שלום מאיה,

שאלתך, שהיא למעשה שאלה פוליטית, מאתגרת אותנו להבהיר את עמדתנו בסוגייה זו ולהשיב קצת באריכות. אם נבטא את שאלתך במילים שלנו נאמר כך: "מהי הדרך הנכונה ביותר ליצור אומה ישראלית המושתת על ערכי השוויון, החירות והאחווה ללא הבדלי מין, גזע ודת?"

בניסוח שאלה זו בעצם רמזנו, שהכיבוש והיחס לערביי ישראל הינם פירות וענפים של שורשים באושים.

זיהוי שורש הבעיה (במדינת היהודים) תפתור את הבעיה שאת מוטרדת ממנה (העוולות והפשעים בפלשתינים).

ומהו אותו שורש פורה ראש ולענה המפרה ומרבה רשע ועוולות בקרבנו? הדת!!!!

נתחיל בהיסטוריה של הקמת המדינה "יהודית דמוקרטית" ונגלגל תשובתנו עד מעשיהם הנלוזים של החרדים הלכה למעשה (דה – פקטו).

אין חולק בקרב חוקרי ההיסטוריה של הציונות "שהדבק" שאיחד (בין שהוא אמיתי או מדומיין) את היהודים עד הקמת התנועה הציונית הוא הדת, מבלי להיכנס לסוגיה אם היהודים היו עדה דתית בלבד או עם. מתוך מעמד זה – של דת מאחדת קבוצת אנשים – קמה תנועה הרוצה להישאר באחדותה ללא הדבק (הדת).

כיצד מיישמים פרדוכס כואב זה? מחליפים את הגורם המאחד – במקום דת תבוא טריטוריה.

טריטוריה זו, כך חשבו התמימים, תביא לאחדותנו מחד וליישום ערכי העולם הנאור מאידך (ביטול הדת). אך הלכה למעשה התנועה הציונית לא רצתה להתנתק מטבור הדת ואף לא מתרבותה הדתית ונשארה בתפיסת עולם גלותית – דתית כאן בארץ ישראל. כלומר, היהודים הישראלים שבויים עדיין בתפיסת עולם גלותית – דתית הסוברת "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" (אנטישמיות) וצריכים אנו עזרה מאומות העולם החזקות (ארה"ב). נשארנו אותה הגברת בשינוי האדרת – את הגטאות היהודים הפזורים המרנו בגטו אחד (ארץ ישראל) ואת הצאר והקיסר שדאג לשלומם של היהודים החלפנו באמריקה.

רצוני לומר, היהודים עדיין שרויים בתפיסה שהם מרכזו של עולם, ובגלל סיבלותם בעבר כולם צריכים להתחשב בהם ולעזור להם ולכן מי שיעמוד בדרכם בוגד הוא וכל מה שיחסום בעדם תוקע סכין בגב הוא. תפיסה בסיסית זו, היא למעשה המקום והרקע הנתפס כמובן מאיליו בקרב רוב היהודים, שמקורו בדת היהודית. לכן תגובות היהודים לביקורת מחוץ, בין אם היא מוצדקת ובין לאו, תמיד תתחיל בזעקות שבר ונהי שהמבקר אנטישמי הוא. לכן גם בעיית ערביי ישראל והפלשתינים אינה נידונה ממקום של שיוויון וחירות אלא מנקודת מוצא של שימור השבט היהודי.

כדי להמחיש את האגוצנטריות היהודית אף בקרב המתקרים "חילונים" נביא דוגמה ממכתב שקיבלנו:

