קראתי את מה שכתבתם על פדופיליה בהלכה, חיפשתי באינטרנט ומצאתי את התשובה הבאה:
אביא עוד מקור מדברי הרמב"ם שסולף והובן שלא כראוי; הרמב"ם כותב על העריות בהלכות איסורי ביאה בפרק א':
"כל אישה אסורה מאלו אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה, גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה היא חייבת כרת, או מיתה, או מלקות, והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה שניהם פטורין"
הדגש כאן הוא על כך שאדם שקיים יחסי אישות עם בת פחות מג' שנים, נכתב עליו שהוא פטור, והדברים מוצגים כאילו התינוקת היא הפקר ואין עליה שום עונש.
אלא שיש להבין ממה בדיוק "פטור" אותו אדם ומדוע. העונשים הכתובים בתורה על העריות אינם העונשים שמקבלים על אונס או על פגיעה בקרבן, אלא מדובר בעונשים על עצם ההנאה המינית מאדם שאסור להנות ממנו. גם אם המעשה נעשה בהסכמה, שניהם נענשים באותו העונש. אם המעשה נעשה באונס, האנס נענש והנאנסת לא.
כחלק מהתורה שבע"פ הן תקנות חז"ל, ואת העונש שימנע מעשים בהמיים מהסוג, הפוגעים בקרבנות שמתחת לגיל שלוש שנים, השאירה התורה להם, והם שקבעו שבמקרה שלנו הוא יהיה "מכת מרדות". לחלק מהדעות מכת מרדות יכולה להגיע להלקאה שעלולה להביא למוות. קיום יחסים עם ילדה הקטנה מגיל שלוש, על אף היותו אסור, ההלכה לא מגדירה אותו כהנאה מאשה – מעשה כזה קרוב יותר למחלת נפש, ועל כן מצד ההנאה מערווה (לא מצד הפגיעה בה!) – האדם פטור (וזה פירוש המילה "פטור" המופיעה בדברי הרמב"ם). אלא שמצד הדין, כפי שהבהיר ה"מגיד משנה" על הרמב"ם בפרק א' הלכה י"א והלכה י"ד (וכן כמו שכתב הרמב"ם בעצמו בהלכה ט"ו לעניין משכב זכור), ביחסים בין אדם בוגר לקטנה, מלקין את הגדול ב"מכת מרדות".
דוד
מה שאלתך?
ואני אשאלך שאלה מעומק לבי: קראת ולא הזדעזעת!!! במקום זאת אתה מתפלפל פלפולי סרק והבל כשלמעשה אתה מודה בשורה התחתונה שאדם בן 50 שעשה מעשה מגונה בתינוקת בת שנתיים נשלח לביתו.
איני מבין כיצד אדם קורא הלכות אלה, ממשיך להתפלפל במקום להזדעזע.
עצה לי אליך, השתדל לא לפול ברשת הפלפול המערפלת את הקודים הטבעיים והנורמלים. כך תמנע עצמך מאכזריות משוועת ומחוסר צדק.
.
המקיים יחסי מין עם תינוקת מתחת לגיל שלוש פטור (לא אכנס לסוגיא אם יקבל מכות מדברי חכמים כן/לא, כי זה לא רלוונטי, מכת מרדות נותנים גם לעושה סקס עם אשתו בפרהסיא משמע, נחשב עונש קל) והדיינים ישלחו אותו לביתו כאילו לא פעל אוון.
חשוב לעצמך, בתך בת השנתיים נבעלה על-ידי אדם בן 50, ובית המשפט משלח אותו הביתה (אולי יחמיר וייתן לו מכות), כי ביאתו אינה ביאה.
זה לא מרעיד את גופך?
כיצד תתייחס לבית משפט, הדן למוות אישה בוגרת נשואה בגלל שקיימה יחסי מין מרצונה עם אהוב לבה.
ובאותו יום משלח אדם שבעל תינוקת בת שנתיים.
תפסיק להתפלפל ותשיר מבט לנוכח המציאות.
