ראשית נביא את מקורות העניינים שהצגת:

"מי שלקה ושנה [עבר עבירה שעונשה מלקות וחזר על עבירה זו שוב] – בית דין מכניסין אותו לכיפה [לחדר קטן], ומאכילין אותו שעורין, עד שכריסו מתבקעת" (סנהדרין פא ע"ב).

לגבי התנהגות הסנהדרין:

"סנהדרין ההורגת אחד בשבוע [אחת לשבע שנים] – נקראת חובלנית; רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין – לא נהרג אדם מעולם; רשב"ג אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" (מכות ז ע"א).

מאידך נאמר " שמעתי, שבתי הדין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך [הרי לך שאדם שרכב על סוס בשבת – אף שאינו איסור חמור המחייב מוות – בית הדין סקלוהו כדי שאנשים אחרים יזהרו מלזלזל בשמירת השבת]. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו [בעל את אשתו] תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך – אלא שהשעה צריכה לכך [למרות שהדין הכתוב אינו מחייב מלקות, חייבו בית הדין מלקות כדי שלא תרבה הפריצות]!" (יבמות צ ע"ב). להרחבה עיין במאמר "אלימות במגזר הדתי/חרדי".

באופן כללי יש לדעת שכל הכתוב במשנה סנהדרין ובפלפולי חכמי בבל בנושא בתי הדין הדנים בעונשי מוות הוא יותר אוטופיה משיחית או נוסטלגיה ספק דמיונית, לקהילה יהודית דלת אמצעים תחת שלטון זר רומא/פרס.

בתי דין אינם יכולים לדון בדיני נפשות אם אינם בשלטון ואין בידם צבא ומשטרה.

לכן נושא הלכות מלכים ברמב"ם והלכות סנהדרין חסרי משמעות ורלוונטיות מבחינה היסטורית ריאלית.

לכן שאלתך: אם זה נכון שסנהדרין הטילה עונש מוות רק לעיתים רחוקות, אינה רלוונטית כי לא הייתה סנהדרין שהכילה חכמי דת בלבד שהיה בכוחם להטיל עונש מוות.

דבר נוסף שצריך לזכור, המשנה נערכה לאחר מרד בר-כוכבא כלומר, לאחר שהרומאים דיכאו את המרד – כך שהדינים הכתובים במשנה כבר לא היו אקטואליים. כמו כן התלמוד הבבלי נחתם תחת שלטון פרסי במאה החמישית שכבר בוטלו הסמכויות.

המדאיג הוא, שאנשי הדת בימינו חפצים בלבם להשיב שופטיהם כבראשונה – כלומר כפי שהוכרע במסכת סנהדרין. כי להם הכתוב בתלמוד מהווה אמת היסטורית.

בברכה

דעת-אמת