16 שנים • Anon לאחרונה נשמעת טענה (בעיקר בטוקבקים למיניהם) שהחרדים כלל אינם יהודים אלא כת שהשתלטה על היהדות ה'אמיתית', על חב"ד יש וויכוח ארוך בגלל נושא המשיחיות של הרבי מלובביץ' שיש המשווים אותה לסגידה לישו.
לאחרונה בפרשת מעצרו של יעקב טייטל נזכרנו שוב שקיימים פה היהודים המשיחיים שמאמינים בישו, מסתבר שיש כאלו ושחלקם חיים בשטחים כמו הכיפות הסרוגות.
השאלה שלי היא – מהי בעצם היהדות? הרי החילונים כמוני הם יהודים כשרים לפי ההלכה , ישנם רפורמים וקונסרבטיבים שהאורתודוקסים שוללים אבל בל נשכח שפעם התייחסו כך לתנועת החסידות כולה ובין האורתודוקסים יש חרדים ששוללים את קיומה של המדינה ויש מתנחלים הרואים בה ראשית הגאולה .
נניח שיקום זרם ביהדות שיחליט שהוא מחשיב רק את 4 חומשי התורה הראשונים, צם בכל יום שלישי עד השקיעה ומניח תפילין תוך כדי ישיבת לוטוס על מזרן יוגה. נניח שהזרם הזה יסחף אחריו מאות אלפי יהודים בגלל איזה רב/גורו כריזמטי . האם הוא לא יהפוך בעוד מאה שנה ליהדות האמיתית והאותנטית שאין עוררין עליה?
כמה באמת דומה החרדי של היום לטוביה החולב מכתריאליבקה של שלום עליכם וכמה דומה טוביה ליהודי שחי פה בתקופת המשנה? מי הוא שיקבע שדווקא טקסט זה מייצג את היהדות ולא אחר ומי יחליט שאלו הם הם היהודים האותנטיים ואמונתם היא הנכונה ?
במילים אחרות : מיהו זה שדעת אמת מכוונת נגדו את חיציה, קצת קשה להילחם כשאינך יודע מיהו האויב שלך בעצם.
עדו סוקולובסקי
צוות
איני בטוח שהבנתי את שאלתך לאשורה.
אתייחס לשתי נקודות:
הזהות היהודית.
נגד מי דעת-אמת נאבקת.
בתשובתי לעמית "מהותה של יהדות וזהות יהודית" הבהרתי שהצורך בהגדרת זהות אינה עומדת בפני עצמה אלא בהקשר ארגוני או מדינה. עיין שם בדיאלוג וכמדומני הוא יפה גם לשאלתך.
דעת-אמת נאבקת נגד הרוצים לגזול את התרבות והערכים החילונים של היהודים בישראל.
מדינת ישראל קמה על בסיס הומני כבית לאומי ליהודים. ויש כוחות חילונים כדתיים הנותנים לגיטימיות להבלי הדת ואמונתם במרחב הציבורי, ובמערכת החינוך.
דעת – אמת באה לחשוף את מערומיה של הדת בפני החרדים שלא ירהיבו עוז כאילו אלוהים בכיסם ובאמתלא זו לנצל את כספי האזרחים ולכבול את חירות האזרחים בשם האלוהים. ובפני החילונים שלא יפנטזו שהיהדות האורתודוכסית יש בה רומנטיות חמימה עם נוסטלגיה של רוח סבא. אלא יש כאן מאבק ערכי בין החפצים במשטר תאוקרטי לחפצים במשטר דמוקרטי.
מאבק זה נועד להפנים בלבות הישראלים שחובה להפריד את הדת מהמדינה. ולקבוע בחוקה שזו מדינה חילונית עם הכרזה שהיא בית לאומי ליהודים החפצים להצטרף.
בברכה
דעת – אמת
עדו
צוות
יחסי הגומלים בין האנשים הם יוצרים את הקולקטיב ואת הגבול (הנסתר) בין הקבוצה לאחר.
קשה לקבוע מסמרות בנושאים אלו.
זה מסוג השאלות שהמציאות מכתיבה בלי שנדע בדיוק על מה ולמה. כמו אופנה או תשוקה למוצר כלשהו שפעמים ההמון נוהר אחריהם ולאחר זמן דוחה אותם.
