עכשיו נתייחס לטענותיך.

מדינה חילונית המושתתת על עקרונות הומאניים כלומר, אושרו של האדם לנגד עיניה – כבוד האדם וחירותו – כל האדם במשמע; גבר, אישה, יהודי, אינו יהודי, תיאיסט ואתיאיסט… אינה יכולה לתמוך כספית במוסדות המתנגדים לעקרונות אלה. ונראה שאין צורך להסביר לאדם בר דעת מדוע אין לתמוך ולעודד ארגונים קהילתיים הדוגלים "בהפליית נשים", "רמיסת כבוד האדם שאינו יהודי". כל שעליך לעשות הוא לבדוק את תכני "המוסר" של הקהילות הדתיות והחרדיות כפי שמוצגים באתרנו במדור "דת ומוסר". ההטעיה של אנשי הדת, שגם אתה נפלת ברשתם, שמשתמשים באותם מונחים אבל מתכוונים לדבר אחר. רצוני לומר המילה "מוסר" שמשתמשים בה הדתיים כל כוונתם הוא חיזוק התורה, עידוד קיום הלכותיה ודקדוקיה על כל פרטיה. המוסר הדתי אינו מוסר אוניברסאלי, הוא אינו מוסר במובן האתיקה אלא במובן של ייסורים המייסרים את האדם שיציית לחוקי האל. את הכתוב: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ" (משלי, א; 8.) מפרש רש"י: שמע לכתוּב בתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. ואוי לה למדינה חילונית שמעודדת ציות לכתוב בתורה שבכתב ולתורה שבעל-פה שמטבע הדברים אף בניגוד לחוקי המדינה, כך היא כורתת את שלטון החוק שלמענה כנסת ישראל קיימת. ודין 400 תלמידים כדין עשרות אלפי תלמידים. דבריך: "בחורים המשיגים בדרך כשרה וחוקית (לצערי) פטור משרות צבאי" צריך לסייגם ולומר: "בדרך חוקית אך מנובלת" בבחינת: "נבלים ברשות כנסת ישראל".

ולטענתך השנייה:

ראשית אציג את סדר הלימוד בישיבה ומבנהו לאחר מכן את תכני לימודם ולבסוף סיכום.

בחור שהגיע לגיל 13-14 מסיים את לימודיו במסגרת החינוך העצמאי – מוכר אינו רשמי: "חיידר" , "תלמוד תורה", רשת "אל המעיין". לאחר מכן הולך לישיבה קטנה למשך 3 שנים, לאחר מכן ישיבה גדולה עד שמתחתן. מסגרת הלימודים השנתית מחולקת לשלושה זמנים: זמן (סמסטר) חורף [מחשוון- אדר], זמן קיץ [מאייר – ט' באב], זמן אלול [ אלול – יום כיפור] – מכאן בא המונח המציין את חופשת בחורי הישיבה "בין הזמנים". מסגרת הלימוד היומית גם היא מחולקת לשלושה; בבוקר לומדים "עיון" (לעומק, כך לפחות הם חושבים), אחר הצהריים "בקיאות" (מעין לימוד קליל לצורך ידיעה רוחבית) ובערב צריכים ללמוד ולהכין את החומר האמור להילמד בבוקר שאחריו. צריך לזכור שכל לימודם במשך כל היום, בין בעיון בין בבקיאות, הוא אך ורק התלמוד הבבלי ומפרשיו. ללא שום ספרים אחרים; אפילו לא 'מורה נבוכים' של הרמב"ם ואין צריך לומר שאינם לומדים השכלה כללית אלא נהפוך הוא יוצאים נגדה.

