אנשי אמונה מחזיקים אמונתם בכל מחיר אף נגד השכל הישר ואפילו נגד רבניהם שלהם.

חכמי צרפת (בעלי התוספות) השכילו להבין (ביבמות נ' ע"א) שנביא לא מתכוון לנבא את העתיד באומרם: "על כורחך אין הנביא מתנבא אלא על מה שראוי להיות".

גם חז"ל "הבינו" שנבואות אינם מתגשמים באמת אלא הציבור צריך להגשימם בפירושיהם שלהם ולהתאים את המציאות לנבואת הנביא.

כך הם עשו לגבי נבואת ירמיהו וחולדה שהתבדו.

כך הפכו את "אדום" המקראית לקיסריה של הורדוס.

במצב זה "שהנבואות" נזילות הן מבחינת הטקסט והן מבחינת המציאות הנגלית רצוני לומר, שהמאמין אינו נרתע לשבש את הטקסט ולסרס את המציאות ובלבד לשמר הזיותיו מה נוכל אנו לומר? הרי הוא יכול, וכך הוא עושה, לשבש גם את דברינו שלנו כדי להמשיך בהבליו.

לגבי "נבואת משה" על הקללות שיבואו כבר ביארנו בפרשת "כי תבוא" .

ומה מוזרים דברי חברייך שמהפכים דברי אלוהים חיים. בתורה שלו כתב שבשלב מסויים, ללא ציון זמן, עונש הגלות יחד עם עונשים נוספים יגרמו ליהודים לחזור בתשובה ואז אלוהים יקבץ אותם וישיב אותם לארצם ככתוב: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" ( דברים, פרק ל; 2). משמע אין לאומה היהודית, לנסות להתארגן ולכבוש את הארץ בכוחות עצמם אלא ימתינו עד שאלוהים יקבץ אותם מחדש. וכך גילו דעתם, הדוברים הבלתי מעורערים של אלוהים (חז"ל) באומרם – שלא יעלו ישראל בכוח הזרוע כקבוצה מאורגנת לכבוש את ישראל בחזרה, ובלשונם: "שלא יעלו ישראל בחומה" (כתובות, דף קיא, עמוד א ).

והנה התקבצו חלק מהיהודים מארבע כנפות הארץ על אפו וחמתו של אלוהים. דווקא אלה שהסירו משענתם על קנה רצוץ של אלוהים, והלכו להישען על תבונתו ותשוקתו של האדם, הם הם שגאלו אותנו מאמונות השווא.

קראי עוד על נבואת ירמיהו על שיבת ציון

עייני בדברינו בפרשת ויחי כיצד נבואת יעקב לא התגשמה.

בברכה

דעת – אמת