שלום דב,

אנשי הדת הצליחו להטמיע (באופן שיקרי ודמגוגי) בקרב הציבור החילוני שני הפכים:

1. שהציבור הדתי הוא "מוסרי".

2. שהציבור החילוני חסר ערכים.

ונראה, מתוך שאלתך, שגם אתה נפלת בבור שכרו לך הדתיים.

החברה הדתית אינה מתימרת להיות מוסרית במובן ההומני (האנושי, למען חברה מתוקנת לאושרו של האדם) אלא כול כולה אינה עוסקת אלא בציות וחובת הציות של המאמינים בהוראות המוטלות עליהם (ולדעתם המגוחכת חושבים שאלוהים ציווה זאת). למעשה כשאנשי הדת אומרים "מוסר" מתכוונים הם ל"חיזוק התורה" כלומר שינון תמידי והפנמה משחר ינקות לציות (אחת הבעיות של שפה, שאותה מילה מקבלת משמעות הפוכה אצל ציבורים שונים דוברי אותה שפה). תנועת המוסר שייסד הרב ישראל סלנט (במאה ה-19), כתגובה להשכלה היהודית שתפסה תאוצה, אינה אלא דברי חיזוק ליראת אלוהים וקיום מצוות, ולמעשה היו צריכים לכנותה "תנועת חיזוק התורה". דבר זה מופיע בכתובים ובספרי "המוסר" למכביר. ואף שעל המפורסמות אין צריך ראיות, נצטט מספר "מסילת ישרים" של הרמח"ל, שנחשב הוא בעיני המאמינים לאחד מספרי "המוסר" הגדולים, וכך הוא אומר בהקדמתו: " וחכמה רבה היא מה שמשה רבנו, עליו השלום, מלמדנו באומרו (דברים, י, 12): ' ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חוקות' כאן כלל את כל חלקי השלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך,והם: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה (לאלוהים) , שלמות הלב (לתכלית עבודת האל) ושמירת כל המצוות".

לכן כל מקום שתמצא בספרי החיזוק שלהם "לכבד את הזולת" הכוונה לכבד את האחר כחלק מרצון האלוהים ועבודתו ולא לשם כבוד האחר או לשם סובלנות ופלורליזים (אתיקה). ואל תחשוב לרגע שאין נפקותא בין המכבד את הזולת ממניע הומני לבין המכבד את הזולת ממניע "ציות לאל". ההבדל בניהם בא לידי ביטוי מעשי עד עצם היום הזה. לדתי אסור להשיב אבידה לגוי בדיוק מטעם זה שהוא צריך להראות שהשבת אבידה נעשית ממניע של ציות לאלוהים ולא ממניע אנושי ומצפוני. ליתר הרחבה עיין במאמר "המוסר היהודי בהלכה".

ומטעם זה אין פלא שאנשי הדת כתבו ספרים הרבה לחיזוק התורה ומצוותיה, כדי להטמיע את הציות בקרב מאמיניהם (למעשה כדי לשלוט על נפשותיהם וגופם).

ועכשיו לעיקר שאלתך, שתמוהה מאוד בעיני (תמוהה אמרתי בלשון המעטה): כיצד יתכן שאתה מתעלם מדברים השגורים בפי כל – זכותו הטבעית של כל אדם לחירות, כבוד שוויון וביטחון. וכי נחשבים אלו בעיניך כקליפת השום?! לקיחת האחריות לחייך (ולא על דמות אינה ידועה ונסתרת) מילתא זוטרתא היא?! איני מבין בדיוק באיזו אווירת ערכים גדלת?

ספרי אתיקה תמצא למכביר מאפלטון ואריסטו עד שפינוזה וקאנט…. ולא רק ספרים לרוב אלא אף במחזות וסטירות, ציור ופיסול, שירה ופרוזה, סרטים ותוכניות טלוויזיה תמצא דיונים רבים וביקורות רבות: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כיצד החברה צריכה להשתפר….וכהנה וכהנה. וכל זה כדי שתהיה לנו חברה מתוקנת שבה הפרטים מאושרים ובטוחים יותר.

אולי מציאות ההמון (שדרכו לספק את תשוקותיו הזמניות) הרדודה מטעה אותך לחשוב שאף ערכי העולם הנאור רדודים הם. אך זה ברור שדרכי ההמון הנלוזה היא למרות (ולא בגלל) השאיפה המודרנית לשוויון, לחיי יצירה וסקרנות. ומהם תלמד קל וחומר להמון הדתי (שאולי אותם אינך מכיר היטב) שדרכו כסל למו , הנוהר כחטיבה אחת, בעיניים עצומות (ללא ביקורת) אחר מנהיגיו ורבניו, דבר הצריך להדיר שינה מעינך.

כדי לחדד דבריי אשאל אותך שאלה (אני מקווה שהיא רטורית): עם איזו מדינה שיש באמתחתה פצצת גרעין תלך לישון בטוח יותר, מדינה שנשלטת בידי אנשי דת המצייתים לטקסט הנחשב בעיניהם אלוהי, או למדינה שאזרחיה ומנהיגיה תומכים בכל ליבם בערכי העולם הנאור?

בברכה

דעת – אמת

העבודה האמיתית של כל אדם ואדם היא עבודת המידות והרי אנו רואים פרופסורים ודוקטורים בכל הענפים שאינם מצליחים לתקן את מידת הכעס ושאר מידות שיכולות להפוך את החיים והמקום למשהו הרבה יותר נכון……כידוע שעיקר העבודה האמיתית של היהודי בכל הדורות היא עבודת המוסר וזה סוד קיומו של כל יהודי ויהודי שהרי בלא כך לא היינו כאן ובמיוחד בארץ ישראל…יש לשים את ליבנו וכוחנו בעבודת המוסר היומיומית במיוחד בזמן זה של מתיחות חברתית מדינית וביטחונית שעלולה להרוס אותנו כעם כמדינה וכבני אדם…….."שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני :ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה ".

