שלום ישראל,

תולעת השמיר היא דוגמה נפלאה לדרכי חז"ל והבאים אחריהם.

איני יודע אם רעיון "תולעת השמיר" הוא רעיון "יש מאין" של חז"ל או שהושאל מתרבויות אחרות.

אך הוא נאמר כדי לפתור בעיה דתית.

ראשית נספר על נפלאות "תולעת השמיר", שלדעת חז"ל, יש בכוחה לסתת ולבקוע כל חומר קשיח; אבן, ברזל…

עוד חשוב לדעת, תולעת השמיר נאמרה עוד מתקופת התנאים והיא נמצאת במשנה ובמכילתא דר' ישמעאל שהן קדומות יחסית ונאמרו על-ידי חכמי ארץ ישראל. כלומר איני מוציא מכלל אפשרות שאגדה זו נאמרה עוד בתקופת שלהי בית שני לפני חורבנו.

ומדוע נשזרה אגדת "תולעת השמיר"?

חז"ל ראו סתירה בין הכתובים למציאות – בין האיסור לבנות מקדש באבנים מסותתות [בלשון המקרא "אבני גזית"] לבין המציאות שבית מקדש שני בנוי מאבנים מסותתות.

כיצד ישבו דבר זה? ממציאים תולעת שנבראה עוד מימי בראשית לצורך סיתות אבני המקדש מבלי שיונף על האבנים ברזל. אין ספק שזו אגדה יצירתית למדיי.

עכשיו אביא את המקורות:

בתורה נאסר לבנות את המזבח עם אבנים מסותתות [אבני גזית] אלא עם אבנים שלמות כפי שהן בטבע:

"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות, כ; 21).

"וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:

אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיך (דברים, כז; 6).

וכך נהג יהושע בהיכנסו לארץ:

"אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (יהושע, ח; 30-31):

וכך גם שלמה בנה את המקדש עם אבנים שלמות לא מסותתות:

"וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (מלכים א' ו; 7).

ומה עושים לנוכח המציאות של מקדש עם אבנים מסותתות? ממציאים חיה דמיונית – תולעת שמיר שביכולתה לסתת מטבעה. ואם תשאל: הרי האנשים ישאלו ,היכן תולעת זו? תשובה:

"משחרב בית המקדש בטל השמיר" (משנה, מסכת סוטה, פרק ט, משנה יב ).

ומתי נוצרה תולעת דמיונית זו?

"מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות אלו הן הקשת והמן והמטה והכתב והשמיר…" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח – מס' דויסע, פרשה ה).

ומה תכונותיה של תולעת זו?

" מה טיבו של שמיר זה? בריה הייתה מששת ימי בראשית כשנותנין אותה על גבי אבנים ועל גבי קורות מתפתחות לפניו כלוחי פינקס ולא עוד אלא כשנותנין אותו על גבי ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו ואין כל דבר יכול לעמוד בו.

כיצד עושין לו [כיצד שומרים תולעת זו שבוקעת כל דבר]?

כורכין אותו במוכין של צמר ונותנין אותו לתוך טנא של עופרת מלא סובין של שעורין [שהם רכים ואין התולעת בוקעת] ובו בנה שלמה את בית המקדש" (תוספתא, מסכת סוטה (ליברמן), פרק טו, הלכה א).

והיות וניתנה רשות ליד הדמיון לעשות כבתוך שלו, גם חכמי בבל לא טמנו ידם בצלחת ויודעים לספר על הדיאלוג של שלמה המלך עם שדים ועם אשמדאי , מלך השדים.

אני מקצר את הסיפור וכותב רק את המשמעות הרלוונטית, כיצד השיג שלמה את תולעת השמיר. וכך הוזים הם את הזיותיהם:

נאמר בקהלת (המיוחס לשלמה המלך לטענתם):

"כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" (קהלת, ב; 8).

ולדעת חכמי בבל שידה ושדות אלו הן שדים. ושואלים: לשם מה נזקק שלמה שיהיו במחיצתו שדים? וזו תשובתם (דרכם ליצור שיחות מרתקות בין דמויות המקרא):

שלמה, כשרצה לבנות את בית המקדש, שאל את חכמים בדורו: כיצד אבנה מקדש עם אבנים מסותתות ללא הנפת ברזל? השיבוהו חכמים: יש תולעת שמיר שביכולתה לסתת אבנים. שאל שלמה: היכן אשיג את תולעת השמיר? תשובה: כנס את השדים וכפה עליהם עד שיגלו לך היכן נמצאת התולעת. השדים עצמם לא ידעו, אך המליצו לשלמה לשאול את אשמדאי מלך השדים הנמצא בהר פלוני. שלמה בתחבולות השיג את אשמדאי (המעונין לראות תחבולותיו יעיין במקור, כי לא היה זה עסק פשוט ללוכדו) ושאלו: היכן נמצאת תולעת השמיר? השיבו אשמדאי: איני יודע אבל שר הים יודע. ושר הים מוסרו לעוף הדוכיפת בלבד, כי רק עליו הוא סומך שיחזיר את התולעת.