דבר נוסף שחשוב לדעת, המתייחס גם לטענתך הראשונה, כל יום יש שיחת "מוסר" מפי "המשגיח הרוחני" לבחורי הישיבה שמטרתה לחזק את הבחורים בלימוד התלמוד, בדקדוק המצוות וההלכות. כגון לשמור על הצניעות מהרחוב החילוני, לא לקרוא עיתונים ולא לצפות בטלוויזיה, לא לגלוש באינטרנט ולא לקרוא "ספרים חיצונים" (כל ספר שאינו מכתבי הקודש), להיזהר ולהישמר מהרהורי זימה, להשתדל לא להסתובב במקומות מועדים לפגישות אקראיות עם בנות וכהנה וכהנה דברי חיזוק לשמירת התורה. דברי המוסר של המשגיחים מטובלים בראיות מהתלמוד כך למשל יחזקו את הטענה לא להסתכל בנשים מתוך התלמוד האומר: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף (איבר מינה של האישה)" (ברכות כד ע"א) . וכדי לאשש את טענתם לא לצאת לרחוב ההומה חילונים יביאו את דברי ר' יהושוע שהאריך ימים בזכות: שלא הסתכל בדמות אדם רשע [חילוני] (מגילה כח ע"א).

נחזור ללימוד בחורי הישיבה. כאמור לעיל מסגרת הלימוד השנתית מחולקת לשלושה סמסטרים (זמנים). לצורך ההדגמה וההמחשה נעקוב אחר שנה שלמה של לימוד בישיבה בסדר הבוקר של היום ("עיון" כפי שמכנים זאת בישיבה, כמה משעשעים בחורי הישיבה שלומדים בעולמם הצר כנמלה את התלמוד ומפנטזים שלומדים "בעיון").

לצורך כך שאלתי בחור ישיבה שלא מזמן השתחרר לחופש, באיזה מסכתות עסקו בשנה האחרונה ליציאתו.

זמן (סמסטר) אלול למדו מסכת כתובות פרק ראשון . זמן (סמסטר) קיץ מסכת סנהדרין פרק עשירי וזמן חורף מסכת יבמות. לכל היותר ילמדו בחורים אלה במשך שנה כ- 60 דפי תלמוד (שאפשר להספיק ללומדם בחודש – חודשיים בלבד). בתלמוד הבבלי על כל מסכתותיו יש 2711 דפים, נמצא שבחור ישיבה לאחר 3 שנות לימוד למד רק כ- 180 דף במקרה הטוב. כלומר בחור ישיבה לאחר שלוש שנות לימוד בישיבה למד רק על 6.6% מהתלמוד. ונתון זה מצדיק את טענתך שבחורי הישיבה לא נתקלים בכל הפלפולים הנמצאים במדורנו "הפלפול היומי" אך על כך אתייחס בהמשך, וכרגע אדון בתכנים שהבוחרים לומדים במסגרת הרשמית של הישיבה.

נתחיל בזמן (סמסטר) אלול, מסכת כתובות.

פרק ראשון מכיל 14 דפים. הנושאים הנלמדים הם: באיזה יום בחורה בתולה נישאת (יום רביעי) ובאיזה יום אלמנה (יום חמישי) וכך נושאים ונותנים מדוע קבעו ימים אלה דווקא (מלבד שנושא זה אינו רלוונטי בחורי הישיבה אינם יוצאים מלומדים בנושא זה משום שאינם לומדים את ההיסטוריה של תקופת חז"ל שבלעדיה אי אפשר להבין על בוריה את הסוגיה הנידונה). בנוסף לומדים, מלאכות שאישה חייבת לבעלה – מזיגת הכוס הצעת המיטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו ואם פירסה נידה אינה עושה מלאכות אלה שמא יתגבר עליהם יצרם ויבוא לידי קיום יחסי מין. האם מותר לבעול בתולה בשבת (עיין בפלפול "בעילת בתולה בשבת מותר או אסור"). דיני שבע ברכות הנאמרים מתחת לחופה. מה דין הנושא את האישה ומצא בזמן יחסי המין "פתח פתוח" כלומר נרתיקה היה רחב כך שמשתמע שזו לא הפעם הראשונה שאשתו "הבתולה" מקיימת יחסי מין. דיני כתובה: לבתולה מאתיים זוז ולאלמנה מאה זוז, ומה דין אישה שנבעלה לילד מתחת לגיל תשע האם נחשבת עדיין בתולה? ומה דין קטנה מתחת לגיל שלוש שנבעלה האם נחשבת בתולה, כי לדעתם בתוליה חוזרים ומתאחים. ועוד דיני נאמנות בטענות האישה ובטענות הבעל בענייני אישות וכתובה. אלו הנושאים הנלמדים בישיבה "בעיון". כדי להשלים את התמונה צריך להבין שאף שלומדים (לפעמים) ענייני הלכה כמו שבע ברכות מתחת לחופה, אין הבחורים לומדים זאת כמשפטנים או פוסקי הלכה אלא אלו לימודים "וירטואלים" שאין להם קשר להלכה הפסוקה. כלומר אף אם עוסקים בעינייני הלכה לומדים אותה בצורה תיאורתית בלבד. מקרב בחורי הישיבות, וזאת יודע כל בחור ישיבה, לא יוצאים פוסקי הלכה.

