תוכן:   שלום אביבית

הדרך הנכונה והסבירה היא להציג את עמדת ההלכה כלפי בעלי המומים בכלל והחרשת בפרט. בעוד החברה המודרנית והנאורה משתדלת ומתימרת לקבל נכויות אלה ולתת להם חלון הזדמנויות להגשמה עצמית, הרי שההלכה עדיין קופאת על שמריה.

אין דבר גדול יותר מאשר להביא דוגמה מעשית בחרשת שהתאלמנה ללא ילדים. במדינת ישראל "הדמוקרטית" דיני אישות כפופים להלכה, לכן יהודיה חרשת חילונית שהתאלמנה ללא ילדים, כדי שתוכל להינשא שנית , היא תצטרך לקיים יחסי מין (יבום) עם גיסה (אח בעלה) ומיד אחר כך להתגרש.

החרשת, על פי ההלכה, אינה יכולה לקיים טקס חליצה כיתר הנשים האלמנות ולכן מחייבים אותה לקיים את היבום, כלומר לשכב עם אחי הבעל אף אם הוא כבר נשוי לאישה נוספת.

לפירוט טקס החליצה עייני בתשובה: "טקס חליצה מתקיים במדינה מודרנית".

כך נפסק בשולחן ערוך: "החרשת והשוטה והקטנה, מתיבמות ולא חולצות. ואם רצה היבם לגרש החרשת בגט אחר שיבעול אותה, הרי זה מגרש" (אבן העזר סימן קעב סעיף יא).

מקרה דומה נידון בבית הדין הרבני האזורי באשדוד בפני הדיינים: הרבנים, י' גולדשמידט, מ' לופז, מ' י' מילצקי:

הוגשה לפנינו תביעה על ידי הגברת א' נגד אחי בעלה ב' שיחלוץ לה. התובעת הנ"ל נתאלמנה מבעלה ביום: ג', יט' חשון, תשכ"ו (1966) מבלי שהשאיר אחריו זרע של קיימא (ילדים).

לאחר פסק הדין שהחרשת תתיבם – היבום (קיום יחסי מין עם אחי הבעל) נערך ב – יט' אדר א', והגירושין התקיימו בעיר רחובות למחרת בכ' אדר א'. (פסקי דין רבניים חלק ז עמוד פג).

הרי לך מעשה אונס על פי היתר רבני, החרשת חייבת לקיים יחסי מין עם גיסה כדי שתוכל להינשא בשנית לאהוב ליבה. והיתר "ניאוף" רבני לאח הבעל הנשוי כבר כלפי אשתו.

הציגי בפני בת דודתך את ההלכה המבזה ומשפילה את החרשת אל מול ערכיה הנעלים של העולם הנאור, בתקווה שתתבונן ותפנים לאן היא הולכת.

בברכה

דעת – אמת