החברה הדתית והחרדית משקיעה את רוב זמנה בקריאת טקסטים מיושנים הן מבחינה משפטית והן מבחינה ערכית. כל סולם הערכים של הציבור האורתודוכסי מושתת ומתיחס ל"עם הנבחר" בלבד, קרי לציבור האורתודוכסי עצמו ואינו מוסר אוניברסלי, קראי היטב את מאמרנו "המוסר היהודי בהלכה".

העולה מתופעה זו שהציבור האורתודוכסי מתנהל ככת סגורה, המחנך באופן אינטנסיבי ואובססיבי למערכת ערכים פנימית שככל שישקיעו בחינוכה כך סכנתה גדולה יותר לציבור הכללי.

חינוכם הנוקשה מזכיר היטב את דרכה של קבוצה מחתרתית הדורשת ותובעת מחניכיה מוסר ועזרה הדדית.

באשר לטענתך: " אתם אומרים שהתורה היא שקר, אבל תראו את היופי של האנשים ההולכים בה?

על איזה "יופי" את בדיוק מדברת? ניכר שאינך מכירה ציבור זה אלא מתוך התדמית השקרית שנוצרה בעיני הציבור החילוני. עייני בתשובתינו " כשלאומיות ודת מתמזגים" – "נניח שהיהדות שקר" – "href=https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=50>אלימות במגזר הדתי" – "האם מצאת תורה יותר מוסרית".

את כותבת: " אני מחפשת מקום שיש בו גם אמת, וגם התנהגות לפי האמת- מוסר, אהבה, נתינה, חופש ביטוי, כבוד לכולם.

היש מקום שכזה?

המקום הזה נמצא בתוכך פנימה והחברה החילונית וההומניסטית תומכת ומעודדת לערכים אלה בניגוד לחברה הדתית האוסרת חופש ביטוי , חופש דת ומצפון, ונתינה לגויים.

לגבי תוצאות מערכת החינוך החילונית, יש לשים אצבע מאשימה על המופקדים ליישם את עקרונות החינוך ההומני והליברלי, תוצאות חינוך שליליות אינן בהכרח מעידות על עקרונות שליליים אלא מעידים על היישום הקלוקל.

בברכה

דעת אמת

"איך הם כל הזמן מדגישים את הצד של הנתינה, שהם לומדים מוסר כל יום בישיבות, שהם עובדים על מידותיהם, וקוראים ספרים על כך. "

מה? מדגישים את מה? נתינה? נתינה למי? למה? תמים לחשוב שהם אכן מחנכים לנתינה. הם יצרו לעצמם קבוצה קטנה ואנוכית, וככזאת ובכורח המציאות הם מוכרחים ליצור מערכת של נתינה (שמבוססת כמובן על לקיחה מהמדינה). אולי לרגע תסתכלי על הנתינה אצלנו? על המערכת של הביטוח לאומי ושאר מוסדות העזרה, אותם מוסדות שלא מתבססים על כתבים מיושנים אלא על הכרה בריאה בצורך שלהם.

"בציבור החילוני אין אפילו מושג של עבודת המידות, שאדם צריך כל חייו להשתנות, ולעבוד על עצמו. אף אחד לא מדבר על זה בצד החילוני, אף אחד אפילו לא חושב על זה, ואתם יודעים טוב מאוד על מה הם חושבים כל היום… "

סלחי לי על החוצפה, אבל אנא, דברי בשם עצמך, את חוטאת כאן בהכללה פושעת, ואני וכולנו מכירים אנשים שכל הזמן מנסים ורוצים לשפר את עצמם, על אף היותם "חילוניים" כהגדרתך. אצל החרדים לעומת זאת עבודת המידות הנ"ל היא סלקטיבית להחריד, כלפי עצמם, חפשי "לשון הרע" בשורת החיפוש ומהר מאד תראי על מי מותר לדבר ועל מי אסור.

"תסתכלו על האלימות המזעזעת בקרב הציבור החילוני, שהולכת וגוברת מיום ליום, על הסמים, הפשיעה והאלכוהול. "

ועל הפשיעה ההולכת וגוברת בציבור החרדי אפשר להסתכל? ואולי לא ידעת על הפשיעה הנ"ל בגלל שלא מספרים. ואולי בגלל שמעשי אונס וכדו' מושתקים באכזריות. ואולי בגלל שאלימות במשפחה היא בגדר הנורמה וטבעי שלא נמצא על כך בעיתונות.

ובכלל, זה שיש דברים שצריכים תיקון אצל החילונים לא אומר שדרך אחרת טובה יותר, ובפרט כשהיא לא.

"הנוער היום הוא נוער ללא ערכים, ללא שמץ דרך ארץ, אין להם כלום, רק ריקנות, ולמה כ"כ הרבה מהם נוסעים להודו?! "

זו דעתך, ודעתך האישית בלבד, לא אבוא ואסנגר כאן על הנוער שחטאת בהכפשתו. רק אומר שבין ערכים ובין הדת אין ולא כלום, ובכלל, מה בדיוק פסול בנסיעה להודו?

"והחרדים מדברים כל הזמן על אהבת ישראל, נגד שנאת חינם, על לדון לכף זכות, על לדבר יפה, לא לקלל, להעליב, להשמיץ, לדבר לשון הרע… "

בסדר…. על מוסר סלקטיבי כבר עמדנו…. אני בתור חוזר בשאלה מעולם לא פגשתי את החרדים עליהם את מדברת. החרדים שאני הכרתי כל הזמן היו בעד שנאת חינם, פילוג, רצח, השמצות ודיבור לשון הרע. כמובן שהם היו מנפנפים בערכים אותם הזכרת, אבל בין זה לבין המציאות לא היה ולא כלום.

"אתם אומרים שהתורה היא שקר, אבל תראו את היופי של האנשים ההולכים בה? "

יופי? מי אמר שהתורה היא בהכרח שקר, ספר אגדות, היסטוריה, סיפורת, זה הכל.

"אני מחפשת מקום שיש בו גם אמת, וגם התנהגות לפי האמת- מוסר, אהבה, נתינה, חופש ביטוי, כבוד לכולם.

היש מקום שכזה? "

כן, יש מקום כזה, הוא בוודאי לא בבני ברק או בירושלים, שם יש צביעות, שנאה, לקיחה, הצטדקות וצנזורה.

כבוד לכולם? לא בבית ספרנו. חופש ביטוי? מאן דכר שמיה.

המקום הזה נמצא, בתוכנו, בידינו.

קובי