יוסף

שלום יוסף,

מידת הכעס היא תכונה אנושית שלכל הדעות (דתיים כחילונים) היא מגונה וגורמת להתנהגות שאף הכועס עצמו מתחרט עליה. ואין הבדל בין רבנים שאינם שולטים ביצר כעסם לבין פרופסורים, אלה גם אלה בני אדם הם (ודוגמאות למכביר תמצא בעיתונות החרדית והחילונית).

אך התעלמת מהחשוב מכל – שכחת להגדיר לאיזה מוסר אתה מתכוון? למוסר הדתי שהוא למעשה חיזוק התורה או למוסר החילוני השואף להגיע לשוויון וחירות לכל אדם.

אם לראשון אתה מתכוון, הרי שה"מוסר" הדתי קורא לכעוס ואף להיות אלים כלפי דעות שונות:

הנה כך חיזק ועודד האדמו"ר מסלונים הרב אברהם וינברג את אנשי חב"ד שהפלו מכות בפעילי דעת-אמת: "אמרה תורה בפרשת מסית (דברים יג, ט): 'לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו…' וכתב רש"י: 'לא תאהבנו, לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב…' ואין ספק שעל מסיתים ומדיחים כגון אלו אמר נעים זמירות ישראל בספר תהילותיו, 'הלא משנאיך ה' אשנא [השונא את אלהים לשיטת החרדים הוא הכופר והמומר, ומצווה לשנאותו] ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי'. וכי מה יעשה אדם הגון וישר, כאשר נחשים צפעונים חודרים אל ביתו וחרבם שלופה בידם, ומאיימים על נפשות ביתו, האם עליו לקבל זאת בשוויון נפש, או שעליו לעמוד על נפשו ונפשות ביתו? ולכן אלו שהגיבו [אנשי חב"ד] כפי שהגיבו, אינם חמומי מוח, ואין בהתנהגותם לא אלימות ולא פזיזות, אלא תגובה בריאה של אדם כאשר נוגעים בבת עינו ומתעללים בקדוש והיקר לו…" (שבועון חסידי חב"ד גליון 870).

עוד על האלימות המותרת בדת עיין במאמרנו: "אלימות במגזר הדתי/חרדי".

בברכה

דעת-אמת

לכבוד

דעת-אמת,

קראתי את תשובתכם בעניין מוסר דתי ומוסר חילוני וכן את מאמרכם על המוסר ביהדות.

מלכתחילה גישתכם נראית נכונה ואף דתיים רבים יסכימו איתה לפיה עפ"י היהדות אין מוסר מלבד הציווי האלוקי המופיע בתורה.

אבל הלכה למעשה אין טענתכם נכונה מפני שגישה זו אינה מתיישבת עם הציטוטים הבאים (לא בהכרח מדוייקים בכל אות ומילה אך בודאי תבינו למה הכוונה אם לא דייקתי):

הפסוק "ועשית הישר והטוב" – לכאורה פסוק מיותר שכן אין ישר וטוב אלא הציווי המפורט ואין צורך בציווי כללי. הדבר מלמד על "סעיף סל" של מוסר בסיסי מעבר להלכה.

מסכת אבות "דרך ארץ קדמה לתורה" – והרי לכאורה אין דרך ארץ אלא התורה.

"נבל ברשות התורה" – אם ברשות התורה כיצד נבל, ואם נבל כיצד ברשות התורה?

"כל האומר דוד המלך חטא אינו אלא טועה" – מעשה דוד ובת שבע הותקף ע"י נתן הנביא ובכ"ז חז"ל טוענים שמבחינה טכנית לא היה חטא. יוצא מכאן שיש מוסר מעבר להלכה היבשה.

אלו הציטוטים שהנני זוכרם כעת. אם אזכר בעוד אשמח להביאם.

מכל האמור לעיל עולה כי היהדות מלמדת שלפני ההלכה היבשה האדם מחויב למוסר בסיסי – דבר הסותר את טענתכם שביהדות אין הכרה במוסר מלבד ההלכה.

אשמח לקבל תגובה

דוד

שלום דוד,

לא הבנת היטב את תשובתנו דלעיל – בודאי שיש הוראות בהלכה ובתורה המבטאים לכאורה "מוסר" אך למעשה אינם דברי מוסר במובנו החילוני (הומני, אתי – למען אושרו של האדם) אלא ציווי אלוהי לקיים רצון האלוהים. והפסוק שהבאת מדגיש זאת היטב: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (דברים, ו; 18) שים לב לתוספת שתי המילים האחרונות – "בעיני ה'" ולא על פי שיקולים אנושיים לטובת האדם ואושרו.

כדי שנבין את יתר שאלותיך תנסה להבהיר למה אתה מתכוון "מוסר בסיסי" (הדגשנו שהשפה מתעתעת)? האם אתה כאדם דתי מקבל את האמנה של האומות המאוחדות: שכל אדם נולד בזכות טבעית שווה ללא הבדל גזע דת ומין? או שמא תלך למדף הספרים בבית המדרש ותעיין מה מצווך השולחן ערוך לעשות כשגוי שוכב פצוע ומדמם ביום השבת. ומה עליך לעשות כשתמצא אבידה של גוי…וכהנה רבים המופיעים במאמר שכתבנו :"המוסר היהודי בהלכה". ומה תעשה כאדם דתי בירושת הבנים והבנות, האם תעשה על-פי צו מצפונך או על-פי ההלכה האוסרת להוריש ממון ההורים לבת…..

בברכה

דעת – אמת