הדוכיפת מוליך את תולעת השמיר להרים שאין בהם ישוב.

שלמה שרצה מאוד את תולעת השמיר נהג שוב בתחבולה: הלך ומצא קן של גוזלי דוכיפת וכיסהו בכלי זכוכית. כשהדוכיפת באה לגוזליה גילתה שאינה יכולה בגלל הזכוכית המכסה את גוזליה. נאלצה להביא את השמיר שיבקע את הזכוכית, וכשעשתה זאת הצליח שלמה לקחת לעצמו את השמיר (גיטין סח ע"א – סח ע"ב). ואין סוף לדמיון.

צא ולמד כמה דיו שפכה אגדה זו למתפלפלי הישיבות – שמשתמשים בשכלם ועמלים ביגיעה אינטלקטואלית בדברי הבל ועליהם נאמר: "נֶזֶם זָהָב (שכלם) בְּאַף חֲזִיר (סוגיות תלמודיות)" (משלי, יא; 22).

הנה כך שואלים חכמי צרפת, בעלי התוספות, סתירה ממציאות תולעת השמיר לגניזת אבני המזבח בתקופת החשמונאים:

במסכת (עבודה זרה נב ע"ב) נאמר שלחשמונאים לא הייתה ברירה אלא לגנוז את אבני המזבח ששקצום היוונים משום שאין אפשרות לסתתם בברזל. שואלים חכמי צרפת: מדוע לא השתמשו בית חשמונאי בתולעת השמיר? והם משיבים:

תולעת השמיר אומנם מסתתת את האבן אבל אינה עושה אותה חלקה אלא מחוספסת ודרישת ההלכה שאבני המזבח יהיו חלקות לגמרי.

כמובן שתשובה זו גורמת לסתירה נוספת אם כך כיצד שלמה בנה את המקדש הרי תולעת השמיר אינה מועילה לדרישה שהאבן תהיה חלקה.

כנראה שהוא לקח אבנים מנחלים והים שנבראו חלקות מששת ימי בראשית (בעלי התוספות, מסכת סוכה, דף מט ע"א).

ואין סוף להבלים. ועל אלה אני בוכיה עד מתי יכלו את כוחם ומרצם על דמיונות ושגיונות והכל במימון מדינה נאורה.

בברכה

דעת – אמת

אני מבין את הרעיון וגם מבין את המחשבה שזו רק אגדה —

אבל!!!

כן,

אבל!!!

איך בימי קדם אלו ידעו או אולי אלו שכתבו את הספר שגם הם מימי קדם כן?

איך בימים קדומים אלו ידעו שהעופרת בעלת יכולות חסימה מעבר לכל מתכת אחרת וגם אבן וסלע– רק עופרת איך ידעו זאת אז מבלי לנסות או להתנסות?

אייננ יודע על מי שמר או ידע או הביא או תחבולות כלשהן.

אולם ידעו על קיום של משהו הנקרא תולעת משי – (או אולי כך ידעו לתאר זאת) והמשהו הזה היה בעל יכולות ביקוע אבן סלע מתכת על סוגיה פרט לעופרת!!!!

על פי זאת אני מסיק שהיה בידיהם משהו!!!

והיה אפשר לקרא לו כל שם שהוא לא?

הרי אם פגשת או ראית משהו שלא היה מעולם אז תמציא לו שם או תאור כלשהו נכון?

אלי

עצוב מאד מאד שיהודי/ה רומס ברגל גאווה,ומבטל בזלזול רב ענינים שהוא כביכול "מבין" בהם. והרי הביא מקורות. אם כך "בוודאי אינו טועה ואינו מטעה".

איני מתכוונת לענות בנושא המדובר, כי אין מטרתי פה להתנגח

ולהתנצח . זה אינו הסגנון שלי ,אלא לומר דבר כללי:

כשיש שאלה בתחום רפואי, אנו מבקשים תשובה אצל המומחה-הרופא המוצלח ביותר, כשיש שאלה בתחום הספורט נפנה אל המומחה בתום זה וכן הלאה.

אם כך, כשיש שאלה בתחום היהדות נפנה למומחה בתחום-רב,

מרצה בתחום. ואיתו נברר וגם נקשה ואפילו נתעמת.

ובסוף, נחליט האם לקבל את תשובתו או לא.

לכן, עצתי היא לפנות לאתרים שעוסקים ביהדות כמו:הידברות,

סודות, שופר , ברסלבר ועוד ועוד.

יעל

שלום יעל,

הקישורים שנתת, כמומחי תחום ביהדות, שגויה וניכר שאינך מכירה את התחום.

כותב האתר דעת-אמת הוא מומחה להלכה ובקי בתלמוד.

