שלום יוסי,

שאלתך חשובה מאוד ומאתגרת; הזהות והתרבות היהודית בעולם חדש, וכדי להשיב עליה כהלכה אצטרך להקדים הקדמה.

ההקדמה תסביר את היסודות שעליהם תהיה בנויה תשובתי לשאלתך ואבקשך לבחון רובד אחר רובד – מה אתה מסכים ומה שולל – כי האחד נשען על השני. כך נוכל ללבן את דעותינו בנושא חשוב זה.

בעולם ישן (נצרות, איסלאם יהדות), עד העת החדשה, השתייכות האדם לקבוצה וזהותו הייתה ברורה ומוגדרת ללא עוררין וללא ספקות.

תמונת עולמו, כפי שהשתקפה בלבו, גם היא הייתה ברורה ולא מאיימת על זהותו. אלוהים ברא את העולם, כדור הארץ היה מרכזו, האדם הוא היצור הנשגב בעולם השפל ונזיר הבריאה.

תמונה תמימה זו הזדעזעה עם גילויו של קופרניקוס; כדור הארץ חדל להיות מרכזו של עולם ומעתה הוא אינו אלא כוכב לכת בתוך אינסוף כוכבים וחלל אינסופי.

כדי להמחיש את רעידת האדמה הנפשית שחשו הבריות בערעור התמונה התמימה אצטט חוויות שני הוגים מאותה תקופה ארוכה שהאדם עדיין היה צריך לעכל את תמונת העולם החדשה:

פאסקאל כותב: "כשאני נותן דעתי על מיעוט החלל שאנוכי תופס בגופי ואפילו בעיני, והמשוקע בתוך עוצם גודלם של מרחבי אין סוף, שאני יודעם ושאינם יודעים אותי, הריני נפחד…הדומיה הנצחית של חלל אין סוף זה אימה היא לי".

וכך כותב המשורר האנגלי ג'ון דון, בראשית המאה ה-17, בשירו "אנטומיה של העולם":

חכמה זו (כדור הארץ כוכב מני כוכבים אינסופיים) חדשה ספק בכל תטיל…

שברים שברים הכל, חדל כל פשר…".

העת החדשה מוטטה שתי תפיסות עולם:

1.כדור הארץ אינו מרכז העולם.

2. אלוהים אינו במרכז.

במקום שני אלה עומד האדם – היחיד – שהכרתו את העולם ואת האלוהים הוא המרכז; האינדיווידואליות. (בעיית ההכרה – כיצד האדם תופס/יודע/מכיר וחווה – היא מהשאלות הפילוסופיות של המדע החדש. סוגייה זו מרתקת מאוד ומבליטה את המרכזיות של הכרת האדם את עולמו כהכרה סובייקטיבית).

שינויים אלה גרמו לזעזועים בארגון החברתי הישן.

הדת (כנסיות ובתי מדרש, כמרים ורבנים) אינם אמונים על הסדר החברתי.

שני דברים חשובים הצליח הפילוסוף שפינוזה לחולל:

1. להפריד את הדת מהמדינה.

2. להפריד את הדת מהמדע/ הפילוסופיה.

מעתה מי שאחראי לסדר החברתי הוא מנגנון המדינה, מנגנון חילוני (שגם כמרים ורבנים יכולים להיות שותפים בו) שחוקיו מבוססים על עקרון השוויון:

מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך – שוויון בשב ואל תעשה.

ואהבת לרעך כמוך – שוויון בקום עשה.

הדת נדחקה לחייו הפרטיים של האדם ואינה נוגעת למדע, לסדר החברתי והכרת האדם.

בדיוק כפי שספורט הוא חלק מחייו של האדם הפרטי ואינו נוגע במדע, בסדר החברתי והכרת האדם.

כלומר, הדת איבדה את משמעותה הישנה כמי שאחרית על הסדר החברתי ועל הבנת העולם ומעתה היא אינה אלא תרבות.

אם לפנים יהודי קיים ריטואלים, חוקים, ערכים וטקסים כחלק ממערך ארגוני שלם שמקורו אלוהי.

