שלום דובי,

אתייחס בדבריי רק לציבור הדתי ולא לדתיים יחידים – כי לדתיים כיחידים גוונים גוונים ותתי גוונים. פגשתי אדם דתי שמניח תפילין רק בראש חודש, הוא הומניסט ואין בינו לבין חילוני מצוי אלא כיפה סרוגה קטנה.

לגבי הציבור הדתי צריך להבחין בין השכלה ושימוש תבוני לבין ערך ההומניזם.

יש ציבור דתי שמשתמש בתבונתו, לומד השכלה ואינו חושש מבחינה אקדמית לאמונתו או למסגרת הדתית שלו. אך הם אינם הומניסטים. דתי מוגדר כאדם המקבל על עצמו את ההלכות כפי שהוכרעו בתלמוד הבבלי ורוכזו בשולחן ערוך. התלמוד והשולחן ערוך מבוססים על תיזה אנטי הומנית: העם היהודי הוא העם הנבחר, השבת ניתנה ליהודי וגוי ששומר שבת חייב מיתה… וכאלה הלכות רבות המוסקות מהאקסיומה הערכית לעשות את רצון האל אף על חשבון המצפון האישי והרצון הטבעי (דוגמת עקידת יצחק).

בני עקיבא שהזכרת, ראש התנועה הרב משה צבי נריה ז"ל אמר: "אין לי סובלנות אלא סבלנות". כלומר, אין הוא מקבל את ערכי ההומניות אלא שיש לו סבלנות לקבלם באופן זמני עד שתתקבל בציבור האידיאולוגיה הדתית.

לדעתי, אין אפשרות שציבור דתי יוכל לדור בכפיפה אחת עם ערכי ההומניות אלא אם כן יהפך לרפורמי או קונסרבטיבי כלומר, יצהיר שהשולחן ערוך אינו רלוונטי בעידן הנאורות.

נכחתי במפגש של ציבור נשים דתיות משכילות המגדירות עצמן פמיניסטיות. שאלתי אותן:

האם הם מוכנות להיות פוסקות ודיינות בניגוד להלכה הפוסלת אותן להיות פוסקות ודיינות – לנשות הדת יש בעיה כיצד להתחיל לעשות את המהפכה בבחינת "צבת בצבת עשוייה".

הן השיבו: בודאי!

שאלתי: האם תפסלו נשים לעדות? תפסקו שגברים ימשיכו לברך "שלא עשני אישה"? שהגבר קונה את האישה ואין האישה קונה את הגבר?

הן השיבו: זה תהליך איטי ולאט לאט נשנה.

המשכתי להקשות: המבנה הבסיסי של ההלכה הוא פטריאכלי, אנטי שוויוני לזר ולשונה האם אתן מתכוונות ליצור מערכת חוקים חדשה התואמת את ערכי הנאורות?

לא הייתה תשובה.

אסכם דעתי, הציבור הדתי לא הצליח לקלוט מה שהבין פרופ' ליבוביץ ז"ל – ההלכה שנקבעה במצב של גלות חסרי עצמאות מדינית וענתה לצורכי העבר אינה תואמת את הזמן העכשווי ויש לשנות הכל מהמסד. כמו שעשו חז"ל לאחר חורבן בית המקדש.

בברכה

דעת – אמת

אם זה אפשרי – ברצוני להוסיף שאלה על ההומניזם.

בקשר למה שעלה מהשיחה לגבי הומניזם, אני מסכים בהחלט שהיהדות האורותודוקסית לא תואמת לערכי ההומניזם שהתפתחו במסורת האירופאית, אבל אם אוכל לטעון מספר דברים שנראים לי חשובים –

1. דבר ראשון – ההומניזם כפנומן היסטורי אינו משהו שסותר את הדת בהכרח. תן דעתך לכך שהמסורת ההומניסטית החלה דווקא מהנצרות. כלומר הראייה את האל כמתגלם בבשר נותנת לגיטימציה לאדם כאדם. (השקפה שהתחזקה במיוחד במאה ה-12 באירופה).

