב הראשי לישראל, יונה מצגר. שם הוא מתפלל בימים הנוראים, ואחרי "כל נדרי" הוא נשא דרשה לכבוד יום הכיפורים…

וכך אמר הרב הראשי לישראל, שביקש לאחד את העם היושב לפניו: יש רק יום אחד בשנה שבו אין השטן שולט בנו, הוא יום הכיפורים. בגימטריה המילה "השטן" היא 364, וזה הסימן הראשון. היום החסר במניין ימי השנה יום הכיפורים. אבל הוסיף כבוד הרב, מעבר לגימטריה, צריך לזכור שהשטן קרוי גם שמאל… השמאל הוא השטן הוא היצר הרע…

אחר כך התלונן הרב הראשי לישראל על הילדים שנוסעים באופניים ביום הכיפורים, אבל אני כבר לא שמעתי את הדברים ידעתי: מי שמתעקש על זכויות אדם, על חירותו, על זכויות העני, החלש, האישה המוכה, הגר הנגזל, הוא השטן. אותו שמאל נורא, שביום הכיפורים בלבד מותר לו להתפלל עם שאר ישראל ובשאר הימים שטן הוא. לא פחות.

כך אמר בדברי ההסתה המתקתקים שלו, בבית הכנסת שבו התפללו דוד בן-גוריון (כשבא), פרופ' ישעיהו ליבוביץ ועוד אי אלה, ואני חשבתי על הימים שבהם היו זורקים בצעקות דרשן שכזה מהבימה, מוחאים כפיים או מקישים בשולחנות.

אך הפעם הדברים עברו בקול דממה דקה: …

סתם ישבתי שם נזוף, אורח עבריין, בכיסא שבו גדלתי, בבית הכנסת הכי רשמי והכי ממלכתי של ירושלים. שטן.

ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם.

לא סלחתי" (עד כאן המכתב).

זהו תמצית תהליך גזילת המרחב השפוי בידי חשוכי הדעת והמצפון.

בברכת שיתוף פעולה למען מטרה בסיסית משותפת.

דעת-אמת

תוכן:   נהניתי מתשובתך האחרונה, אבל בכל זאת לא השבת על טענת השואל משה, ולא מצאתי באתר שלכם תשובה על זה: על מה ולמה אתם מבקרים את הדת ואת ההלכה בדרך מזלזלת ומשפילה? ולמה לא תתמקדו בהצגת העובדות בלבד, וירא הקורא וישפוט לבדו, ואם בכל זאת הוא בוחר בדת, אחרי שניקה מוחו מכל הדברים שצריכים ביעור, למה לזלזל בו, ובחכמיו שהוא מעריכם?

חיים יפה

תוכן:   שלום חיים,

דעת-אמת מביאה את העובדות כמות שהם. מעובדות אלה אנו מסיקים את מקום החכמים; הידע והאתיקה.

המפרסם את הנבערים, החנפים והצבועים אינו מזלזל ומשפיל. אלא מזהיר מפני השתלטות הבערות.וכי אין "מצווה" להיאבק בכסילות?

וזה דרכו של כל מאבק חברתי, תרבותי ואידאולוגי.

כשם שאנתרופולוג מביא את העובדות ומסיק מהם את תובנותיו כלפי החברה.

ויתירה מכך, במדור "הפלפול היומי" הבאנו את התלמוד כתרגומו החופשי – מבלי להוסיף ולגרוע כבקשתך. אף על-פי כן הדתיים חשים נלעגים ומזולזלים כי כשמציגים את המראה בפניהם, ללא כסות ומשוא פנים, הם נבוכים מעצמם.

חיים, אנשים חושבים – דתי כחילוני – צריכים לשנס מותניים כדי להיאבק באנשים המתנגדים לחשוב.

לומר לאדם, שאינו חושב, שהוא כסיל אינו זלזול אלא הצגת המסקנות מתוך דבריו שלו.

