תוכן:   שלום עודד

הציבור הנאור בישראל מעורר גיחוך ותמיהה, מצד אחד מפקיד ומפקיר את דיני אישות לרבנות הראשית שמצהירה בריש גלי שהיא מחוייבת להלכה הדתית שנקבעה במאות הראשונות לספירה. ומצד שני כשהרבנות עושה את מה שמוטל עליה, הם מתקוממים נגדה במקום שיתקוממו נגד עצמם.

מעשה החליצה, הנראה לאדם המודרני כאקט מיושן המעורר שאט נפש, ממשיך להתקיים במדינת ישראל המתימרת להיות נאורה וזה בברכתם של הציבור החילוני. מן הראוי להביא את טקס החליצה לפרטיו כדי שהחברה בישראל תפנים מהי המשמעות שהרבנות מופקדת על דיני אישות, ואולי זה יעזור לביטול מוסד משוקץ זה.

אישה שמת בעלה ולא נולדו להם ילדים, כדי שתוכל להינשא שוב, צריכה לעשות "חליצה" לאח בעלה (גיס , הנקרא בהלכה "יבם") וכך הוא טקס החליצה:

האלמנה וגיסה צריכים לעמוד בפני 5 דיינים , כאשר האלמנה מוזהרת לא לאכול ולא לשתות ביום "טקס החליצה" כדי שהרוק שתוציא לא יהיה מחמת האוכל.

הגיס רוחץ את רגלו הימינית ונועל את הנעל שקיבל במתנה מהדיינים, כשהוא יחף ללא גרביים.

הנעל צריכה להיות כולה מעור כולל חוטי התפירה (רצוי מעור בהמה טהורה), השרוכים צבועים בלבן והנעל בשחור. לאחר שהגיס נעל את המנעל וקשר היטב על פי כל כללי הקשירה הקפדניים המופיעים בהלכה, הוא צריך ללכת 2 מטר אל מול הדיינים. לאחר מכן הוא נשען על עמוד או קיר ומניח את רגלו על הריצפה, והאלמנה מקריאה בפניו את הפסוק הבא: "מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי" והוא משיב: "לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ ". האלמנה ניגשת אל הגיס כשהיא עומדת כפופה (לא בישיבה) מתירה את הקשרים של נעל גיסה בידה הימנית בלבד ללא סיוע של יד שמאל וחולצת את הנעל מרגלו בידה הימנית וזורקת אותה רחוק. לאחר מכן הוא אוספת בפיה הרבה רוק ויורקת בריצפה אל מול הגיס, באופן שהדיינים יוכלו לראות את רוקה יוצא מפיה. האלמנה קוראת את הפסוק הבא:" כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו,

וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" והאנשים העומדים מסביב (לפחות עשרה) צריכם לומר: " חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל". הגיס מחזיר את הנעל לדיינים, והדיינים מסיימים את הטקס בברכת: "יהי רצון שלא תבואנה בנות ישראל לא לידי חליצה ולא לידי יבום" (הפסוקים מצוטטים מדברים, כה; 7-9. טקס החליצה משולחן ערוך, אבן העזר, סימן קסט).

בברכה

דעת אמת