16 שנים • Anon דבר שני מהיות שאתם מצהירים כל הזמן על רצון ליושר ומוסר והגינות האם בשביל האיזון וההגינות
הייתם מוכנים לפרסם את הכתבה הבאה אצלכם באתר כך תוכלו לאזן את הדעה השלילית שלכם על הדת "מותר ליהודיה לקרוא תהילים על ערבי חולה".
Badi
צוות
בתשובתנו הבהרנו היטב שעל-פי התפיסה הדתית חזרתנו לארץ ישראל היא בניגוד לרצון האל – ואתה עדיין שבוי באמונתך כאילו "התגשמה" נבואה. הרי זה דבר והיפוכו. עיין עוד בתשובתנו: "נבואות התנ"ך לגבי ארץ ישראל".
לגבי הערתך השנייה: הדת היהודית כפי שהתגלמה בהלכה; משנה, גמרא ופסקי ההלכה עד עצם היום הזה, היא ניגוד גמור לתפיסה ההומנית והשוויונית. את זה הראנו במאמרנו במדור "דת ומוסר" וכן בספרי "הדת קמה על יוצריה". המשונה הוא שאתה רואה בתשובה שהבאת "איזון". וכי תפילה לשלום ערבי משום דרכי שלום היא איזון בעיניך? עד כמה סמיות עיניים צריכים אנשי האמונה כדי להחזיק בהזייתם?
כדי להמחיש את ההבדל בין שואל דתי לשואל הומניסט בין משיב דתי להומניסט אביא את הדברים אלו כנגד אלו:
שואל דתי: האם מותר ליהודיה לקרוא פרקי תהילים עבור ערבי חולה?
שואל הומניסט: לא היה שואל כלל הרי ברור שראוי ואנושי הוא לקוות לבריאות כל אדם. ולא רק בגדר "מותר" אלא מצווה ראויה היא.
משיב דתי: מותר להתפלל לשלום גוי כשם שאברהם התפלל על אבימלך הגוי. (האותיות הדוממות בטקסט עדיפות על מצפונו האישי של הרב, כלומר כשבתורה יעדיפו "גירוש" הגר וישמעאל הרי שמצייתי הדת יעשו זאת). נימוק נוסף להיתר התפילה: מותר משום דרכי שלום.
משיב הומניסט: לא נזקק בכלל לשאלות אלה – הכל ברור וטבעי: אושרו של האדם לנגד עיניו – כל אדם ללא הבדל דת, גזע ומין.
ואם תשאל מה רע שמפני דרכי שלום מתירים להתפלל? הרמב"ם השיב על כך כפי שכתבנו "בפרשת ראה":
הרי גם מעט הדברים שבהם אנו מחוייבים להם "משום דרכי שלום" יפסיקו לאלתר. כמו שכתב הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י הלכה ו: "אין כל הדברים האלו [של ותרנות, פייסנות והתנהגות הגונה ללא-יהודים] אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העכו"ם או שיד העכו"ם תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח לעובדי כוכבים ביננו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח".
בברכה
דעת – אמת
נכון שהומניסט לא נדרש לשאלות וישר הוא מתפלל לשלום כל אדם אך בוא ניקח משל הבא:
נניח שמישהו ממש מתנגד לדרכך בצורה כואבת לדוגמא: נניח שאדם לא הגון מבחינת תפיסת העולם שלך למשל אדם שהוא גזלן או שהוא מאיים על אנשים או רוצח אותם האם כשהוא חולה הדבר כל כך ברור שמכל הלב נתפלל שיבריא?
האדם הדתי ששם את הקדוש ברוך במרכז עבודתו אותו אינו מוכן לסבול את מי שיפעל כנגדו
כמו שאתה לא היית מוכן לסבול את מי שכל הזמן בצורה בלתי פוסקת גורם נזק
או עושה דברים רעים כלפי אביך או אמך לא היית מוכן סבול אותו
זה כל הבדל!
לכן פונה דתי הוא גם לא פחות הומניסט אלא שהוא צריך לברר לפני מה הוא עושה וכן כפי שהבאתם בסוף את דברי הרמב"ם שאם הוא קיבל על עצמו מצוות מנימליות ביותר של שבע מצוות בני נוח
אז הוא כבר לא מהאנשים הרעים וגם הרמב"ם במצוות מחיית עמלק כותב שקודם כל לא הורגים אותם ישר אלא באים אליהם בדרכי שלום לבדוק האם מוכנים לקבל על עצמם שבע מצוות בני נוח ואם כן הם משולבים בתוך חיי החברה.
אם תהיו הגונים תפרסמו גם את הדברים האלו.
Badi
צוות
הגדרת נכון את ההבדל: הדתי מציית לאלוהים אף בניגוד לתבונתו ומצפונו וההומניסט פועל על-פי מצפונו ותבונתו. ההומניסט אינו מבחין בין אדם לאדם והדתי מבחין בין אדם לאדם כי כך הוא מצווה.
דבריך: "דתי גם לא פחות הומניסט" שגויים, הערך של הומניסט הוא אושרו של האדם ואינו מתחשב בישות הזויה המצווה חוקים ומשפטים. ואילו הדתי מחויב לציות לאלוהים.
דברים אלה מוסברים בהרחבה בפרק הראשון מתוך ספרי "הדת קמה על יוצריה" עיין שם היטב ובעיון.
בברכה
דעת-אמת