16 שנים • Anon התעניינתי לדעת האם לפי התזה המדעית יש עקביות בתנ"ך ורואים מחשבה מאחורי העריכה או שזה סתם קובץ של טקסטים שחיברו האחד עם השני ללא קשר הגיוני ביניהם חוץ מזה שהם נחשבו קדושים?
נ.ב הובא לידיעתי שברמב"ם בהלכות ביאה שמדברות על סקס עם ילדה מתחת לגיל 3 לא כתוב שאפילו אם זה אביה של הילדה.
תודה מראש,
אריאל.
צוות
כתבי התנ"ך נכתבו בתקופות שונות, ממחברים שונים בעלי מגמות פוליטיות וערכיות שונות.
והחוקרים מנסים להתחקות אחר היחידות העצמאיות הבלולות בטקסט.
אין צורך להיות חוקר מקרא כדי להבין שהתנ"ך, ואף חמישה חומשי תורה הם יחידות שונות שנכתבו ממקורות שונים. הסתירות, הכפילויות, חוסר הרצף של סיפור עם ישראל ממחיש זאת היטב.
לא לחינם נזקקו פרשני המקרא, ההוזים כאילו אצבע אלוהים בטקסט, למונח "אין מוקדם ומאוחר בתורה" תרגיל לוליאני לתרץ את חוסר הרציפות.
ראה תשובתנו: ספר התורה מכיל קובץ ספרים בשיטת "גזור הדבק".
אין כאן המקום לפרט דוגמאות רבות הנמצאות במדור פרשות השבוע, אשאיר זאת לחפץ דעת לעיין שם.
אך הרוצה לטעום ביקורת מקרא, מתוך אוהלה של תורה, יעיין בביקורת המקרא של אבן עזרא מתוך דברינו "בפרשת דברים".
לגבי הערתך שנרשמה בצד: הרמב"ם הפוטר מעונש אבא המקיים יחסי מין מלאים עם בתו בת השנתיים:
בהלכה יג קובע הרמב"ם כלל הלכתי – תינוקת, קטנה מגיל שלוש, חדירה לאיבר מינה אינו נחשב קיום יחסי מין ובלשונו: "אין ביאתה ביאה":
"כל אשה אסורה מאלו אם היתה בת ג' שנים ויום אחד ומעלה גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות והיא פטורה מכלום אלא אם כן היתה גדולה, ואם היתה פחותה מזה הרי שניהן פטורין שאין ביאתה ביאה" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה יג).
שים לב שהרמב"ם מתחיל במילים אלו: "כל אישה אסורה מאלו" על איזה איסורים הוא מדבר? איסורים שכתב לפני כן – כל איסורי ביאה המפורטים בהלכה כולל אב הבא על בתו:
"ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה: הבא על בת אשתו בחיי אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה, ועל אם אשתו, ועל אם אמה, ועל אם אביה, והבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה ה ).
עיין בדברינו: "פדופיליה בהלכה".
בברכה
דעת – אמת
אריאל
צוות
כפי שכבר כתבתי לך, גיבוש נוסח המקרא נעשה במשך מאות שנים עד שקיבל את עריכתו הסופית (שלהי בית שני) וקבלתו כקאנון מקודש שאין לגרוע ממנו ואין להוסיף עליו.
אם נתייחס לחמישה חומשי תורה, נראה שיש בו יחידות יחידות שחברו להם יחדיו. כאשר יחידה העומדת בפני עצמה נכתבה ברמה טובה מאוד כיאה לאותה תקופת פריחה ספרותית במזרח הקדמון.
לדוגמה – השירה המקראית, דומה היא מאוד למסורת השירה בבבל ובכנען; עלילת גלגמש, עלילת הבריאה הבבלית, עלילת בעל, עלילת ענת…
לכן נמצא במקרא שירה הכתובה ברמה ספרותית נאה.
אלא שעריכת היחידות השונות שהתווספו לאורך מאות שנים יצרו חוסר רצף, כפילויות וסתירות.
דוגמה לתוספת מאוחרת בתוך יחידה כתובה: בתורה (בראשית יב) מסופר שאלוהים ציווה את אברהם לעזוב את ביתו ומשפחתו וללכת לארץ כנען. זאת יחידת סיפור שהייתה כתובה או עברה על-פה בעם.
בתוך יחידת סיפור זאת, התווספו מילים שאינן קשורות "ליחידת הסיפור". "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית, יב; 6).
ברור הדבר, ששלושת המילים " וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" אינם במקומם ומאבדים מרצף הסיפור. זאת הערה/תוספת מאוחרת כדי להסביר לקורא שאינו יודע שהכנעני בארץ. אחרי תקופת שלמה המלך הכנענים נעלמו מארץ מושבם –היא ישראל היא כנען.
הרי לך תוספת מאוחרת, של מחבר מתקופה שלאחר שהכנעני לא נמצא, לצורך הבהרת הסיפור לקורא "המודרני" בתקופתו.
דבר נוסף, חשוב מאוד להבנת העניין, טקסט התורה על שיריו, סיפוריו ופתגמיו, לא קיבל קדושה במובן שאסור לגרוע ולהוסיף ממנו. לכן ראו מחברים רבים חופשיים להוסיף ולגרוע כתהליך טבעי המתגבש בסיפורי עמים ושיריהם.
התפיסה בקדושת הספר באה הרבה יותר מאוחר.
ובזה למעשה עוסק חקר המקרא, למצוא את היחידות הראשוניות שבשירים ובסיפורים, ולהפריד מהם את תוספות המילים או הקטעים שבאו מאוחר יותר.
בברכה
דעת – אמת