שלום טל,

לא דיי לנו בהזיות הראשונים אלא שאתה מוסיף עלינו חדשים.

וכי מה מצאת בירמיה הנביא אסמכתא לעתיד? הנביאים לא התנבאו את שעתיד להיות אלא את שרצוי להיות בעיניהם; בנקודת הזמן והמקום בו הם שרויים. לו היו חיים בימינו היו מטיפים להומניזם צרוף, לשוויון ואחווה והיו זועקים בפיהם ובלבבם: "לא תתורו אחרי אמונתכם ואחרי אותיות דוממות אשר אתם הוזים למען תזכרו את הזכות הטבעית של כל אדם לחרות, כבוד ואושר".

ידועה האמרה השגורה בפי כל : לכל אפיקורס פסוק. כלומר, האדם מלמד את כתבי הקודש אך לא מתכוון ללמוד ממנו.

כתבי הקודש אינם אסמכתא לחיים טובים אלא המאור הטבעי של האדם, שבזכותו הגענו לערכי הנאורות חרף כתבי הקודש, הנצרות והדת היהודית.

ולמען השעשוע ראה כמה פתטיים אנשי האמונה. מתוך הדוגמה שהבאת, התבונן בהמשך הכתוב: " כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהֹוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהֹוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד".

ראה זה פלא, בימינו האתיאיזם הולך וצובר תנופה ו"יודעי יהוה" הולכים ונעלמים.

קומיקאים השוחקים "על זיבולי השכל של הדת" נעשים לראש.

"מצבו של "בורא עולם" על הפנים בארצות הברית".

כיצד יכלכל בחור נוצרי שפגשת את הפסוק עם המציאות הטופלת על אמונתו?

בברכה

דעת – אמת

דעת אמת שלום רב!

אולי דבריי לא הובנו כראוי,לא ניסיתי למצוא אסמכתא לעתיד בדבריי הנביא ירמיה,אלא דיברי ביקורת כלפיו,איך הנביא ירמיה מעז לכתוב שהוא יכרות ברית חדשה עם ישראל אבל לא כברית שהוא כרת עם אבותם בתקופת יציאת מצרים?,עפ"י מה שכתבתם:"הנביאים לא התנבאו את שעתיד להיות אלא את שרצוי להיות בעיניהם",האם הנביא רוצה בעצמו חלופה ל"ברית הישנה"של אבותיו? ואם כן מה היא ה"ברית החדשה שהוא התכוון? והאם לדעתכם הנוצרים בחרו לקרוא לספר שלהם "הברית החדשה" עפ"י הכתוב בירמיה? תודה רבה.

טל

שלום טל

ירמיהו שניבא בשעת משבר רצה לרומם את העם והבטיח להם "ברית חדשה" כזאת שלא תופר אלא חקוקה בלב האנשים. לא בהכרח תכנים חדשים אלא ברית שלא תופר.

אתה נשמע מופתע מהתעוזה ליצוק תכנים חדשים לכתבי הקודש כאשר גם היהודים למעשה יצרו "ברית חדשה" וביטלו את הברית הישנה. התורה שבעל-פה היא סוג של "ברית חדשה" שבאופן מעשי עטפה את "ספר התורה" במעיל מהודר וסגרה אותו מאחורי מנעול ובריח בפרוכת מהודרת. ואילו אותיות התלמוד זוהרות בבתי המדרש בריתחא דאורייתא. אצטט עבורך קטע קצר ממאמר שכתבתי לפני שנים:

"הנצרות והיהדות טוענות לכתר אחד, שניהן מקבלות את "כתבי הקודש" של הברית הישנה וכל מחלוקתם הוא: מי הוסמך לפרש את "כתבי הקודש" ומהו הפירוש "האמיתי" לדבר האל.

היהדות טוענת "כולה שלי היא" שנאמר: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים, יז; 11) אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל. ומי הם "המורים"? הרבנים הפרושים המיוצגים במשנה ובתלמוד: "מניין לי שעשרים וארבע ספרים אלה "כתבי הקדש" הם, אם לא מפי ההלכה שפסקה כך? לא בערפלי מיתולוגיה או קדם היסטוריה, אלא לאורה של ההיסטוריה הוכרע במשאה ומתנה של תורה שבעל פה [הפרושים] מה הם הספרים הזוכים להיקבע כתורה שבכתב".( י' ליבוביץ, יהדות עם יהודי ומדינת ישראל , ירושלים ותל-אביב, תשל"ו, עמ' 21).

ואף הנצרות טוענת "כולה שלי היא" שנאמר: "על פי התורה אשר יורוך…." ומי הם המורים? הכנסייה הקתולית שרק לה יש את הסמכות לפרש את טקסט כתבי הקודש. כך כתב אוגוסטינוס: "לולא המסורת של הכנסייה הקתולית לא הייתי מקבל אפילו את סמכותם של כתבי הקודש".

בתלמוד יש הודאה שהברית "חדשה-ישנה" שכרת אלוהים עם ישראל היא "תורה שבעל-פה" כלומר, פרשנות חז"ל: "א"ר יוחנן: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'" (גיטין סב ע"ב).

הרמב"ם, שרצה לשלול את הנצרות, כתב בהקדמתו לסדר זרעים: "וגם בך יאמינו לעולם, הוא [משה רבנו] הגיד לנו בשם ה' שלא תבוא מאת הבורא תורה אחרת [ברית חדשה] מלבד זאת והוא מה שאמר לא בשמים היא ואמר בפיך ובלבבך לעשותו, ועניין בפיך המצווה הידוע על פה, ועניין בלבבך הסברות שהוציאו בעיון שהוא בכלל הכוחות הנמשכות אל הלב". כלומר ברית חדשה לא תינתן מאלוהים או מנביא (ישו) אלא הדברים מסורים לפרשנות הרבנית בלבד: בפיך; מצוות שנמסרו על-פה, בלבבך; פרשנות חז"ל.

