עיין בתשובתינו: "השתנו הרפואות והטבעים מתקופת התלמוד".

בעלי התוספות [פירושי חכמי צרפת ואשכנז שחיו במאות ה- 12-13 לספירה] במסכת מועד קטן (יא ע"א) כתבו: הרפואות המוצעות בתלמוד אינן טובות בזמן הזה. משתמע מדבריהם שהיו טובים לזמן חז"ל (מאות 3- 5 לספירה). אך המעיין בשיטות הרפואה של חז"ל, יראה מיד, שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסה העקרונית של רפואת המדע בימינו.

חז"ל השתמשו בכלים ובאמצעים "מאגיים" ולא מדעיים.

רצוני לומר, לא רק שהשימוש בסם מרפא כזה או אחר היה שגוי,לא מועיל ופעמים אף מזיק ( דבר שיכול לקרוא אף בימינו), אלא עצם התפיסה העקרונית של הרפואה, בעיני חכמי התלמוד, היה שגוי.

נביא דוגמה אחת מיני רבות – במסכת גיטין (סט ע"א) מוצעות תרופות רבות לחולאים שונים, אחת מהן היא חולי [כאבי] השיניים, וזאת הצעת חכמי התלמוד לריפוי: יקח ראש של שום יטחן אותו לתוך שמן ומלח, ויניחו על ציפורן בוהן היד התואמת את צד הכאב [אם שן ימנית כואבת יניחה על בוהן יד ימין]. מרקחת זו (של תערובת השום,שמן ומלח) מסוכנת היא מאוד ועלולה לגרום לצרעת, אם היא תיגע בבשר האצבע, לכן ההצעה היא לשים סביבות ציפורן הבוהן בצק, כדי שלא יהיה מגע בין המרקחת לבשר האצבע.

כל המתבונן בהצעת ריפוי זה מבין היטב שסוגיית "השתנו הטבעים" אינה קשורה כלל ועיקר, משום שהריפוי אינו טבעי אלא מאגי. הדרישה להניח על צפורן ודווקא של היד בצידו של כאב השן היא דרישה "מאגית" ולא רפואה טבעית.

בברכה

דעת – אמת