שלום שמרית

שמח אני לראות פרות בעמלי.

שמרית, חשבתי רבות כיצד להשיבך. מחשבותיי סבבו ותרו על מה ולמה היהודים עדיין זקוקים לגושפנקא "אלוהית". כאילו זכותם הטבעית לחיי אושר ודרור מוטלים בספק. ולולא "פיקציה" מדומיינת נפשנו לא הייתה רגועה .

קשה לי להשיב על שאלתך כי אינה שאלה כלל ועיקר.

זכותי לחיי עצמאות נובעת מזכות טבעית.

הנה דברי הוגה עצמאות מדינית ליהודים: במדינת היהודים נשקף להם הסיכוי הזוהר לכבוד, חירות ואושר […] מחובתם להתקין חוקה מודרנית טובה ככל האפשר. […] כל אדם חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו" [תיאודור הרצל, מתוך "מדינת היהודים"].

אבקשך, לנסות להסביר לי מה יתרון "אלוהים" על פני האדם.

וכי אם התנ"ך נכתב על-ידי היסטוריון בשר ודם זה ממעיט זכותי? אתמהה?!

קראי תשובתי "יום העצמאות וגזלת ארץ ישראל".

בברכה

דעת – אמת

שלום שמרית,

זו שאלה תמוהה.

האם האיטלקים זקוקים לתורה כדי להצדיק את קיומם באיטליה?

והתורכים, האם הם נתלים בהבטחה אלוהית כסיבה לישיבתם בתורכיה?

והאמריקנים, שרובם צאצאי מהגרים, האם הם מחפשים הצדקה בכתבי הקודש?

אדרבא, דוקא אנו, העם היהודי במדינת ישראל, נהנים מגושפנקא של האומות המאוחדות שהחליטו ברוב קולות על הקמת מדינת ישראל. האם יש משהו טוב מזה?

יואב

שמרית חזקי ואמצי. תהייתך מובנת על רקע העולם ממנו יצאת שם כל נשימה וכל יציאה היא תודות לאל ויש תפילות מיוחדות אפילו לאחר שינה וימוש שבשירותים-מדהים לכשעצמו ליהודי חופשי ואתיאיסט שכמותי. אני יהודי פטריוט ולא רואה כל קושיה וכל בעיה בשאלתך. הרי כל צרפתי, הודי, סיני, רוסי ורומני רואה את זכותו המלאה על ארצו ללא קשר לאל. במה אנו שונים ? כאן נוצר העם היהודי, ליתר דיוק הישראלי. היהודים הם שרידים מהעם הישראלי שרובו נעלם ונגוז בערפילי ההיסטוריה. אותם שרידים של העם-היהודים כפי שכונו לימים- הוגלו ל1900 שנים ולא ממש התאמצו לחזור.אפילו התרגלו לחיות בגלות ויתרה מכך הדת והדתיים המציאו אידיאולוגיה שלמה למה נידונו לחיות בגולה ובגלות ולמה אסור לחזור לא"י (כקבוצה, כיחידים מותר לעלות לארץ….) ועם תחילת הציונות יצאו כנגדה בשצף-קצף. מה הקשר בכלל בין אלוהים והתורה לבין זכותינו על הארץ ? מה זכותם של השוודים והדנים על ארצם ? מה אם האל לא הבטיח לנו אין לנו זכות ? נעבור למקרים קשים יותר- מה זכותם של הברזילאים, הפרואנים והקנדים והאמריקאים על ארצותיהם ? הרי הם פלשו לארצותיהם וטבחו בילידים האינדיאנים, רצחו, נישלו וירשו אותם ואת ארצותיהם. מישהו מערער כיום על זכותם ? התורה רק מחזקת את זכותינו. זהו ספר שנרשם על ידי בני אנוש, בשר ודם משך מאות שנים ויש בו חיבורים קדומים ומאוחרים. הוא נערך וסוכם בימי בית שני ויש בו עדויות ברורות וחד משמעיות על כך שעם ישראל קם בארץ ישראל (מוכר ? – מגילת העצמאות). זהו לא צריך יותר מדי לבלבל ולהתבלבל. זוהי ארצינו ומולדתינו וזה ברור לי כמי שהוא פטריוט יהודי חופשי ואתיאיסט שחושב ש"אלוהים" היא אחת ההמצאות הכי גאוניות של הגזע האנושי.