כאילו שתי בשורות חדשות צצות להן מקרב היהדות המקראית – בשורת הפרושים העוקרים את הברית הישנה (עיין דבריי "בפרשת שופטים") והבשורה המשיחית העוקרת את הברית הישנה, ושניהם טוענים להמשך "האמיתי" של דבר האלוהים בכתבי הקודש.

כל אחת יוצקת או שואבת את התכנים המתאימים לה; הנצרות תכנים כריסטולוגיים והיהדות את "ההלכה".

הברית החדשה – הקאנון של הנוצרים – נקרא כך מתוך הפסוק בירמיהו. באגרת "אל העברים" (ח,8) מובא הפסוק בירמיה כעדות ל"ברית חדשה".

בברכה

דעת-אמת

לי יש שאלה אחרת באותו נושא:

כתוב בתורה 'ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להן נשים מכל אשר בחרו'

כלומר לאלוהים היו בנים והם ירדו מהשמיים ולקחו להן נשים מבנות האדם. אביסל'ע מזכיר את המיתולוגיה היוונית לא?

עדו

שלום עדו,

בעניין זה ראה תשובה "יהוה ומלחמתו באדם".

אצטט קטע מתוך תשובה: "התורה כלקט קבצים".

הפסוק: " אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ: וְנֹקֵב שֵׁם יהוה מוֹת יוּמָת", אומר דרשני.

המקלל את "אלוהיו" ישא בחטא.

המקלל את יהוה מות יומת.

מי אלו אלוהיו? ומי הוא יהוה?

משתמע מהפסוק שיהוה הוא אל חשוב יותר מאלוהים אחרים, אבל גם אלוהים אחרים יש בהם "קדושת מה".

הרוצה להבין פסוק זה לאשורו יוכל רק לאחר שיכיר את "המקום" והתרבות של תקופת המקרא.

והנה נתון נוסף: נמצאו כתובות אוגרתיות המאירות קצת על אמונות הסביבה והזמן של המקרא.

בכתובות נכתב: "ליהוה (שמרן/תימן/נצרי) ולאשרתה" (מכונתילת עג'רוד, ומחרבת אל-קום). אפשר ללמוד מהן שאשרה (אלה כנענית) היא אשתו של יהוה, ויהוה הוא אחד האלים מני רבים.

וקטע נוסף מתוך התשובה "חקר המקרא וביקורת הפרשנות המסורתית".

הקורא ברפרוף את התורה, ללא דעות קדומות, יבחין בריבוי האלים הלגיטימיים בעיני היהודים. (עצה קטנה קרא תמיד את הכתוב ככתבו כלומר את יְהֹוָה קרא יְהֹוָה ולא כמשוגעי האמונה שקוראים "אדני").

"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות, ו; 3).

משמע, יש כמה אלים לגיטימיים בקרב המחבר שכתב פסוק זה.

קצת מפתיע שהרי אברהם ידע את יְהֹוָה ואפילו קרא בשמו: "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית, יג; 4).

עכשיו אתן לך דוגמה שקורא בעל ידע רב ועין ביקורתית דקדקנית יכול להבחין.

ואלו דברי חוקר, שעין דקדקנית לו, פרופ' ישראל קנוהל, בספרו "מאין באנו":

" בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם

בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם

יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים

לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " (שירת האזינו, דברים לב; 8))

ראשית יש להכיר את נוסחי המקרא השונים הידועים לנו. בטקסט של קומראן אנו קוראים: "למספר בני אלהים" במקום "למספר בני ישראל". גירסה דומה בתרגום השבעים.

דבר נוסף, הנוסח: " לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" חסר משמעות ואינו ברור בהקשר.

משמע, סביר להניח שהנוסח המקורי היה כקומראן וכתרגום שבעים: "למספר בני אלוהים".

ומשמעות הקטע דלעיל יתבהר לקורא כקילורין לעניים:

"עליון" המתואר כאן הוא "אל עליון" של מלכי צדק:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית, יד; 18).

.וכך מסכם קנוהל:

"התמונה העולה מפסוקי השירה בספר דברים, על-פי נוסחתה המקורית, צבועה בגוונים של המיתולוגיה הכנענית. על-פי מיתולוגיה זו, לאל אבי האלים ולאשרה זוגתו היו 70 בנים ובנות שהם אלי פנתיאון. "עליון מתואר כאן כאב המנחיל נחלות לבניו "בני אלהים". כל אחד מבני אלהים, צאצאיו של עליון, זוכה לקבל עם מסוים כחלקו ונחלתו. יְהֹוָה, המתואר כאן כאחד מבני עליון, מקבל בנחלתו את יעקב" (מאין באנו, עמ' 95).

אם חשקה נפשך לדעת כיצד פרשני המקרא כלכלו פוליתאיזם המוזכר בפסוק שהבאת, הנה כך פירש רש"י: בני אלהים – בני השרים והשופטים . אבן עזרא שהאמין באסטרולוגיה ופירש את המקרא על-פי תפיסה זו כתב כך: "בני האלהים היודעים דעת עליון [מכירים את השפעות הכוכבים והמזלות]בחרו להם נשים, שהיתה מערכת שמים [אסטרולוגיה] כל אחת נמשלת לכל אחד, והתולדות כתולדות, על כן יצאו מהם גבורים".

בברכה

דעת-אמת

גמרא סנהדרין נו א:

"דתניא (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונוקב שם ה' מות יומת לפי שנאמר ונוקב שם מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכינויין תלמוד לומר איש כי יקלל אלהיו מכל מקום דברי רבי מאיר…"