"לפני כמה שנים פגשתי עלמה יפה בעת טיולי בחו"ל. האישה, אשר הייתה כחודש צעירה ממני, ואנוכי מצאנו את השפה המשותפת בדרך בזק והניצוצות החלו לפעול. אך ראה הפלא ופלא אותה נערה אינה יהודיה כלל. אך אני אשר בא מבית חילוני אשר מעריך את השיוויון ומקבל כל אדם באשר הוא. ואיני מאמין בנבערות הדת לא הרגשתי שהתאהבותי הינה כמעשה רע או פשע. במשך הזמן האישה ואני דברנו על חתונה ועל ברית נשואים (כמובן בדרך אזרחית). לאחר נישואיי חדר במשפחתי הפחד שמה לא יקבלו את אותה עלמה מכיוון שאינה יהודיה לתוך החברה הישראלית. אבי (האתאיסט) ואמי (החילונית המאמינה באלוהים) לחצו עליי על מנת לעבור בברית הנשואים הדתיים. לאחר הולדת בני המשיכו הוריי בלחצם ובדאגתם למען הילד אשר יגדל כ"גוי" במדינת היהודים וירגיש כנטע זר בתוך החברה. הוריי פחדו מהתנכלות החברה לבני ואשתי. הנחתי לנושא ולא נתתי לזה מטרד בנפשי. אך הנושא המשיך לו לצוץ גם מחברי הטוב אשר דאג לבני. חברי הטוב הכיר את דרך מחשבתי אך טען שהיא אינה מציאותית בחברה הנוכחית. הדבר אשר לא נתתי לו להטריד את נפשי התחיל להיות מטרד ע"י סובביי (החילוניים)… אישתי אשר הייתה צריכה ללכת כולה מכוסה בבגדים בשיא החום של הקיץ קיבלה את כל ההלכות המשונות (וישנם הרבה כאלו בשולחן ערוך ובהלכה) בלי להתלונן יתר על המידה.תמיד שאלתי את עצמי אם אני הייתי מוכן לעשות את זה בשבילה? והאמת אני חייב להודות בכל היושר, שספק רב אם הייתי מוכן לעבור גיהינום זה ע"י אנשים אשר רואים אותי לא יותר טוב מבהמה"

ראי עד היכן הדברים מגיעים, ביתר קלות וכדבר המובן מאליו הם מבקשים מאחרים להמיר דתם, ואילו גוי שיכיר יהודייה ויבקשנה להמיר דתה, חיל ורעדה יתחוללו בקירבם בטענה: כיצד מבקש הוא לשנות את זהותה ?

אם נסכם את הפתיח של דברינו נוכל לומר, ששורש הבעיה נעוצה בתפיסה המובנת מאליה. דרכם של אנשים לדון, לשאת ולתת ולהישאר בסופו של יום בעמדותיהם, בגלל שלא נגעו ב"אכסיומה" הערכית שלהם. רוב הציבור היהודי כשבא לדון בסוגיית הערבים והפלשתינים דן הוא מתוך עמדה מובנת מאליה ששימור השבט היהודי קודם הוא לזכויות אדם ולליברליות. הם אינם דנים במאבק הערבי – ישראלי כמאבק בין בני – אדם אלא בין יהודים לערבים. "אכסיומה" זו נובעת מעבר היסטורי שמקורו בדת – היהודית. מכאן תביני שהמחלוקת הפוליטית, בין מה שאנו מכנים ימין ושמאל, למעשה היא מחלוקת בין חרשים ולא תביא לתועלת עד שלא נעקור משורש את האגוצנטריות היהודית בקרבנו. את זאת אפשר להתחיל לעשות על ידי עקירת הדת, שתהפוך אותנו לבני אדם ולא רק יהודים – ככבשה בין זאבים.

לשון אחר; לו נקודת המוצא הערכית של הבריות הייתה משחר ילדותם – כלומר תינוק שעדיין אי אפשר לייחסו לתרבות כלשהיא – הרי שהבסיס והרקע הרגשי והחוויתי היה על היותו אדם בלבד, ותרבותו אינה אלא לבוש וקליפה. בניגוד לדת הקובעת את ייחוסו, בגופו ממש, שמונה ימים בלבד לאחר לידתו בטרם למד שפה, ראה צבע, הריח ריח…

למעשה דיי היה בתשובתנו זו כדי להסביר מדוע אנו מציגים את הדת (שימי לב שאנו מתמקדים יותר בדת מאשר בחרדים) במלוא מערומיה – בגזענות, בהפליה ובהתמקדותה בעצמה כ"עם הנבחר" . כי תפיסה זו עדיין מושרשת אף בציבור שאינו מקיים מצוות – הוא מקדים את זהותו היהודית לפני זהותו כאדם – גם הליברלים שביננו אינם נרתעים להודות שגבול ליברליותם נמתחת עד פגיעה בשבט היהודי ולא מעבר לו.

אך כדי לתת משנה תוקף למאבקינו, שהוא מבחינתנו מאבק הכרחי אם חפצי קיום אנו, נסביר מדוע הציבור החרדי וגם הדתי גורם באופן מעשי לנסיגה והתרחקות מערכי העולם הנאור ומקדמת אותנו בצעדי ענק לקראת קטסטרופה קיומית.