מעתה יהודי יקיים את עברו, על-פי שיקול דעתו, כחלק מסמלים, נוסטלגיה והשתייכות שנפש האדם משתוקקת לה. ההגדרה הברורה שטבע סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בקיום תורה ומצוות" שעתה יפה לעולם ישן.

עכשיו אגש לשאלתך, לא אשתמש במונח שהשתמשת "העם היהודי" משום שהוא תואם יותר את תפיסת העולם הישן שהיה ברור, מובחן ומוגדר והיה מורכב מעמים עמים השונים זה מזה בחוקיהם, בתקנותיהם בלבושם, באמונותיהם ובאלוהיהם.

אשתמש במונח המודרני שתואם יותר את המציאות העכשווית "זהות קולקטיבית" כלומר זהות יהודית קולקטיבית.

אם כך שאלתך תתנסח כך: "האם לדעתכם צריך לשמר את הזהות היהודית הקולקטיבית? או שבריחה לזהויות אחרות איננה בעיה".

שים לב שהזהות היהודית קולקטיבית תפסח על היותו אזרח מדינה ותושב מדינה כל שהיא.

וראשית נשאל עצמנו האם ניתן להגדיר ולהציב גבולות לזהויות קולקטיביות בכלל ולזהות היהודית בפרט.

כמדומני לא תתכן הגדרה במילים להצבת גבול ברור, ולפרוט את "החוט" המקשר הקובע זהות (נכתבו על סוגייה זו מאמרים רבים וזו ראייה שאין הדברים יכולים להיות ברורים). ואני קרוב יותר לומר, שיש יחסי גומלין בלתי כתובים בין האדם היחיד הקובע את זהותו לבין "הקבוצה" המקבלת אותו כחלק מזהותה.

מה שחשוב שרצונו ותשוקתו של האדם לזהות ולהשתייכות צוברת תאוצה ואיננו מסוגלים עדיין להשתחרר מהמטאפיזיקה הזו החובקת את חווייתו של האדם.

מדבריי אלה תבין, ששייכותי לקולקטיב היהודי, הוא תוצר של דינמיקה שאני אנוס (לא כדבר שלילי אלא חיובי) לקבלה, בהיות טבעי חושק לזהות קולקטיבית. ההיסטוריה, כפי שאני מכיר אותה, הטקסים ארון הספרים, השפה כולם יוצרים אצלי רצון לחבור לאותם אנשים השותפים לאותם תכנים.

מטבע הדברים, היות והאדם מחזק ומשפר את הפעולות הגורמות לו לאושר, הוא ישתדל לשמרם ולטפחם.

ישמח שזהותו הקולקטיבית מאירת עיניים הגורמת לאנשים נוספים להצטרף וירגיש אי נעימות כשזהותו הקולקטיבית אינה במיטבה וגורמת לפרטים לנטוש אותה.

והכל במסגרת החשבון של עיקר וטפל, שכר מצווה והפסדה; כאשר הסדר החברתי – שלא איש את אחיו בלעו – הוא ראשון במעלה המבוסס על עקרון השוויון והזכות הטבעית לכל אדם לחרות ולאושר.

בברכה

דעת – אמת

לירון.

תשובה חזקה מאד

.אך בכל זאת לא הבנתי כמה נקודות.

בוא נצא מנקודת הנחה שמחר יחליטו קבוצה של גרמנים הודים אנגלים או סעודים..שהם יהודים..בלי קשר לעלייתם ארצה [הריי יש הרבה יהודים שחיים בחו"ל] או..שתתחיל התבוללות המונית בעם של חיתון יהודים עם לא יהודים..או שבינך יחליט מחר שרוצה הוא להינשא לגויה..ויקומו סטטיקאים שיגידו לנו וללא שום רגש שנאה או היתנשאות אלא כעובדה קיימת שהעם היהודי הולך לסיים דרכו כעם..כמו שקורא היום בחו"ל שרמת ההיתבוללות שם קרובה ל90 אחוז..האם תעמוד על שתי רגליים ותגיד חברים עד כאן. או שתיתמוך אפ"י תמיכה שבשתיקה ותאמר מה איכפת לי הריי אוהביי אדם אנו באשר הוא אדם ולא מעניין אותי מה קורה ואפ"י אם העם היהודי כעם ניגמר או ייגמר…אשמח לישמוע תשובתך,

בדרישת שלום חמה יוסי…

שלום יוסי,

למה כוונתך "יחליטו", הרי כתבתי, ואני מקווה שעיינת בעיון רב בתשובתי, שהזהות הקולקטיבית נוצרת תוך יחסי גומלין בין הפרט לקבוצה.