עמית הצדיק

דמיינו לכם שאני ערבי פלשתינאי. סבי נולד ביפו, ואני כמובן פליט. הסבירו לי מה הצידוקים לתקומת העם היהודי בארץ ישראל?

מדוע הציונות החילונית הקימה בית לעם היהודי בארץ ישראל?

הסבירו לי ולסבי זיכרונו לברכה מה האמשלה, או הנימוקים לכך שבניתם בית לעם היהודי בארץ ישראל?

מה הקשר בינכם יהודים יקרים לבין חבל ארץ זו?

דומה שמצבה של מדינת ישראל הוא ההמחשה הבולטת של הבעייה התיאולוגית-מדינית. הציונים, הן החילוניים והן הדתיים, האמינו כידוע שהציונות עשוייה להיות פתרון לבעייה הזאת. אבל כיום רק רדיקלים בשני הקצוות עדיין משלים את עצמם שיש לה פתרון מוחלט. הציונות איננה פתרון מלא ל'בעיה היהודית' משום שאין היא מסמנת את קיצה של הגלות, הן במובנה הפיסי והן הרוחני. הבעיה היהודית היא סמל חי להעדר פתרון מוחלט לבעיות האנושיות. המסקנה המתחייבת מן הקביעה הזאת היא הכרה בגבולותיה של הפוליטיקה. הכרה זו היא סימנה המובהק של הפילוסופיה הפוליטית הקלסית."החוכמה", כמו שאומר שטראוס ברוחם של הקלסיקנים, "אינה ניתנת להפרדה מן המתינות". המתינות תגן עלינו מן הסכנה הטמונה בציפיות אוטופיות, בלתי-ראליות של תנועות משיחיות למיניהן. אמנם המשיחיות הפוליטית בישראל מתגלה כיום בעיקר בקרב תומכי 'גוש אמונים' , אבל בעבר מילא הרעיון המשיחי תפקיד חשוב בחשיבה ובדחף ההגשמה של כמעט כל הזרמים בציונות, דתיים וחילוניים כאחד. מסתבר שבהשפעתו פיתחו רבים מן הישראלים ציפיות בלתי-ריאליות מן הפוליטיקה ומן המדינה וכאן המקור להרבה אכזבות. הפילוסופיה של שטראוס עשויה לדרבן לחשיבה מחודשת בשאלת מקומה של הדת בחברה ובתרבות הישראלית. יחסה של האינטלגנציה החילונית בישראל אל הדת – למצער של זו ממוצא אשכנזי – עוצב בעיקר בהשפעת המסורת השפינוזיסטית מצד אחד והסוציאליזם הרוסי על גלי העליות הראשונות מצד אחר. יחס זה מתאפיין, בדרך כלל, בדוגמטיות ואתיאיזם מוצהר. נראה שחלק ניכר, אם לא הרוב, של האינטלקטואלים הליברליים בישראל אדישים לחלוטין לדת או שהם מתנגדים מיליטנטיים שלה. מאחר שהכרתם את היהדות מוגבלת למדי, אין להם הבנה רבה או אמפטיה למניעים של אנשים מאמינים. הם מנוכרים כמעט לחלוטין לא רק למשמעות העמוקה של האמונה היהודית, אלא אף לחלק גדול של המסורת התרבותית היהודית. הזיקה הראשונית שלהם היא לתרבות המערבית ולא לזו היהודית.