אך לפני שנביא דוגמאות מעשיות ראוי לעשות הבחנה, שרבים וטובים נופלים בה. הבחנה בין הפרט לקולקטיב, בין אדם בודד במנותק מההמון לבין אדם בודד בתוך ההמון. וזו תופעה מעניינת בהתנהגות האדם, כשהוא נמצא וחש חלק מההמון הוא מסיר מעליו אחריות אישית ונהפך הוא כחלק מקולקטיב. יתכן מאוד, וזה מצוי לרוב, שחרדי כשיפגוש הומוסקסואל הוא יסביר לו פנים ויאחל לו כל טוב, אך ברגע שישתתף בהפגנה נגד "מצעד הגאווה" (והוא ירגיש כחלק מקולקטיב) חיש מיד ישנה את התנהגותו (יסיר אחריות אישית), המסבירה פנים, ויתנהג כמצופה ממנו וכנתבע ממנו כחלק מהקולקטיב (יכה , יצעק ויתלהם). לכן כשאנו באים לדון את החברה החרדית, אנו דנים אותה כחברה וכקולקטיב, אנו מתבוננים באידיאולוגיה של הקבוצה, במטרותיה ובמאווייה ולא בהתנהגות של פרט זה או אחר כשהוא לבד ולא חלק מקולקטיב. אני מניח שכל אדם מכיר ויודע הבחנה זו מתוך ניסיון החיים ובכל זאת אטריח עצמי להביא חוויה אישית. הכרתי אדם חרדי נעים הליכות שאף קבל בפניי את חוסר שביעות הרצון שלו מהתנהגות האלימה של החרדים כלפי דעת – אמת. והנה הזדמן המקרה ופעילי דעת – אמת חילקו קונטרסים בחיפה והוא נוכח שם עם קבוצה לא מבוטלת של חרדים, והתלהם בקולניות ובאלימות פיזית ומילולית כנגדם. התקרבתי אליו, בתמימותי, לשאול מדוע הוא מתנהג כך? והוא השיבני בקול זועם וזועף : "אתה אפיקורס אסור לי להסתכל עליך ולדבר איתך, לך לגרמניה".

לאחר הקדמה זו נביא את התפיסה הקולקטיבית של החרדים:

ניקח את ירושלים כפרט המלמד על הכלל: היום בירושלים (תשס"ז – 2006) 71 אחוז ילדים לומדים בגנים חרדיים ורק 15 אחוז בגנים ממלכתיים (חילוניים), 14 אחוז בגנים ממלכתי דתי, (מתוך האתר הרשמי של עיריית ירושלים). 71 אחוזים אלה מתעתדים ללמוד , הבנים בחיידר והבנות בבית יעקב, המכנה המשותף לכולם , שהם ילמדו כיצד לשנוא את הזר, להפלות את האישה ולבוז לנאורות, וכל זה בשם האלוהים כאמת מוחלטת שאינה ניתנת לערעור.

ביום העצמאות הם מלמדים את תינוקות בית רבן שהמדינה החילונית היא תקלה ומעשה שטן לפני הגאולה השלמה. בישיבות הם דנים בשור של ישראל שנגח שור של גוי פטור ושור של גוי שנגח שור של ישראל חייב. את קופת המדינה "מצווה" לעשוק וברוב חוצפתם הם מכנים זאת "החזר גזל".

הם אינם מכירים (דה – יורה) במדינת ישראל אלא רק דה – פקטו כלומר, רק כדי "להציל" את עולם הישיבות כלומר, לקחת את כספם של העמלים ולהעבירו ללומדי התורה. כדברי הרב שאול קרליץ : "הנציגים בכנסת הם "שתדלנים" שלנו [ולמרות היותם חברי כנסת] אין בכך כל הכרה בקיומו של מוסד זה ששמו "בית המחוקקים" (יתד נאמן 2000 – 05 – 31). מבחינה אלקטורלית הם מתחנכים לציות מוחלט למנהיגיהם, כלומר יבחרו במפלגה שלא יהיה בה ייצוג של נשים, מפלגה שתתנגד לפלורליזים, תתנגד לזרמים ביהדות (רפורמים, קונסרבטיווים,) זילות וקלות דעת בחיי מי שאינו יהודי, והיות והדברים ידועים וברורים דיי בדוגמאות אלה. כל המתבונן במציאות עגומה זו – ריבוי דמוגרפי של ציבור המתנגד למדינה ומתנגד לנאורות – לובש הוא עצבות ותוגה, כהתבטאות אחד מקוראי דעת – אמת: "בקיצור,מקרה אבוד.אנחנו כמו רכבת הטסה אל קיצה". ומפלגה פוליטית אינה תאורייה אלא התגשמות מעשית של האידאולוגיה הדתית.