המאבקים בין קבוצות המגדירות עצמן תחת מטרייה אחת, ובמקרה הנידון יהדות, גם היא עברה שינויים רבים. כשהתחילה תנועת ההשכלה היו מבין הרבנים שרצו להוציאם מכלל היהדות ולבסוף המציאות הכתיבה שגם החילונים, שאינם חיים חיי תורה ואפילו בזים לדרך זו, גם החרדים כוללים אותם כחלק מהיהודים. ואילו השומרונים לא. הקראים נידונו למשך תקופה כמחוץ לכלל והיום הם מוגדרים כיהודים.
נפש האדם היחיד אינה מובנת לנו על אחת כמה וכמה כשנפשות רבות חוברות יחדיו.
דוגמה מאלפת לכך היא הפילוסוף שפינוזה שקהילת אמסטרדם החרימה אותו והוציאה אותה מכלל שלומי אמוני ישראל.
קמה תנועת ההשכלה בקרב היהודים, ייסדו מוסד אקדמי "אוניברסיטה העברית" ושם הכריזו על שפינוזה "אחינו אתה" יהודי אתה וגאים אנו בך.
מה שחשוב שנתאחד לחיות על עקרון השוויון – וראשית לכל יש להפריד את הדת מהמדינה.
בברכה
דעת – אמת
היהדות כדת אכן הולכת ומתפצלת. היא התפצלה פעמים רבות בעבר, והיא מראה סימני התפצלות לכיוונים שונים אף היום.
הנוצרים הראשונים היו לא יותר מעוד זרם ביהדות, כמו חב"ד. ממש כמו הנוצרים, גם חז"ל עקרו לחלוטין את התנ"ך, ואין מה להלין כנגדם על פעולה זו – מה עוד שהוספת כתובים קנוניים והוגים חדשים קיים כל הזמן בכל הזרמים, וגם כשלא כולם מסכימים עליהם, זה לא הופך את הזרם לדת אחרת.
ההבדל הגדול שבין נצרות ליהדות, הוא שנצרות היא דת לכולם, ואינה דת אתנוצנטרית – ולכן מהבחינה הזאת היא לא הדת של אנשים ששייכים ללאום היהודי. אם תרצה המחלוקת בין נצרות ליהדות היא לא כזאת מהותית אלא יותר פוליטית. האם לקבל גויים להיות חלק מהדת. כל הזרמים האחרים ביהדות נשארו עם הדוגמה שהעם היהודי הוא העם הנבחר, ולכן זוהי דת אתני, ואילו הנצרות ביטלה את המגבלה הזאת.
אני מרשה לעצמי לברור נושא אחד משאלתך רק כדי לעמוד על כמה נקודות פיצול מעניינות שכאלו: אייסיים, צדוקים, קראים, שומרונים, פרושים, שבתאים, אורתודוקסים, דרדעים, עייסונים, חסידיים, רפורמים, קונסרבטיבים, ליבוביצ'יאנים, יהודים משיחיים או הכת המשיחית של חב"ד, כל אלו זרמים שהקיימים ביהדות היום או שהתקיימו בעבר. מאותו המקור התפרסו עוד דתות רבות וזרמים רבים וטובים בתוכם. מה עם המוסלמים השיעים, והסונים, והוואהבים, המתואלים, התצוואפים, הח'וארג'ים, הזקרים, הדרוזים, העלאווים, והבאהאים? ומה עם הנוצרים הקתולים, הפרוטסטנטים, המתודיסטים, הבפטיסטים, הגנוסטים, היוונים-אורתודוקסים, האנגליקנים, האוונגליסטים, עדי יהוה, הנוצרים שנולדו מחדש, הלותרנים, האמישים, המורמונים?
ההמון מוסיף למשוך לכיוון החדש והשונה, וקרקע הדת מתרחבת תחת רגליו בעודו מוסיף לצעוד לעבר משובות ליבו.
ראה למשל את הנ-נח'ים של ברסלב שמאמינים שהשם "נ נח נחמ…" יביא את הגאולה לעולם. יש להם את סיפור הפתק הקדוש, ואין להם ארגון מסודר בינתיים אבל הם יוצאי דופן. הם גם שומרים על כל ההלכות, אבל העיקר אצלם בחיים זה הפצת השם הקדוש והקונטרסים, וזה מה שהם עושים כל הזמן. הם חושבים שהיהדות נסתמה ואז החסידות הגיעה, ואח"כ החסידות נסתמה ואז ר' נחמן פתח דרך חדשה, ואח"כ ברסלב נסתם ואז הגיע דרך חדשה של נ נח.
