שלום אליהו,

שאלתך אכן ראויה להתיחסות מקיפה ומעמיקה ונשתדל לעשות ככל יכולתנו והבנתנו. תחילה נפרוס בפניך את השקפתם של אנשי הדת עצמם (להראותך שגם לשיטת אנשי הדת הנחתך שגויה) ולאחר מכן את דעתינו (דעת-אמת).

אך תחילה צריך לעשות הבחנה ברורה בין שני מושגים (שההמון נוטה לערבב ביניהם): בין חקר המדע לאמונות ודעות.

1. חקירת הטבע על-פי מתודה מדעית מודרנית, [שהיא למעשה מסקנה תבונית שכל אדם בר-דעת אנוס לסבור כמותה (גם אנשי הדת), עיין מה שכתבנו בנושא זה בתשובתנו "האמת מהי"].

2. אמונות ודעות המשתנות חדשות לבקרים אף בקרב אנשי הדת (הטוענים לנצחיות) וכל שכן בני-אדם הלוקחים אחריות אישית לדעתם שלהם.

לגבי חקירת הטבע, הדבר ברור שחז"ל ויתר הרבנים אינם אמורים לדעת וגם לא התיימרו לדעת (הרי לא ייסדו הרבנים פקולטה לרפואה או אוניברסיטה של המדעים) ודבר זה היה ברור לחכמי התלמוד באומרם: הרב החכם אינו בקי בזיהוי העופות המותרות באכילה, כי מניין לו לדעת ואילו הצייד, העוסק בציד עופות, הוא הבקי בזיהוי עופות. (חולין סג ע"ב). כלומר חכמי התלמוד הכירו בעובדה שאינם בקיאים בזואולוגיה משום שלא התעסקו בזה. ואם תשאל מדוע דעת-אמת טרחה הרבה להראות את טעויות חז"ל במדעים? זאת כדי להוציא מליבן של ההמון ורוב ראשי הישיבות של זמננו החושבים, או יותר נכון לומר הוזים, שחכמי התלמוד למדו ב"אקדמיה האלוהית" את תפקודו של הטבע. ורק כדי להשלים תובנה זו נביא אמרת חז"ל השגורה בפיהם: "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה" (ברכות ח ע"א) כלומר אין מקום לחקר הטבע. בזאת הסברתי שטעותם של הרבנים וחכמי התלמוד במדע אינה מורידה ואינה מעלה לבא להעריך את גדולתם או קטנותם של חז"ל (בקונטרס מספר 2 ציטטנו את דברי הנודע ביהודה: " ואין זה משום פחיתות כבוד להם בזה (שחכמים טועים) משום שמצינו כן גם בגמרא חולין נז ע"א: 'חזקיה אמר אין ריאה לעוף' ורבי יוחנן אמר יש לו והסיקה הגמרא "מדבריו של בריבי (חזקיה) ניכר שאינו בקי בתרנגולין").

ועכשיו לשאלתך, וכפי שכתבתי לעיל נתחיל בדעת חלק מאנשי הדת. כלומר האם צריך אדם לקבל דברי רבותיו ללא ביקורת? האם אמונת ההבל: "אם הראשונים בני מלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים בני אדם אנו כבני חמור" (שבת קיב ע"ב) ראויה היא לאדם שיבטל תבונתו כלפי מי שנחשב הוא לחכם.

בקונטרס מספר 4 ציטטנו דעתם של שני רבנים המורים שאין לציית לרבנים, גדולים ככל שיהיו, אם הם סותרים את הבנתך: "הרב ישעיה דטרני (בתשובה ס'ב) כותב: "אך זאת איתי כל דבר שאינו נראה בעיני אפילו אם אמרה יהושוע בן נון לא אציית לא" (מפני כבודו של משה רבנו ציין יהושע). ואת דברי הרב חיים מוולוז'ין (ברוח החיים על מסכת אבות פ"א מ"ד) "אסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד". נביא עוד סיוע ממקורות התלמוד: רבי יהודה הנשיא שינה הלכה הנהוגה דורות על- פי חכמים (רבי קבע שבית-שאן אינה ארץ ישראל והתיר לאכול את פירותיה ללא תרומות ומעשרות בניגוד לנוהג עד זמנו שבית-שאן נכללה בתחומי ארץ ישראל). שאלו התלמידים את רבי כך:

מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור (בית-שאן כארץ ישראל) , אתה תנהוג בו היתר (בית-שאן כחו"ל)? השיב להם רבי ודרש להן מקרא זה: 'וכתת (חיזקיהו) נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן' (מלכים ב' י"ח), אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום! אלא מקום הניחו לו (לחיזקיהו) אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו" (חולין ו ע"ב). מכאן אתה למד שיתכן שאפילו בדבר פשוט וברור, כעבודה זרה, יעלם מכל גדולי הדור הקודמים, כולם טעו והטעו עד שבא אדם (כחיזקיהו המלך או כרבי יהודה הנשיא) ושינה את טעותם.