מועדים לשמחה

דעת – אמת

תוכן:   שלום משה בן אהרון,

אני לא חושב שניתן להגיד כי "דעת אמת" עושה הכללות כאלו אחרות שאינן במקומם. ולמעשה, הבעיה היא מעבר ל"דתיות" או "חילוניות" גרידא שהפכו בימינו אנו להגדרות חברתיות ותו לא. כאדם דתי לאומי, אתה בטח כבר שמעת או הכרת אנשים ש"הורידו את הכיפה", ובכן לדעתי הכיפה אינה קובעת ולו דבר אחד באשר לדתיותו של אדם. האם חסרים בורים ביהדות בקרב המכונים "דתיים"? לא חסרים. האם חסרים בורים ביהדות בקרב המכונים "חילונים"? לא חסרים.

הבעיה היא אינה עם הקבוצות הדתיות, אלא עם העובדה שגם בקרב קבוצות דתיות(כמו החרדים) וגם בקרב קבוצות "חילוניות" (כמו ה"מסורתיים") יש בעיה גדולה מאוד של מחשבה חופשית.

האמונות הטפלות והפונדמנטליזם הם סך הכל גרסאות מוקצנות של תופעות קיימות ולכן כאשר יש בעיה גדולה אין די בפתרון נקודתי, ובטח לא פתרון שכולל אך ורק "החלפה של הדת במדע".

אם הדת לא הייתה מתערבת בחינוך המדע עצמו, כמו ה"גישה המפרשת", אז בכלל לא היה צורך בדעת אמת. אם לא הייתה התערבות גסה ביותר של הדת במדינה, לא היה כל צורך ב"דעת אמת", והרי מי אם לא הדתיים לאומיים אלו שפיתחו את השיטה. (וזה לא שהחילונים לא אשמים פחות בדבר זה)

נראה לי שככל שזה נוגע לדתיים-לאומיים הבעיה היא ברורה למדי, כיוון שהדתיים-לאומיים הם אלו שדאגו בראש ובראשונה לחבר את הדת והמדינה, הם לדעתי גם אלו שצריכים לנתק את הדת והמדינה מבחינה אידיאולוגית(המדינה היא כלי חילוני) ולנטוש לחלוטין את האמונה הטפלה של "מדינת תורה".

בתור חילוני, אני יודע עד כמה "מסורתיים" מנמיכים ראשם אל מול "יהדותם" של החרדים, ובתור דתי-לאומי אני מניח שגם אתה יודע עד כמה חלקים רבים מהמגזר הדתי-לאומי מנמיכים ראשם אל מול הפונדמנטליזם וגרורותיו בציבור הדתי-לאומי ובציבור החילוני.

על מנת לפתור את הבעיה דרושה מהפיכה נאורה לא רק אצל החילונים אלא גם אצל הדתיים-לאומיים.

לאן פניו של הציבור הדתי מועדות? לאורתודוקסיה מודרנית שמקבלת על עצמה את הפרדת הדת והמדינה גם מבחינה אידיאולוגית? או שפניה מועדות אל עבר החרדל"יות שפרחה לה לאחר ה"התנתקות"?

צומת זו עלולה בהחלט לקבוע את עתידו של הציבור הדתי-לאומי, האם הוא יבלע אל החרדיות או שהוא יעבור "רפורמה" (וכוונתי היא לא לרפורמה בדת עצמה אלא לרפורמה בדרכי הפעולה) שלאחר רפורמה זו הוא יקבל על עצמו את הפרדת הדת והמדינה מבחינה אידיאולוגית.

אין שום ספק כי הפרדת הדת והמדינה צריכה להתרחש והיא בלית ברירה אכן תתרחש, השאלה היא האם האורתודוקסים המודרניים שלאא ספק כן קיימים בציבור הדתי-לאומי יוציאו עצמם מהקלחת וינקטו גישה של "תמיכה סמויה"(אך אידיאולוגית) בחילונים במהלכים של הפרדת הדת והמדינה. אני מאמין כי ניתן לבצע מן "רפורמה" שכזאת מכיוון שהיא בסופו של דבר תלויה בעולם הגשמי ולא בהלכה.

באשר למה שאמרת על היטלר, אינני סבור כי יש להתייחס ברצינות לדבריו של אדם משוגע זה, כיוון שרוב הגרמנים באותה תקופה לא היו "דתיים" במובן של הליכה לכנסייה אבל הם היו דתיים בהשקפתם, ולכן תעמולת הפסבדו-מדע של היטלר(שאף ניסה להמציא סוג נצרות חדשה) עבדה. בסופו של דבר, לא היה להם את "אלוהי הטבע" כהנגדה ליהווה גם אם זה המסר שאתה רוצה להעביר בכדי להשוות כביכול בן החילוניות של "דעת אמת" לנאציזם. בגרמניה לא היה משטר "אתאיסטי" והמשטר שם רדף אתאיסטים כי היטלר תיעב אותם.

