שלום חנוך,

ראשית יש לדקדק בביטוי "ביקורת המקרא".

למעשה נכון לומר "חקר המקרא". ביקורת המקרא נולדה כדי לנפץ את הפרשנות המסורתית – נוצרית יהודית – למקרא. ומכאן שמה "ביקורת המקרא" כלומר, ביקורת הפרשנות המסורתית את המקרא.

בימינו הדבר ברור לכל בר-דעת שהמקרא הוא אוסף מחברים מזמנים ומקומות שונים.

וכל מאמצי "חוקרי המקרא" להפוך אות על אות, מילה תחת מילה, פסוק אחר פסוק כדי למצוא את היחידות השלמות המקוריות שעליהם התווספו התוספות, בדיוק כפי שעושים חוקרי הטבע המפרקים את החומרים ליסודות שמהם נוצר החומר המורכב.

המתודה של חוקרי המקרא מאוד פשוטה ומובנת, אותה טבע הפילוסוף הדגול ברוך שפינוזה: "המתודה של פירוש המקרא איננה שונה מן המתודה של הסברת הטבע, אלא מסכימה עמה לגמרי. כשם שכל עיקר המתודה של הסברת הטבע הוא בעריכת היסטוריה של הטבע, שממנה, דהיינו מנתונים ודאיים, אנו מסיקים את הגדרות הדברים הטבעיים, כך הכרח הוא גם לשם הפירוש של המקרא לערוך היסטוריה אמיתית של המקרא וממנה… לא יקבל שום עקרונות ונתונים זולת אלה השאובים מגוף המקרא ומן ההיסטורי ה שלו…ולפיכך הכרת כל הדברים הללו, כלומר כמעט כל הדברים הכלולים במקרא, דין שתבוקש מן המקרא עצמו בלבד, כמו הכרת הטבע מן הטבע עצמו" (מאמר תיאולוגי מדיני, עמ' 79).

ראה דבריו הנפלאים, את הבנת הטבע לומדים מהטבע עצמו בניגוד למאמיני ההבל שכל תופעה טבעית מסבירים באצבע אלוהים. כך גם את המקרא יש ללמוד ממנו עצמו בניגוד להוזי השווא שיותר ממה שהם מתכוונים ללמוד מהמקרא הם רוצים ללמד אותו, ומתעלמים מהכתובים ופעמים סותרים אותו ובלבד להגן על אלוהיהם שלא ייתפס כפי שהוא מוצג במקרא.

נמצינו למדים שמחקר הטבע וחקר המקרא שניהם כאחד טורדים מנוחתו של המאמין ולכן ינהג כמשוגעי האדם ויהפוך תבונתו ככלי יוצר להגן על אמונתו כאילו בעולם משוגע עסקינן.

אך המשכיל והחפץ להכיר את המקרא עליו להכין עצמו לשני דברים:

1. הכרת הכתוב כפי שהוא.

2. הכרת התרבות של מחברי המקרא (התרבות כוללת את כל המשמע בתרבויות; אמונות, פולחן, שפה, כלכלה, שלטון ומלחמות וכו' וכו')

על-פי שני נתונים אלה יש לנפות את התוספות והערות מאוחרות ולנסות להפריד את המוץ מהתבן, מהו המקור מהי תוספת וכל קטע לנסות להתאימו לתקופה וכך הלאה בדיוק כפי שעושים חוקרי הטבע במחקרם.

כמובן שמלאכה זו, שהי מרתקת לכשעצמה, חשובה רק משום שרוב אוכלוסיית העולם מתייחסת למקרא כאילו ספר הדרכה לפניהם וכל כולו כתבו משה רבנו מפי הגבורה.

לולא זאת הרי שהמקרא היה נלמד כפי שמיתולוגיה כנענית ומיתולוגיה מצרית נלמדות – וכך באמת ראוי.

נחזור לשאלתך.

אתן לך דוגמה שכל קורא, ואין צורך בעין דקדקנית, יבחין שיש שני סיפורים שונים המספרים מה הביא את אברהם לעזוב ביתו ולהגיע לארץ כנען:

תחילה מסופר שמקום מולדת אברהם הוא אור כשדים ויציאתו משם לכיוון כנען היא יוזמה של תרח אביו. כלומר סיפור משפחה טבעי בזמן נדודים מארץ לארץ.