זאת ועוד, עצם קיומו של מוסד "הרבנות הראשית" במדינת ישראל שבסמכותו החוקית לדון בחיי אישות כלומר, לדון על פי הדת, משמש הוא עדות כאלף עדים להסכמתם ולקבלתם של "היהודים" את הדת היהודית באופן משפטי, ממשי ומעשי.

נזכיר מקצת פסקי דין שיש בהם השלכות מקוממות ומעשיות:

1. טקס חליצה וייבום.

2. חרשת שהתאלמנה חייבת להינשא לגיסה.

3. עיקוב בהשתלות איברים וניתוחי מתים.

4. עגונות וממזרים…. וכהנה רבים וידועים.

השלכה מעשית נוספת, הצריכה להטרידך, בגלל דאגתך לעוולות והפשעים כנגד שכנינו, היא השפעת החינוך הדתי והחרדי, על עמדותיהם של ציבור זה מבחינה מדינית. על פי ממצאים סטטיסטיים, 100 אחוז מהציבור החרדי ולמעלה מ- 90 אחוז מהדתיים – לאומיים דוגל במדיניות הכיבוש, קרי פשעים נגד הכבושים. הרי לך מעשים המשפיעים באופן ישיר .

והדבר ברור, כדי להפסיק השפעה חינוכית זו צריך באופן מעשי להפסיק את התקציבים לזרמים החינוכיים – דתיים. וכדי להפסיקם, הציבור החילוני צריך להבין ולהפנים מהי הדת שאליה מעבירים תקציבי עתק .

הנה הראנו לך, כיצד סוגיית הערבים הינה אחת מענפיה המקולקלים של התפיסה העמוקה, הרגשית והמובנת מאליה, עד שדרכם של אנשים להתעלם ממנה ונמנעים להביאה לשולחן הניתוחים – יהדותיותם הדתית שעומדת במעמד שווה להומניותם.

ותפיסה זו באנו , דעת – אמת, לשרש ולעקר מהיסוד כדי שנפנים באופן רגשי וחוויתי שבראשית נבראנו בני אדם כעוללים ויונקים שרק בבגרותם סופגים את תרבותם כמלבוש לאנושיותם.

בברכה

דעת – אמת

אני מסכים לחלוטין עם רוב דבריך. הרבה אנשים נלחמים מלחמות פוליטיות, אך מעט מדי נלחמים באמת ובתמים ומהסיבות הנכונות עבור חופש האמונה הדתית ומניעת הכפיה הדתית. גם החילוניים, כפי שהראה יפה המכתב שציטטת באשר להורים שרוצים נישואים דתיים, מונעים למעשה על ידי דחפים ורגשות עמוקים בלתי נשלטים שנתקבעו עוד בילדותם ומביאים אותם למעשה לסגידה לדת – אף שכלפי חוץ הם לכאורה נגדה…

אני מסכים גם בהתמקדות *בדת* ולא בדתיים. חלק מידידי הדתיים המתונים מטילים את האשמה בתופעות שונות על הדתיים כאילו שהם פשוט לא מיישמים נכון את הדת. נהפוך הוא.

המתונים הם חברי ומתנהגים באופן הומני *למרות* הדת ולא בגללה, לא בגלל חינוך דתי אלא להפך–בגלל שבעמקי נשמתם הם פשוט בני אדם טובים יותר מכפי שהמוסר הדתי היה מרשה להם. (לדוגמא–הם מעריכים גם חיים של לא-יהודים, ומוכנים לחלל שבת עבורם,בניגוד לצווי הדתי הפשוט). דבר דומה קרה בעבר באשר לקומוניזם: רק כשהובן סוף סוף שהבעיה היא בקומוניזם ולא באנשים שיישמו אותו פסקו הנסיונות לחקות אותו (אם כי הוא עדיין קיים בכמה מקומות).

אגב–חלק מהבעיה הוא כמובן הצורך האנושי הכללי לאמונה במופלא ממך. ראיתי זאת היטב לאחרונה כשהתראיינתי לתכנית חדשה בערוץ 10 בנושא כוחות על טבעיים. היה ברור שדעתי הסקפטית לא התקבלה יפה אפילו על ידי עורכות התוכנית, שהעדיפו להתרשם משטף המתקשרים וההילרים שזרם לתוכנית והיה בודאי מענין יותר מדברי ההגיון הפשוט בהם עניתי להם…

בברכה, ואשמח לעזור,

יובל שחר