הפרשנות שלך או של היטלר לדברים מסוימים היא על אחריותכם בלבד, והיא לא קשורה לחלוטין לאמת, בדיוק כפי ההנחה שלך שהרוחניות היא מנת חלקה של הדת בלבד היא שגויה מיסודה לדעתי.

"תופעה מצחיקה היא של חילונים מיליטנטיים התוקפים את הדת היהודית בנימוקי מוסר שהם עצמם מחזיקים בו רק בגלל שהיהדות עצמה הביאה אותם לעולם"

זה נשמע מתנשא. המוסר החילוני מתפתח ללא קשר ליהדות והיהדות אינה "מקור המוסר" לפי ההשקפה החילונית, את אותו נימוק מוסרי שאדם חילוני יביא בכדי לתקוף את הדת הוא אומנם בחר מתוך אוצר היהדות אך אין לייחס לכך כל משמעות דתית.

יום טוב

תוכן:   ראיתי תשובת דעת אמת על דבריי, אכן אני חולק בהחלט על השורה האחרונה: "לומר לאדם, שאינו חושב, שהוא כסיל אינו זלזול אלא הצגת המסקנות מתוך דבריו שלו".

לדעתי אין זה מוסרי לומר לאדם "אתה כסיל", וכן לא לומר כך על החכמים שהוא מעריץ ביותר וכל חייו מושתתים על דבריהם. ואינני רואה את ההכרח לעשות כן, כאשר מי שיש לו מח בקדקדו ישתנה ממילא מקריאת הדברים כהווייתן, בלי הוספת 'תוארים' כאלו.

בנוסף לכך, הבנתי שאתר זה מכוון להועיל לבני אדם, וכיון שכן נראה שהם לא ישיגו מטרתם אצל הדתיים בדרך זה.

אדם דתי נאור יכול לעכל את העובדה שיש הרבה טעותים ושבושים במסורה שלו, אבל הוא יכול גם בהחלט להיות ברור שאין זה אשמת חכמיו בדורות הקודמים, שלא היה אפשר להם להיות נקיים מטעותים ושבושים אלו, כי כך הוא טבע כל מסורה, ובהכרח הושפעו מתקופתם בכל השטחים, ועכשיו צריך לברור את האוכל מתוך הפסולת, ועדיין הוא רואה משמעות ותוקף לגרעין הרעיון האלוקי והדתי, ואכמ"ל.

אני כותב כל זה לתועלת, ואני מבקש מן האחראים לאתר "דעת אמת", שאמורים לבקש את ה"אמת", שיתבוננו בדבריי, ויראו שאף לפי דעתם שהם מפסידים על ידי שמירה על לשון נקיה, מכל מקום הפסידם יצא בשכרם בכך שיפרידו בין הרעיונות המוטעים לבין בעלי הרעיונות שבדבריהם נמצאו גם הרבה דברים חיוביים.

חיים יפה

תוכן:   שלום חיים,

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, והעיקר הוא תוכן הדברים והמסרים.

אתה מוזמן להצטרף למאבקנו בדרכך המיוחדת לך – בבחינת "ובערת הרע מקרבך".

אני מכיר בתועלת שלעולם ידבר אדם בלשון נקייה ובחסרונה.

אך יש זמנים – ונראה לי שאנו שרויים בו – שצריך לומר את הדברים במלוא חריפותם ותקיפותם.

כשאדם מרגיש בסכנה הוא מגיב במלוא העוצמה. ואני מקווה שאתה, כדתי חושב, מבין את סכנת הכת החרדית שהרימה את ראש הנבערות בחוצות העיר. במקום "חוכמות בחוץ תרונה" נהפך רחובנו "כסילות בחוץ תרונה".

אדם הנוהג בסתירה פנימית – והחרדים נוהגים כך – ראוי להיקרא כסיל כפי ש"הנוהג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל עליו אומר הכתוב 'הכסיל בחושך הולך'" (ראש השנה יד ע"ב).

מועדים לשמחה

דעת – אמת