יש כתות בתוך ההיהדות. ככה זה כשבעצם הכל מבוסס על הבלים ולא נותן סיפוק, כל הזמן מחפשים ריגוש חדש, כמו אנשים שמתמכרים לסמים כל הזמן צריכים משהו יותר חזק: כך בדת משעממת ומלאת סתירות שלא מספקת תשובות וסיפוק נפשי, כל פעם מחפשים משהו יותר הזוי וקיצוני, אולי הפעם זה זה! אותו דבר כמובן באיסלאם ובנצרות כפי שניתן לראות בבירור.
כתוצאה מכך, לא חסרות נקודות פיצול, ומכל אותן נקודות פיצול רבות מספור האדם היהודי-דתי המוכר לנו מקבל לרוב רק שני זרמי-על בתוך המכלול של מה שמכונה יהדות, והם האורתודוקסיה והחסידות על גווניה. אבל כמו עץ שענפיו מתפצלים ומצמיחים זלזלים חדשים, כך גם שני אלו יגיעו למרחק כה גדול ביניהן שיווצר פיצול שלא ניתן לגישור עוד.
בנצרות, הזרם הקתולי והפרוטסטנטי נפרדו זה מזה על שאלת אלוהותה של הבתולה מריה וסוגיית "התהוות הגשמיות" – האם הלחם והיין רק מסמלים את גופו ודמו של ישו, או שמא הם ממש הופכים להיות גופו ודמו של ישו? ביהדות, נפרד הזרם הרפורמי מזה האורתודוקסי על סוגיית ההפרדה בין העם לדת, ועל סוגיית היחס לנשים, ואלפיים שנים לפני כן נפרדו הפרושים מהצדוקים על סוגיית הישארות הנפש לאחר המוות ועל היחס שיש לתת לתושב"ע אל מול התורה שבכתב. אפשר ללכת ולרדת לתתי חלוקה קטנים יותר ויותר, כמו עץ שענפיו הולכים ומתפצלים לאורך השנים. מה שהחל כ"זרם חסידי" הלך והפך לעשרות חסידויות נפרדות בעלי עיקרי אמונה שונים ומנוגדים, ולא לחינם אמר הראי"ה קוק שחסידות חב"ד היא הכת החיצונית הקרובה ביותר ליהדות. זו ממש אבולוציה של הדת, ובאיזו שהיא נקודה הענפים השונים יתרחקו זה מזה למרחק כה רב עד שזו כבר לא תהיה אותה הדת בשום אופן.
בני ישראל של תקופת בית ראשון לא למדו תניא ולא דיברו על "קליפות" ולא על "ניצוצות קדושה". העץ ממשיך לצמוח לכל הכיוונים, וכל הדתות הולכות ומתרחקות מהשורש המשותף שלהן, אבל כולם כאחד עיוורים לכך שגם הזלזל שהם עצמם נמצאים עליו נמצא בתנועה מתמדת.
כל אדם, שנמצא על כל אחד מקצות הזלזלים הללו, טוען לצדקת דרכו והזרם אליו הוא שייך בתוך הדת בה הוא נמצא, ולהאדרתם ופיאורם של מנהיגיו הרוחניים והפוליטים. הרבי בו מאמין אדם Xלא שונה מאף מנהיג דתי אחר בקצה של זלזל אחר, בין אם הוא מתקיים היום או שהתקיים בעבר. על המאמינים להבין שאין הם שונים מאף אחת מאלפי כנימות שזוחלות באקסטזה על כל אחד מיני מאות הזלזלים הללו – ולא יהיו שונים מאף אחת אחרת גם אם יצעקו מלוא הכוח שהם הצודקים ושדווקא כל שאר הכנימות על הזלזלים האחרים טועות. גם לא יעזור להם להימתך בזרועותיהם כגשר בין שני זלזלים הממהרים לצמוח לכיוונים שונים. העץ מוסייף לגדול ולהתפצל, ומתישהו הם יאלצו להרפות את האחיזה באחת מידיהם.
בברכה,
ליאור הלפרין