2. עניין שני – מהו בעצם ההומניזם הנכסף? כבר הצביעו רבים מחוקרי הדת (כמו דורקהיים) שהאדם יצר את הדת על מנת לענות על צרכיו, יש לדת צרכנים קבועים שלא רק קיבלו הוראות מלמעלה אלא השפיעו פשוטו כמשמעו על עיצובה של הדת (למשל פולחן האיקונות בכנסייה היוונית אורתודוקסית החל כתופעה עממית ובדרישה של ההמונים הפך לחלק מהפולחן הרשמי) האם זה לא "הומני" לכבד את הצורך העמוק הזה באדם להאמין במשהו שהוא מעבר לכאן ועכשיו?

3. היהדות היא דת אקסקלוסיבית וזה ברור. מצד שני, אחד מהעניינים המרכזים בכל הדתות המונתיאסטיות זהו העולם הבא. שים לב שהיהדות לא לוקחת לעצמה מונופול על העולם הבא בניגוד לדתות כמו הנצרות או האסלאם. במידה וגוי מקיים את שבע מצוות בני נוח (שזו התנהגות מוסרית שאמורה למנוע הפרעה מהמאמינים היהודים אני מניח) הוא יקבל את שכרו בשמים, באותה מידה הוא יכול גם להיות נוצרי או מוסלמי (ויש גישות יהודיות שאומרות שזה דווקא חיובי שהגוים הם מאמינים באל אחד ולא באלילים כי זה מבער עבודה זרה מהעולם) ככה שהיהדות במהות שלה יחסית דת סובלנית אני חושב, לפחות כלפי דתות אחרות.

זה מה שרציתי להעיר, אני מעריך מאוד את עבודתך.

תומא

שלום תומא,

1. באופן עקרוני דת – כיצירה ארגונית לקהילה – יכולה להיות הומנית ולטעון שאלוהים ציווה להיות הומניים.

אך דת יהודית טוענת למעשה שאלוהים ציווה להיות אנטי הומניים, ולכן יש הבחנה בין גבר לאישה, בין יהודי לאינו יהודי….

2. לא בטוח שהצלחתי לרדת לסוף דעתך, אך אנסה להשיב כפי הבנתי. התפיסה ההומנית נותנת חופש פולחן לכל אדם וחירות להזות את עומק הזיותיו הנפשיות אך הדתות אינן מאפשרות זאת. הנצרות אוסרת עבודת אלילים למרות שגם זה צורך עמוק.

3. הדת היהודית מתייחסת לנצרות כעבודה זרה, ונוצרי ששומר שבע מצוות בני נוח אין לו חלק לעולם הבא, כיוצא בו עובדי אלילים.

אך מעבר לכך, איני מבין מה סובלני להתנות חיי עולם הבא בשבע מצוות בני נוח.

בברכה

דעת – אמת

שלום דובי,

אני אנסה לענות על השאלות שלך:

"האם לדעתך ייתכן מודל של אדם דתי פלורליסטי הפתוח להשכלה ותפקוד נורמטיבי בחברה בתקופתנו?"

בהחלט, אך לא זה המצב בישראל, רוב מוחלט של הדתיים בישראל הם אורתודוקסים שמרנים, וזו סכנה שגדלה ומקצינה עקב העובדה שאין הפרדה בן דת ומדינה.

"דומני שעד לפני כ30 שנה הציבור הדתי-ציוני"

יותר נכון לומר "מרוסן" כי בן גוריון רצה שליטה גם על הדת(ובגלל זה הוא נתן יד לחיבור בן דת ומדינה על אף היותו חילוני, לצד שיקולים פוליטים). אבל כן, הציבור הדתי(וגם החרדי) היה הרבה יותר מתון כי כוחו של הממסד הדתי היה קטן יותר.

כשאין הפרדה בן דת ומדינה, כל הדתות מקצינות וזה לא סוד. בעצם, ה"סטאטוס-קוו" הוא רעיון אווילי מאין כמוהו, כיוון שחופש דת וחופש מדת(הפרדה) זה המודל הרצוי.

מקווה שעזרתי.

יום טוב