דבר זה, שרבותיך מעודדים אותך לחשוב ואף לסתור דברי רבותיך, הוא מוגבל ואין ניתן ללמוד ממנו באופן גורף לסתור את האמונה הבסיסית: נתינת התורה ומצוותיה. כלומר מותרת לך ביקורת למחצה לשליש ולרביע, עיין מה שכתבנו ב"פרשת שלח".

ועכשיו לדעתנו (דעת-אמת): דרכה של שפה שמתעתעת וגורמת בלבול משום שמילה מקבלת משמעות שונה בין חברה לחברה הדוברות את אותה שפה. כשהציבור הדתי אומר "חכם" , "אנשי –אמת" מתכוון הוא לדבר שונה מאשר אומר זאת אדם חילוני. הדתי באומרו "חכם" מתכוון הוא למעשה לאדם ירא שמיים כך נאמר באיוב (כח, 28): "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה", ומהי יראת ה' בעיני הדתי? קודם כל שמירת התורה ומצוות . נמצאת למד שחכמת הרבנים למעשה מתבטאת ביראת שמיים ולא בחוכמה התלויה באור הטבעי של האדם היא התבונה. הוא הדין לגבי המונח "אנשי-אמת" ומהי האמת לדידם? התורה והמצווה!!! כלומר אנשי אמת, בלשונם של הדתיים, הם אנשים התומכים בתורה ובמצוותיה וכל מי שיסבור אחרת, אף אם יוכיחם באותות ובמופתים, לאנשי שקר יחשבו. הנה כך נאמר בנחמיה (פרק ט): וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת" .

מדברינו אלה אתה למד שכל שלימדו אותך רבניך בישיבות לאמונת חכמים, כלומר לקבלתם כאנשי אמת וכחכמים אין כוונתם שרבותיך נהגו לחתור לאמת האובייקטיבית ולהטיל ספק באמיתות מקובלות ולחוקרם עד תום. אלא כל מיתוס על החכמים שהטיפו לך הוא חלק מדרכי החינוך של אנשי הדת להשפיע עליך ולהטמיע בנפשך את קבלת הציות לדברי חכמים. הגע בעצמך, כיצד אפשר לכנות את רבותיך אנשי-אמת (במובן החילוני, אנשים החותרים למסקנת אמת אף אם היא מנתצת אקסיומות ערכיות, אמוניות ואפילו מדעיות) אם הם אוסרים עליך לעיין בספרי הפילוסופים, מזהירים את בני-הישיבות לבל יהינו להציץ בכתבי דעת-אמת? על כורחך אתה למד שכל מטבעות הלשון של אנשי-הדת – "חכם", "טהור", "מוסרי" , "איש-אמת" וכהנה וכהנה….הם מונחים דתיים עם משמעות דתית של יראת אלוהים, ואין לה קשר ל"אמת" המדעית או לתבונה הנמצאת בכל אדם. ראה גם תשובתנו: "ההבדל בין המוסר החילוני למוסר הדתי".

ולשאלתך באופן פרטני יותר: "האם כולם טעו והטעו?"

תשובה: אם אתה, בתמימותך, חשבת שחכמיך אנשי-אמת במובן שחקרו האם התורה מן השמיים? אזי הם טעו והטעו אותך, מפני שהם לא עסקו בזה וקיבלו את אמיתות תורתם כהנחה מוגמרת שאינה ניתנת להוכחה או לפירכא.

בברכה

דעת-אמת

עד לפני ארבע מאות שנה (בערך)קשה היה להגיע לאמת .

א) כי המדע החדש עדיין לא התפתח והמדע הישן היה לא מדויק(בצורה עדינה)אפילו אריסטו כתב שטויות שבניסוי קטן אפשר להפריחו(למשל הוא סבר שעצם כבד נופל יותר מהר)

ב)לא היה מפותח התקשורת לסוגיו רדיו עיתונים אינטרנט וכו'

כך שהיה קשה עד בלתי אפשרית לברר אמיתויות של אמונות וסיפורים ושמועות וסיפורי מופת על טבעיים.

ובנוסף לזה משום מה לא היה מקובל למדוד דברים על פי סטסטיסטיקה שדרכו היו יכולים להגיע לאמת שכל הניסים הם בתוך כללי ההסתברות

ג)כל הסביבה היו אנשים מאמינים בכוחות מאגאים כך שלא חשבו על אפשרות של כוחות טבעיים בלבד.

ואחר כך כשהתפתחה תנועת ההשכלה והתפתח המדע והתקשורת

היו כאלה שמרוב דבקות במסורת שלהם לא האמינו למדע אם מתוך בערות ואם מתוך זלזול באמיתות המדע.

כך שזה ממש מוסבר למה כל "החכמים"טעו.

יהודה