בהרצאותיי בפני הציבור הרחב, לאחר שאני מציג את הדת היהודית ומביא כאחת הדוגמאות את היחס לבועל תינוקת בת שנתיים, אני נשאל פעמים רבות: "כיצד בחורי הישיבה לומדים זוועות אלה וממשיכים ללמוד בלהט"?.
ואתה דוגמה לתשובתי: הבחורים עוסקים "בפלפול" ולא במציאות (למרות שההלכה ככל חוק מבטאת מציאות ריאלית), הם מתעלמים מהריאליות של זוועות ההלכה.
כך הם מנתקים עצמם רגשית מאכזריות ההלכה.
בברכה
דעת – אמת
דוד
מדוע זה פלפולי סרק?
כי השורה התחתונה אין פדופיליה בהלכה!!! מותר לאדם, על-פי דין תורה, ועל פי דיני חכמים לשאת תינוקת בת ארבע ולקיים איתה יחסי מין!!! זו השורה התחתונה המזעזעת! אומנם חכמים לא רואים זאת בעין יפה אבל אינם מענישים על כך:
הנה כך כותב הרמב"ם:" ואע"פ שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה אין ראוי לעשות כן אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה" (רמב"ם, הלכות אישות, פרק ג, הלכה יט ).
ועכשיו קצת סדר בענייני עונשים.
מחוקי התורה המקיים יחסי מין עם בתו בת השנתיים, או כל בת שנתיים אחרת, הוא אינו נענש כלל.
חכמים יכולים לתקן תקנות ועונשים שלא מדין תורה, אם סבורים הם שיש להעמיד גדר. אחד העונשים הוא מכות ובלשונם: "מכת מרדות".
כך למשל, מחוקי התורה מותר לאדם לקחת אישה ולהתחתן איתה על ידי סקס (לא חייבים על-ידי טבעת) ובלשונם: "האישה נקנית בכסף, שטר ובביאה". אלא שחכמים, על-פי שיקול דעתם, עשו סייג לא לקדש בביאה, כדי שבני ישראל לא ינהגו במעשה פריצות, ולכן, כדי לאכוף סייג זה, הטילו עונש מכות למקדש בביאה. כמה מכות נותנים? יש גורסים 13 , יש גורסים 39, ויש גורסים לפי אומדן הדיינים.
כי יש סמכות לחכמים להעניש שלא מדין תורה אלא כדי לעשות סייג, ולכן כתב הרמב"ם שהאוכל מצה בערב פסח (ברור שמותר לאכול מצה מדין תורה בערב פסח) מכים אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו (הלכות חמץ ומצה, פרק ו, הלכה יב). אין ספק שכוונתו, לפחות במקרה הזה, שמכים אותו עד שיפסיק לאכול מצה בערב הפסח ולא שבאמת ימות (אוי לנו למפרשים שאפשר להכותו עד שימות, לאן נגיע עם חוקים מזעזעים אלו).
ואילו לגבי שאר סייגים שקבעו חכמים להעניש במכת מרדות, אין תוספת שמכים אותו עד שתצא נפשו. וכבר עסקו בשינויים אלה פוסקי הדורות ואין כאן מקום להאריך.
מה שחשוב שבעניין בועל תינוקות בת שנתיים, שאסורה עליו מאיסורי ביאה כגון בתו, לא נאמר בכלל שמכים אותו.
אומנם הדבר מסור לחכמים לקבוע לפי אומדן דעתם.
בברכה
דעת -אמת
דוד
אתה שוב מתפלפל במקום להביע שאט נפש וזעזוע.
זרע לבטלה אינו מהאיסורים המסורים לעונשים בידי בתי הדין, אלא בידי שמיים.
כך הוא הבליהם של הוזי האמונה מפחידים את הבריות בדבר שתשוקתם טבעית, כדי לשלוט על נפשם.
ואילו בעילת תינוקת אינו אלא "לא רצוי".
ראה עד כמה חז"ל היו רחוקים מ"צדק": זרע לבטלה הפחידו את הבריות ואילו בעילת תינוקת אינו אלא לא מומלץ.
בברכה
דעת – אמת
בברכה
דעת – אמת