שלום אווה,

כמה מוזרים אנשי האמונה שמנסים לקמבן את אלוהיהם ולחשב חשבונות של מקום כדי להגשים תשוקותיהם.

איני נכנס לפלפול משפטי (הלכתי) כי אין זה מענייני.

רק חשבי בעצמך מה חמור יותר בעיני "האלוהים" אדם שמגשים תשוקתו מתוך דחף יצרי או המגשים פנטזיה באמצעות שיקול דעת.

לכן הצעתי לך לעזוב את חוקי הדת המגבילים את אושרו של האדם. טלי אחריות על חייך ותבחני איזוהי דרך ישרה עבורך.

דיי להזכיר את הבלי ההלכה באומרם שהנבעלת לגוי דינה כזונה.

המשעשע הוא שאף שאיסור זרע לבטלה חמור, ההלכה מתירה לאונן אם תשוקתו מתגברת עליו ועלול לבוא על אשת איש או על אשתו כשהיא נידה:

"אם מתירא שלא יכשל באשת איש או באשתו נדה ח"ו טוב לו להוציא זרע לבטלה משיכשל ח"ו באיסור אשת איש או בנדה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקרח בימי החורף" (חלקת מחוקק, סימן כג, ס"ק א ). ואף התירו לו ללבוש שחורים וללכת לעיר אחרת למצוא ריבה שתספק יצרו. לחכמי בבל היה רעיון מקורי לספק תאוותם כשנמצאים רחוק מנשותיהם – לשאת אישה ליום אחד לעשות איתה סקס ולגרשה.

והנה את רוצה שההלכה תאמר אישה שחשקה נפשה בסקס תלך להכשיל גוי מאשר תכשיל יהודי. ואין סוף לקומבינות הדתיים למצוקה בה הם שרויים.

והנה הצעה פשוטה עבורך, במקום "לעבוד" על אלוהייך לומר לו: בראת אותי עם תשוקה לא כדי לחיות אומללה מינית אלא לחופש נולדתי.

בברכה

דעת – אמת