שלום בני,

לפני שאשיב לשאלתך רצוני להקדים הקדמה חשובה בנושא זה.

ואסביר שלושה דברים:

1. חקר היסטוריית עם ישראל אינה קשורה לאימות אמונת עם ישראל לדורותיו.

2. אמונה אינה ניתנת לאימות ארכיאולוגי.

3. כדי לעסוק בסוגיית התנ"ך כהיסטוריה יש להיות בקי "בחקר המקרא", בתרבות העמים באותה תקופה, וברצון החוקר את ההיסטוריה לשם היסטוריה בלי נטיית לב לאומית או דתית.

עצם ניסוח שאלתך: " האם ארכיאולוגים והיסטוריונים טוענים שיש בסיס והוכחות לכתוב בתנ"ך" מלמדני שאתה מערב מין בשאינו מינו: מדע ואמונה. היסטוריון או ארכיאולוג מטרתו לברר לעצמו את העבר ולנסות להגיע, עד כמה שניתן, להכיר את התרבות האנושית וקורותיהם, את התפתחות האמונות והמיתולוגיות של העמים. במתודה מחקרית זו, אחד הכלים הוא כתובות שמתגלות. כתובות אלו, כדי להתבסס עליהם כמספרי היסטוריה, נבחנים מבחינת מגמתיות הכותב, האם נכתבה קרוב לאירוע וכך הלאה. התנ"ך הוא אחד מממצאים אלו, וגם הוא ניבחן במתודה זו. כלומר, מתי נכתב; סמוך לארועים כן/לא, כמה מחברים שותפים לטקסט, מגמתיות המחבר/ים וכך הלאה. רצוני לומר שהחוקרים את ההיסטוריה אינם חוקרים את התנ"ך האם הוא מבוסס כן/לא במשמעותו הדתית אלא מנסים לבדוק באמצעותו את שכתוב ההיסטוריה. לשון אחר, היסטוריונים ינסו לבדוק מה ניתן, אם בכלל, ללמוד על היסטוריית עם ישראל מהתנ"ך. כך הם נוהגים כלפי כל ממצא המתגלה: מה ניתן והאם בכלל אפשר לסמוך על התגלית לשכתוב ההיסטוריה.

חוקר שהופך את הקערה על-פיה ובמקום להתחקות אחר ההיסטוריה, הוא חופר בהרים כדי לבסס את אמיתות התנ"ך הוא אינו חוקר אלא תיאולוג. ובעצם מעשה זה הוא מגלה שאינו מבין את משמעות התנ"ך כספר דתי ולא את משמעות המחקר המודרני.

מגמתיות התנ"ך – האמונה ביהוה – ברורה היא לכל החוקרים. כך שאי אפשר ללמוד ממנו על היסטוריית עמנו מבלי לאשש דבריו מחוצה לו. וזה ניסיונם של החוקרים לברור את הדמיון המגמתי מהמציאות.

לאחר שתבין הבחנה זו יש לדעת נתון נוסף, המחזק את דבריי לעיל.

ספר התנ"ך אינו ניתן לביסוס במשמעותו הדתית ובמטרתו העיקרית – ציות טוטלי לאלוהים!

וכי כיצד ניתן יהיה לבסס את אחד מסיפורי המקרא המכוננים – עקידת יצחק? וכי יש לצפות למצוא את קרני האייל? ובכלל היכן הוא המקום: "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".

כך גם לגבי מעמד הר סיני שאין ברור גם למאמיני הדת האם כל האירוע הוא תיאור עובדתי או תיאור הכרתי של האנשים.

כלומר, אליבא דכל החוקרים, אלה ששם חוקר אפשר לקרוא עליהם, התנ"ך הוא ספר אמוני; זו מטרתו וזו מגמתו. ואני מקווה שבשאלתך לא התכוונת לבסס את האמונה במתודה מחקרית כי אין ממצאים ארכיאולוגים לאלוהים.

דבר נוסף, התנ"ך מביא גירסאות שונות לאירועים שונים וגם נתון זה החוקר צריך לקחת בחשבון. כך למשל היכן נחפש את קברו של אהרון? שתי גירסאות סותרות יש לפנינו! לפי מחבר ספר במדבר, אהרן הכהן נקבר בהר ההר, אבל לפי מחבר ספר דברים נקבר אהרון הכהן במסרה!

דוגמה נוספת, לפי הכתוב במלכים שלמה בנה את בית המקדש באבנים שאינן מסותתות ולדעת חז"ל הוא בנאן באבנים מסותתות, והחוקר צריך לדעת מה הוא בדיוק מחפש. כיוצא בו לגבי מציאת מזבח עיבל שפרופ' אדם זרטל טוען למציאתו ושכח לרגע את מידות המזבח הכתובות במקרא.

לאור דבריי, שאלתך תתנסח כך: האם יש בסיפורי המקרא גרעין היסטורי מסוים כן/לא.