נעבור לזמן (סמסטר) קיץ בו למדו מסכת סנהדרין פרק עשירי.

הנושאים הנלמדים הם עונשי גזר דין מוות שהתורה מטילה על עוברי עבירה. עונשי המוות הם בארבעה אופנים – סקילה,שריפה, התזת הראש בסייף וחניקה. פרק העשירי עוסק בדיני עונש מוות הנעשה בחניקה. שם מבארים את סוג העבירות שעונשם חניקה; מכה אביו, גונב (חוטף) בן אדם, נביא שקר…שם גם נמצאת הסוגייה המופיעה בפלפול היומי "בייש אדם ישן ומת".

נסיים בזמן (סמסטר) חורף בו למדו מסכת יבמות פרק שישי.

נושאי הלימוד: כיצד קונה הגיס את אלמנת אחיו, מה הדין כשקיים איתה יחסי מין בשוגג, הערה את איבר מינו ללא חדירה. נפל הגיס מראש הגג ואיבר מינו נכנס באיבר מינה של אלמנת אחיו ששכבה על הקרקע עם רגליה הפתוחות, האם נחשב נשוי לה. מה דין המערה (לא חדירה מלאה) במשכבי זכר (הומוסקסואליים). האם אשת איש שנאנסה מותרת לבעלה? מותרת לכוהן? ומה דין תינוקת שנבעלה מתחת לגיל 3 ראה "פלפול יומי תינוקת שנבעלה מתחת לגיל שלוש" . דיני כוהן גדול הנושא בתולה, ומה דין בחורה שאין לה בתולים אך לא נבעלה ומי הן הנשים המותרות להינשא לכוהן…

עיניך רואות את דברי ההבל וחוסר הרלוונטיות של נושאי הלימוד בישיבה במסגרת הפורמלית.

לסיכום:

בחורי הישיבה לומדים נושאים לא רלוונטים.

נושאים לא מציאותיים – "נפל מהגג ואיבר מינו נכנס באיבר מינה של גיסתו"

ונושאים פדופיליים ללא הערת מחאה מצד מלמדיהם – תינוקת פחות מגיל 3 שנבעלה לצורכי נישואים.

חלק מהנושאים שאפשר להסיק מהם הלכה אינם נלמדים בישיבה למטרה זו.

עד כה התייחסתי לטענתך לפי הבנתך שיש להפריד את תוכנו של התלמוד בכלל לבין תוכנו הנלמד במסגרת הרשמית.

אך הבחנה זו מוטעית מכמה סיבות: התלמוד בעיני הבחורים מהווה את הטקסט הקאנוני, ואין הבדל אם למד את כל תוכנו עצם העובדה שדבר אלוהים הוא בעיניו כלומר ספר המלמד אורחות חיים- הרי שאת תכניו צריך להביא לפני הציבור המממן לימוד ספר זה.

ועוד, הרבנים ותלמידי החכמים הבוגרים לומדים את הש"ס כולו, והם לומדים נושאים הכתובים "בפלפול היומי" בדחילו ורחימו. ומשם הם יונקים את השקפת עולמם ומעבירים אותה – במודע או שלא במודע לתלמידיהם.

ועוד, גם הבחורים עצמם, הנכספים לדעת את דעת חז"ל, משתדלים להרחיב את "השכלתם התלמודית" ומשתדלים ללמוד כמה שיותר דפי גמרא והם באופן ישיר נחשפים לכל דברי התיעוב , המיאוס וההבל המוצגים בפלפול היומי.

לתוספת עיון בנושא זה עיין בתשובה: "הפלפול היומי מפריך את תדמית התלמוד" וכן את התשובה: "בחורי ישיבה עוסקים בפלפולי סרק".

בברכה

דעת – אמת