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".

גרעין סיפור זה, נהפך מאוחר יותר לשליחות מטעם האלוהים – דרכם של הבריות להפיח בתופעות הטבע ומעשי בני אדם צביון רוחני בדמות אלוהים:

"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ( טו; 7)

ומהי ארץ הולדתו של אברהם?

פסוק אחד אומר: אור כשדים: "וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". וכן: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (טו; 7)

ופסוק אחר אומר: "חרן" – לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ… וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן".

דוגמה נוספת:

הקורא ברפרוף את התורה, ללא דעות קדומות, יבחין בריבוי האלים הלגיטימיים בעיני היהודים. (עצה קטנה קרא תמיד את הכתוב ככתבו כלומר את יְהֹוָה קרא יְהֹוָה ולא כמשוגעי האמונה שקוראים "אדני").

"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות, ו; 3).

משמע, יש כמה אלים לגיטימיים בקרב המחבר שכתב פסוק זה.

קצת מפתיע שהרי אברהם ידע את יְהֹוָה ואפילו קרא בשמו: "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית, יג; 4).

עכשיו אתן לך דוגמה שקורא בעל ידע רב ועין ביקורתית דקדקנית יכול להבחין.

ואלו דברי חוקר, שעין דקדקנית לו, פרופ' ישראל קנוהל, בספרו "מאין באנו":

" בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם

בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם

יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים

לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " (שירת האזינו, דברים לב; 8))

ראשית יש להכיר את נוסחי המקרא השונים הידועים לנו. בטקסט של קומראן אנו קוראים: "למספר בני אלהים" במקום "למספר בני ישראל". גירסה דומה בתרגום השבעים.

דבר נוסף, הנוסח: " לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" חסר משמעות ואינו ברור בהקשר.

משמע, סביר להניח שהנוסח המקורי היה כקומראן וכתרגום שבעים: "למספר בני אלוהים".

ומשמעות הקטע דלעיל יתבהר לקורא כקילורין לעניים:

"עליון" המתואר כאן הוא "אל עליון" של מלכי צדק:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית, יד; 18).

.וכך מסכם קנוהל:

"התמונה העולה מפסוקי השירה בספר דברים, על-פי נוסחתה המקורית, צבועה בגוונים של המיתולוגיה הכנענית. על-פי מיתולוגיה זו, לאל אבי האלים ולאשרה זוגתו היו 70 בנים ובנות שהם אלי פנתיאון. "עליון מתואר כאן כאב המנחיל נחלות לבניו "בני אלהים". כל אחד מבני אלהים, צאצאיו של עליון, זוכה לקבל עם מסוים כחלקו ונחלתו. יְהֹוָה, המתואר כאן כאחד מבני עליון, מקבל בנחלתו את יעקב" (מאין באנו, עמ' 95).

מדוגמה זו אתה למד שצריך לרכוש ידע בנוסחאות התורה, ידע בתרבות העמים בתקופת המקרא וכך להצליח להוציא מתוק מעז.

לכן, המלצתי לך, התחל לקרוא את התורה בעין פקוחה, השתחרר מדעות קדומות לחלוטין.

קרא למשל את סיפור אברהם אבינו מפרק יא פסוק 26 – פרק כה פסוק 11.

רשום לפניך את הכפילויות, הסתירות, תוספות וכל הערה העולה בראשך ומבטיחך שתגלה קבצים שונים ומחברים אחדים.

לאחר מכן רכוש את הספרים של קורס באונ' הפתוחה "מבוא למקרא" והם יעמיקו את הבנתך, וכך תמשיך הלאה.

בברכה

דעת – אמת

רציתי לשאול מה ידוע לך על האלה "אשתורת"?

שמעתי שע"פ המיתולוגיה הכנענית היא היתה בת זוגתו של האל יהוה, שהוא בעצמו היה אחד מ-72 אלים כנעניים.

האם זה נכון?

ישראל

שלום ישראל,

זה נכון מאוד.

בכתובות (מכונתילת עג'רוד, ומחרבת אל-קום) נכתב: "ליהוה (שמרן/תימן/נצרי) ולאשרתה" אפשר ללמוד מהן שאשרה (אלה כנענית) היא אשתו של יהוה.

בברכה

דעת – אמת