אף שבניסוח שאלה זו גם בה יש מתשוקת האדם לאמת את תרבותו ולא מחקר טהור ללמוד על היסטוריית ישראל, מתוך הממצאים המתגלים, אך בזה עוסקים החוקרים. אתן לך דוגמה, בתנ"ך מסופר על התגבשות עם ישראל כעם עבדים שהשתחרר מעול אדוניו נכנס לארץ ישראל וכבש את תושבי המקום. הממצאים סותרים סיפור זה כפי שהוא מנוסח במקרא, אליבא דכל הדעות. אלא שנשאלת השאלה האם יש בסיפור זה בדייה טוטלית או שיש בה גרעין של אמת. לדעת חוקר המקרא פרופ' ישראל קנוהל, בספרו "מאין באנו",יש בסיפורי המקרא גרעין אמת. לדעתו הייתה קבוצת לוויים שמנתה כ- 500 איש לערך ששהתה במצרים בתקופת שליט מצרי שהאמין באל אחד, קבוצת לוויים זו גלתה לכנען והביאה את אמונה מונותיאיסטית זו. הם חברו לתושבי המקום, הכנענים, שאחד מאליהם היה "יהוה", ובחיבור אמונות אלו קם יהוה האל היחיד התובע בלעדיות.

הנה דבריו על השליט המצרי שהחל במונותיאיזם:

"אחנתון, שנקרא תחילה אמנחותפ הרביעי, שלט במצרים במאה הארבע עשרה לספירה. הנהיג דת חדשה שבמרכזה אל אחד – אל אתון. האל אתון הוא האור המתגלה בשמש. בעקבות מהפיכה דתית זו שינה המלך את שמו. הוא מאס בשמו המקורי אמנחותפ, שביטא זיקה לאל אמון, וקרא לעצמו בשם חדש אחנתון – שפירושו "זה המביא תועלת לאל אתון".

אחנתון פתח במלחמה באלים אחרים ובפולחנם, ובראשם האל אמון. מקדשים נהרסו, פסלי האלים האחרים נותצו ושמותיהם נמחקו מכתובות מלכותיות. גם צורת הרבים אלים נמחקה מהכתובות משום שנגדה את האמונה החדשה באל אחד שאין עוד מלבדו. דתו של אחנתון התקיימה אך 17 שנים אך דומה היא לאלוהי המקרא. אסור עבודת אלים אחרים, הימנעות מיצוג האל בדמות חיה ואדם. כשם שאין לאלוהי המקרא משפחהכך גם אחנתון סילק את משפחת האלים. כמו יהוה גם אתון משולל מיניות, זיווג הולדה ומוות". (ישראל קנוהל, "מאין באנו" – הצופן הגנטי של התנ"ך. 2008 זמורה ביתן, עמ' 80).

כך חוקר (חובש כיפה) לומד על היסטוריית עמנו מתוך ממצאים חוץ מקראיים ועליהם הוא סומך יותר מאשר המקרא. אך עדיין הצליח למצוא גרעין משותף לסיפור. וגרעין זה מלמדנו כיצד קמה אומה המאמינה באל אחד כדרך אמונות טבעיות המועתקות זו מזו ועוברות גלגולים והרכבות עד גיבושן הסופי.

לסיכום אומר, שאם משאלתך להתאים את הממצאים לתנ"ך נובעת מרצון טבעי להכיר היסטוריית אומתך הרי שטוב שאלת. אך אם משאלתך להתאים או לסתור את הממצאים לתנ"ך כדי להסיק מסקנה אמונית הרי שלא נכון בקשת.

ולחיזוק דבריי אצטט את הוגה הדעות פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל: "הכרת טיב היחסים הפונקציונאליים שבין הנתונים הטבעיים, או בין האירועים ההיסטוריים, אין בה כדי להביא את האדם לידי עבודת ה', אך גם לא כדי לערער את החלטתו לעבוד את ה'…מבחינה אמפירית – מעולם לא נדלתה שום אינפורמציה מדעית מן הדת" (יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, עמ' 345).

ועכשיו אגש להשיב לשאלתך:

כבר אמר תומס אקווינס: "היזהרו מאלו שיש להם רק ספר אחד".

ברוב הנושאים הקשורים להיסטוריה של העולם העתיק, וישראל העתיקה בפרט, יש חילוקי דעות בין החוקרים, ומי שמתעניין בתחום הזה, טוב יעשה אם יכיר מספר דעות של אנשים המומחים בנושא הספציפי שמעניין אותו.

אולם, הספרות המדעית והמדעית-פופולרית הנכתבת על תולדות עם ישראל בתקופת המקרא, ועל תולדות המקרא עצמו, היא ענפה מאוד. כ"צעדים ראשונים" להבנת הוויכוחים המתנהלים בנוגע לזיקה בין המקרא לממצא הארכיאולוגי, נוכל להמליץ לך את ספריהם של ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן ראשית ישראל: ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי (תשס"ג), וכן דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס (תשס"ו). הספרים הללו מהווים מבוא טוב וקריא (בעברית) על הנושא, אולם יש לזכור שגישתם של פינקלשטיין וסילברמן אינה מקובלת על חוקרים רבים. למעשה, התפיסות המונחות ביסוד ספריהם של פינקלשטיין וסילברמן עומדות במרכז של מחלוקת מדעית זה יותר מעשור, ואוסף של דברי ביקורת על התפיסות הללו ניתן למצוא בספר הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא (תשס"א). כמו כן עיין "בתיזה" של פרופ' ישראל קנוהל על גיבוש עם ישראל בספרו מאין באנו ונסיונו למצוא גרעין משותף בין סיפורי המקרא לממצאים המחקריים. לאחר שתעיין בספרים הללו (ובמחקרים הנזכרים בהפניות הביבליוגרפיות שבהם, אם הדבר יעניין אותך), תוכל להבין טוב יותר, על מה מתווכחים החוקרים, ואולי תוכל להחליט איזו תפיסה נראית לך מתקבלת יותר על הדעת.

בברכה,

דעת – אמת