שלום גיורא

הדתות המונותיאסטיות טוענות כולן לכתר אחד, והיות ואין שני מלכים משמשים לכתר אחד , הרי הן יריבות זו לזו. ראה את ההבדל בין היהדות לנצרות – שניהם מקבלים את "כתבי הקודש" וכל מחלוקתם הוא: מי הוסמך לפרש את "כתבי הקודש".

היהדות טוענת "כולה שלי היא" שנאמר: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים, יז; 11) אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל. ומי הם "המורים"? הרבנים הפרושים המיוצגים במשנה ובתלמוד. כך כתב יהודי אורתודוכס: "מניין לי שעשרים וארבע ספרים אלה "כתבי הקדש" הם, אם לא מפי ההלכה שפסקה כך? לא בערפלי מיתולוגיה או קדם היסטוריה, אלא לאורה של ההיסטוריה הוכרע במשאה ומתנה של תורה שבעל פה מה הם הספרים הזוכים להיקבע כתורה שבכתב" (ישעיהו ליבוביץ, יהדות , עם יהודי ומדינת ישראל-עמ' 21 ) .

ואף הנצרות טוענת "כולה שלי היא" שנאמר: "על פי התורה אשר יורוך…." ומי הם המורים? הכנסייה הקתולית שרק לה יש את הסמכות לפרש את טקסט כתבי הקודש. כך כתב נוצרי אורתודוכס: "לולא המסורת של הכנסייה הקתולית לא הייתי מקבל אפילו את סמכותם של כתבי הקודש" (דברי אוגוסטינוס).

מכאן אתה למד שיריבותם אינה אלא פוליטית – למי השלטון והסמכות , למי הכתר והמלוכה. מסקנה זו ביאר היטב הפילוסוף הדגול ברוך שפינוזה: " רואים אנו, שעל פי רוב הייתה דאגת התיאולוגים, איך יוכלו לסחוט מכתבי הקודש את הזיותיהם וסברותיהם ולאששן באסמכתא אלוהית…אילו נתכוונו הבריות באמת ובתמים למה שהם מודים בדבר שפתיים על כתבי הקודש, או אז היה אורח חייהם שונה לחלוטין, ולא היו מלחמות רבות כל כך מסעירות את רוחם, ולא היו מפולגים באיבות רבות כל כך, ולא היו שטופים תאווה עיוורת ונמהרת כל כך לפרש את כתבי הקודש ולהמציא חידושים בדת" (מאמר תיאולוגי מדיני , פרק שביעי).

כך לדוגמא את יחס היהדות לנצרות כאל עובדי עבודה זרה (כך משמע מדברי הרמב"ם, מאכלות אסורות פ"יא ה"ז) וזה כנראה משום אמונתם בשילוש – האב, הבן ורוח הקודש – ואילו את אמונת המקובלים בעשר הספירות מקבלת היהדות. [טענה זו כתב ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן (1400) נגד התפיסה של המקובלים: "אם הנוצרים טוענים השלישיות אלו [המקובלים] טוענים העשיריות" (שו"ת הרשב"ש סימן קפט).]

כלומר, השילוש של הנצרות נדחה משום שהנצרות לא מקבלת את הסמכות הרבנית, ואילו העשריות של המקובלים התקבלו משום שהם מקבלים את הסמכות הרבנית.

הרי לך שלא מהות האמונה והרצון הכן "לעשות את רצון האלהים" לנגד אנשי הדת, אלא כוח, שלטון, כבוד ושררה לנגד עניהם.

בברכה

דעת – אמת

עדיין לא הבנתי מה לגבי האיסלם? האם גם הוא נחשב כעבודה זרה?

רונית

שלום רונית

היחס ההלכתי לאיסלם הוא, כאל דת לא אמיתית. משום שתורת משה – כנביא שלא קם כמוהו ולא יקום כמוהו – אינה ניתנת להמרה והחלפה (על ידי הנביא מוחמד). אך אינה נחשבת לעבודה זרה.

אולם, כפי שכתבנו, אין לזה משמעות מהותית משום שכל דת טוענת "לכתר תורה" כלומר לשלטון ללא מיצרים על המאמינים.

בברכה

דעת -אמת