דעת – אמת

איך בימים קדומים אלו ידעו שהעופרת בעלת יכולות חסימה מעבר לכל מתכת אחרת" – אז זהו, שזה פשוט לא נכון. הזהב מתכת כבדה יותר וחוסמת קרינה טוב יותר אבל היא גם עולה הרבה יותר ולכן משתמשים בעופרת.

משה

ידידי היקר, בוא לרגע נשים את השמיר בצד. מבחינה פילוסופית, הטענה שלך היא כי אין ולא היתה לעולם אפשרות לשגב, להיחשפות אל רובד קיומי שאינו ניתן להשגה בתבונה. סעיף של הטענה הוא כי יישויות שלא ניתן להסביר את קיומן באופן לוגי אינן ולא היו קיימות. באופן פרטני, השמיר לא היה ולא נברא שהרי לא ניתן להסביר את קיומו באופן לוגי. מה שחשוב להבין הוא כי אתה באופן בוטה נוטה לפרגמטיזם {אמריקאי באופיו} ולחשיבה אמפירית. באופן דורסני אתה שולל מן הקורא או מן החושב הפשוט את החלופות הפילוסופיות הקיימות! ישנן גישות אחרות. כאלה שכן סוברות לאפשרות לשגב ולהיחשפות אל המעבר, אל הבלתי ניתן להסבר. ראה ערך – לוינס, אסכ' פרנקפורט, ניטשה, היידגר המוקדם, קאנט ביקורת כח השיפוט, אפלטון המשתה, ועוד ועוד. אתה בחוצפתך הרבה מרשה לעצמך לבטל כאן במחי יד מערכי הגות של רבים וטובים ממך. ויותר מכך, בנקודת הקיצון של טענתך אין אלא חשיבה ביקורתית דקונסטרוקטיבית נוסח ז'יז'ק האנטישמי שלא מצליחה בחשבון אחרון להימנע מזליגה אל עבר חשיבה השוללת את נקודת השיפוט החיצונית ומביאה את האדם אל פי פחת פוסטמודרנית או מיסטית. מה שאתה מנסה לברוח ממנו, לשם אתה נופל. הביקורת החד צדדית שלך המתסתמכת על חשיבה אמפירית נקודתית אינה מאפשרת לך לענות על השאלות החשובות באמת. אם לא בנמצא אפשרות להיחשפות אל האחר המוחלט, אל הנעלה, מה הערך של הקיום האנושי? אם לעולם אנו שבויים בחשיבה תכליתית {לוגית} הרי שתחושת קדושת החיים אינה אלא דמיון, סימולקרה ותו לא! במצב כזה למי אהיה חייב דין וחשבון היה ואבוא אל ביתך ואשרוף את ביתך עליך? הלא אין ערך לחיים ב'אמת' שכן אין 'אמת' נעלית. לגבי השמיר הרי ברור הוא כי המדובר כאן הוא בטענה של חז"ל כי עצם בניית המקדש חייב את פריעתו של צעיף המאיה וגילויו של רובד החיים הדיוניסי שאינו מתחייב אל הלוגיקה האפולינית. כך שכל הגדרתו במדרש אינה אלא הגדרה נגטיבית שאין בה אלא לומר כי המדובר בשבר מקומי של הלוגוס. במובן זה תשובתם של בעלי התוס' אכן מעלה צריך עיון גדול כפי שציינת. זאת משום שתשובתם מעמידה את השמיר בגבולות הלוגוס ואינה מחייבת חידוש סדרי עולם וממילא תביא תמיד לפרדוקס שבו ללוגוס אין אפשרות להסביר את הארוס, הנשגב. אבל בכך אין לבטל את קיומו של השמיר. ההיפך. זו ראיה לכך שאכן הופעתו של הארוטי, הנעלה שאינו בגבולות מה שהוכר עד עתה, אינו ניתן לחיזוי מקדמי ולא להתחקות שכלית.

וחזרה לטענתי. אני טוען כי כל האתר שלך מתוך התיימרותו המתנשאת לביקורת אינו אלא, בסופו של יום, מקדם מכירות של חשיבה מערבית פוסטמודרנית דקדנטית. חשיבה מן הסוג הזה רק טוענת להיותנו שבויים תמידית בביצה של הקונטינום הקיומי ואינה אלא רצון להשמדתו של כל רעיון הדובר באפשרות לשגב ולגאון. בחן עצמך ידידי האם אינך פועל וחותר אל החשיבה שהולידה את הרקוויאם הגרמני בשעותיו האפלות ביותר…

לא הבנתי למה אתם פוסלים….

התולעת הזו היא הסבר מצוין לאלפי מבנים שנבנו לאורך ההסטוריה

בכל העולם .

אתם לא מדברים פה על תאורית האסטראונט הקדום….

שדים=חוצנים

דת והשכלה משתלבים ביחד