בדיוק כמו שיחליטו קבוצה של מליון הודים להתגייר גיור אורתודוכסי. הרי הגבעונים, השומרונים, וכוזר התגיירו גיור המונים מי מתוך פחד מלחמה, מי מפחד האריות בארץ, חלקם נטמעו בקהילת היהודים (כוזר) חלקם לא (שומרונים).

נראה שאתה חושש "מתרמית" של קבוצה שתרצה להתגייר ופיה ולבה לא שווים.

אם כך, דווקא המציאות של זהות קולקטיבית מסירה חשש זה יותר מאשר "גיור" מלאכותי. הלא השומרונים התגיירו מפחד והגבעונים ניסו להוליך שולל את יהושע. מה שאין כן בזהות ואחריות קולקטיבית נדרשת התמזגות טבעית, ואינה החלטה שרירותית.

אני מקווה שעינך לא צרות שיצטרפו לקהילתנו אנשים שפיהם ולבם שווים.

חשש העלמות הזהות הקולקטיבית היהודית (משום מה אתה מתעקש להשתמש במינוח "העם היהודי") כמוה כחשש העלמות דברים שהורגלתי אליהם ואוהב אותם. תרבות היא נכס אהוב ואיני רוצה שתעלם.

זאת אחת הסיבות שהקמתי את דעת – אמת, כי תרבותנו עומדת להיגזל על-ידי כתות חרדיים המתעלמים מהמציאות ורוצים להביא כליה לזהות הקולקטיבית היהודית מודרנית.

אצטט את דברי פרופ' ליבוביץ ז"ל, שהוא, כאורתודוכס, אינו רואה בחרדים של ימינו כהמשך העם היהודי ההיסטורי:

"יש סיכוי די טוב לקיומן של כיתות יהודיות חרדיות, אשר ספק אם יהיה אפשר לראות בקיומן המשך ההיסטוריה הגדולה של העם היהודי" (ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו, שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 67).

בברכה

דעת – אמת

ירון.

אז במילים אחרות אתה אומר שלולא המדינה לא היית מצדד בתפיסתך כמו שהיא היום..כי המציאות מוכיחה שבארצות הברית וארופה היחידים שבסופו של דבר נישארים יהודים או יותר נכון משמרים את היהדות כעם וכלאום אלו החרדים והקונסרבטיבים.

תקנני אם אני טועה…

יוסי..

יוסי,

החרדים, אינם המשך היהדות. הם כת אנשים המהווה "שמורת טבע" לחיי היהודים בתקופת ימי הביניים. הם מגלמים חיי קהילה אוטנומית בעידן העולם הישן, תוך כדי ניתוק מהמציאות הריאלית.

אין הזהות הקולקטיבית תלויית מדינה בלבד. יש בה גורמים רבים חלקם דומיננטיים יותר וחלקם פחות.

המונחים שאתה משתמש "עם" ו"לאום" לגבי היהדות הם מונחים בעייתיים.

לאום בהגדרתו המודרנית תלוי מדינה, למעשה הלאום שלנו ישראלי.

הזהות הקולקטיבית שלנו יהודית ואינה תלויית מדינה.

ואין בין החילונים לקונסרבטיבים אלא המסגרת הארגונית שהאחרונים בעלי מוסדות חזקים יותר.

אני חש שמסתובב בקרבך פחד מסויים, פחד מטאפיזי, וכדי ללבן זאת נצטרך לדון בתורה שבעל-פה: בשיחת רעים.

עד אז עיין בתשובה ובקישוריה: איך אתיאיסט יכול להיות יהודי

בברכה

דעת – אמת