מתוך דבריך אני מבין שהזהות היהודית מטרידה אותך לכן אתמקד בה יותר.

אך לפני כן, כדי ללבן את הבנתי, אציין שמשתמע מדבריך: "אני חושב שיש כמה סתירות בדת ובפירושיה, כי סך הכל כולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות", שברור לך שכתבי הקודש וההלכה הנם יצירה אנושית ואין אצבע "אלוהים" בדבר. וזאת התקדמות גדולה מאוד.

לגבי קיום האלוהים, נראה לי כעת שאין זה רלוונטי, משום שאינך מקשר בין התורה ודת יהודית לאלוהים. (אם בכל זאת חשקה נפשך להבין את "אלוהיך" תוכל לקרוא בתשובה "איך הגיוני שאין אלוהים").

ועכשיו לעיקר הדברים:

זהות ושייכות קולקטיבית הם מהדברים הבאים מתחום הנפש וההתפעלות. לכן אין אפשרות לקבוע בהן מסמרות. אין מדובר בחוקי פיזיקה ונוסחאות מתמטיות. אף על פי כן זהות ושייכות קיימות אף שאין "מתכון" מפורט לכך.

יש יחסי גומלין בלתי כתובים בין היחיד לקבוצת השייכות – היחיד צריך להרגיש שהוא שייך לקבוצה פלונית ו"הקבוצה", שהיא לא תמיד מסומנת בקווים ברורים, מקבלת את הפרט כחלק ממנה עד שמרגישים זה עם זה כחלק מקבוצה.

אם ניקח את הדוגמה שהבאת "ברית מילה", שאתה נותן לה משנה תוקף לזהות או תנאי להיות חלק מהזהות היהודית, ההלכה הדתית וחילונים יהודים רבים לא יסכימו איתך. ראה מה שכתבנו במאמר "ברית מילה דעת ההלכה" שם הבהרתי שלדידם של הדתיים שמירת שבת חשובה יותר מברית מילה.

ובפועל קריטריון "ברית מילה" אינו תוקע טריז בשייכות לקבוצת היהודים, קמה אפילו תנועה של יהודים שמתנגדים למילה ובכל זאת הם יהודים בפני עצמם ובפני קבוצת היהודים.

אך כפי שכבר ציינתי אין קווים ברורים ואפילו מוסכמים לזהות ושייכות קבוצתית – אף על פי כן קבוצות אלו קיימות.

עכשיו לדבריך שייחסת לנו כאילו אנו רוצים לבטל את טקסי הדתיים. לא כתבנו דבר כזה בשום מקום.

אלא דעתנו שיש להפריד את הדת מהמדינה, כלומר האמונה היא עניין פרטי ולא מעניינה של מנגנון המדינה. האדם הפרטי יכול ללא לעשן בשבת ויכול לעשן הכל כפי בחירתו. כיוצא בו דיני אישות – אדם שרוצה להוסיף אלמנטים דתיים בחתונתו יוסיף והרוצה לגרוע יגרע והבוחר יבחר.

התרבות ומאפייני ההשתייכות הם דינמיים ומשתנים עם הזמן והמקום ולא ראי היהודי בימי הביניים כראי היהודי המודרני ולא היהודי המקראי כיהודי בבל, ולא יהודי קומראן כיהודי יב במצרים וכו' וכו'

לסוף דבריך: "אתה לא חושב שהפרדת דת ומדינה תגרום לאיבוד הזכות על המדינה הזאת"?

זהו אחד הבלבולים, שהצליחו להטמיע בחברה הישראלית, המכעיסים ומרגיזים מאוד.

ההפך הוא הנכון, מדינת ישראל קמה בניגוד לתפיסה הדתית ועל אפה וחמתה ניצבה.

היהודים הקימו מדינה כדי לקיים בה את תרבותה הדינמית בניגוד לדת השמרנית.

וכדי שתהיה דינמית ורב תרבותית על המדינה להפקיע את אלמנט הדת האורתודוכסית ממוסדותיה וחוקיה.

ראה נושא זה בהרחבה: "יום העצמאות וגזלת ארץ ישראל".

לאחר שתעיין היטב בדברים חשוב, מה הוא מקור החיפוש שלך, ומדוע פתאום אתה מרגיש כאילו זהותך אינה מובחנת וברורה .

בברכה

דעת – אמת

התנ"ך אינו מקור היסטורי אמין אך הוא נתפס רבות כנותן לנו לכאורה לגיטימציה היסטורית על הארץ. אך גם כשברור שסיפורי האבות, יציאת מצריים וכיבוש הארץ הם אגדה, עדיין מדובר כאן בארצנו.

אנו יודעים בוודאות שבמאה ה-13 לפנה"ס כבר הייתה בכנען ישות בשם ישראל, וראה ערך אסטלת פרעה מרנפתח. אסטלת ניצחון זו הוקמה בשנת 1207 לפנה"ס על ידי פרעה מרנפתח לאחר שרשרת של נצחונות צבאיים על כנען ובין יתר מעללי הגבורה והאוייבים ששהכניע נכתב: "ישראל הושם שממה, אין לו זרע". גם אם מדובר בהתפארות ריקה, עדיין נראה לראשונה השם ישראל כזהות אתנית נבדלת בכנען.

חוקרים זיהו את מקום הנבטתם של הישראלים הראשונים בשרשרת של מאות כפרים באזור ספר ההר, וכמה מאות שנים אחר כך, אותו ישראל גדל פלאים. עיר הבירה הישראלית הקדומה שכם כבר נחשבה עיר גדולה במאה ה-10 לפנה"ס, ובמאות ה9 וה-8 לפנה"ס קמו מתוך הממלכות ישראל ויהודה בהתאמה.

אם הבעיה שלך היא הצדקת התיישבותנו כאן לעומת הערבים, אז אין כאן כל בעיה, שכן התקופות המדוברות הינן קדומות ביותר, וזאת למול התיישבותם של הערבים כאן, שהחלה מהמאה ה-6 לספירה הנוצרית.

בכל זאת, אנחנו מדברים כאן על כמה אלפי שנים של הפרש.

העניין הוא שאל מול הערבים אנחנו לא זקוקים לגושפנקא קדומה יותר, של הבטחת הארץ לאברהם במאה המי-יודע-לאיזו-שנה-החליטו-לתארך-אותו-היום. אנחנו קודמים כאן להם בפירוש מוחלט.

הטיעון של רש"י בבראשית א' א' של: "אם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם", היה תופס אולי במקרה של ויכוח עם *כנענים* למי שייכת הארץ הזאת, אך מה לעשות שאין היום כאלו בנמצא, וכל הצורך בטיעון מעין זה ירד לטימיון יחד איתם.

מעבר לכך – קרוב לוודאי שבעיני הכנעני המצוי, שלא מקבל את יהוה צבאות כאל אמת – לטיעון הזה לא הייתה כל משמעות מלכתחילה. דווקא התובנה בדבר היות עם ישראל בעל שורשים כנעניים, שהחל את דרכו כחלק מכנען לכל דבר ופשוט פיתח נבדלות עם הזמן והתגבש מתוכם כקבוצה אתנית חדשה, היא-היא הנותנת תוקף יתר לישיבתנו בארץ הזו.

לא כבשנו את הארץ לרגע, אפילו לא במסע רגלי סימבולי של אב קדמון (אברהם). נוצרנו כאן. מה מהווה תביעת בעלות חזקה מזה?

בתקווה ותמצא את התשובה הזו בעלת תובנות חדשות וכמספקת חומר למחשבה.

ליאור הלפרין