לבסוף, אוסיף ברשותכם גם הערה על הדילמה של הציונות הדתית לאור דבריו של שטראוס על האקסוטריזם ופרשנותו לרמב"ם. נראה לי שהוא היה ספקן לגבי האפשרות לטפח מה שקרוי בשם 'אורתודוקסיה מודרנית' כחלופה מתאימה לרוב הקהילה האורתודוקסית. גלגוליה של הציונות הדתית במשך מאה שנות קיומה ממחישים היטב את הבעיה הטמונה כאן, שכן ציונות דתית היא צורה מיוחדת של אורתודוקסיה מודרנית. להיות אורתודוקס מודרני פירושו של דבר להיות פתוח להשפעת הרעיונות של ההשכלה. אורתודוקס מודרני איננו יכול לקבל את המונחים התיאולוגיים המסורתיים כפשוטם; מן ההכרח שתהיה לו תפיסה מתוחכמת של הדת, או נכון יותר של השפה הדתית. אבל תפיסה מתוחכמת איננה יכולה להיות נחלתו של המאמין המצוי, כמו שציינה תמר רוס במאמרה על שפתו של הרב קוק. דומה, שרוב מכריע של המאמינים משוכנע באמיתותם של ההיגדים הדתיים במובנם הפשוט והמצוי ביותר. בעבר ניתן היה לפתח תיאולוגיה אליטיסטית, אשר יכלה להותיר מאחוריה את ההמון על השקפותיו הפשטניות וליחד את האקרובטיקה הרוחנית הקשה לעילית האינטלקטואלית. אבל זמנים אלו חלפו. הודות להשפעה החודרת של החינוך הדמוקרטי והתקשורת ההמונית בזמננו, הספקנות האפיסטמולוגית המודרנית הולכת ומתפשטת וגורמת לערעור האמונה הדתית אפילו בקרב אנשים שאינם מסוגלים לתת ביטוי לקושי הדתי. ואכן, כאשר מתבוננים באורתודוקסיה המודרנית בזמננו רואים שמעמדה בתוך הקהילה היהודית כיום הוא בעייתי למדי. כפי שדוד זינגר כתב, הן באמריקה והן בישראל תנועה זו מצוייה במשבר עמוק (Singer). מספר תומכיה מתכווץ במהירות. לדעתו, במאבק על נפשם של היהודים האורתודוקסים בעולם המודרני, המסורתניות (tradionalism) הוכיחה את עצמה כמתחרה יעילה יותר מן האורתודוקסיה המודרנית. מנקודת הראות של הראשונה, זו האחרונה נראית כפשרה עם המודרניות (השווה .(Liebman 1988 הנכס החזק ביותר של האורתודוקסיה המסורתית הוא הביטחון או האמונה שדרכה היא הדרך היהודית האמיתית היחידה. לעומת זאת, האורתודוקסיה המודרנית לעיתים קרובות סובלת מספק עצמי, מהתמוטטות האמונה בלגיטימיות שלה (Singer, שם). ייתכן שהמשבר של האורתודוקסיה המודרנית בכלל ושל הציונות הדתית בפרט נעוץ בעובדה שהשפה הדתית המתוחכמת שלה איננה קבילה בעיני רוב הציבור האורתודוקסי. זה עשוי אולי להסביר את דלות השפעתם של הוגים מודרניים מתוחכמים כמו ישעיהו ליבוביץ או דוד הרטמן על האורתודוקסיה הרחבה בישראל

,הדברים מובאים בעקבות דיון שהתעורר בעניין זכותינו ההיסטורית בא"י השלמה ,ע'פ דין תורה ,חוק המדינה ,והחוק הבינ"ל ,ברשותכם אציג את סדר העניינים בדרך שאלה ותשובה ,וקבלו את התנצלותי מראש על אריכות הדברים תחילה השאלה –

שמעתי המון פעמים שיש לנו זכות היסטורית על השטחים.

גם אני , כיהודי וציוני, מרגיש שיש ליהודים זכות היסטורית לשבת בארץ אבותינו, ממנו גירשו אותנו בכח.

אבל גיליתי במשך חיי שרוב המושגים שהם לגמרי ברורים לי, אינם ברורים ברגע שאני נדרש להסביר מהם. אפילו דברים פשוטים – כמו זמן. חומר. צדק. אהבה. מוסר. חיים. ומה לא.

וברוח זאת אני מזמין את מי שגם מכיר בזכותנו ההיסטורית, להבהיר מהי הזכות הזאת: מתי ולמי היא מגיעה, ומה היא מקנה.

(אני מעוניין לשמוע הסבר הגיוני, לא רגשות וסנטימנטים. גם לי יש את הרגשות והסנטימנטים ואני לא צריך הסבר עבורם).

במשך ההיסטוריה היו מקרים רבים של כיבוש אדמה שעליו ישבו אחרים.

ברוב המקרים ההיסטוריים, נדמה לי שלא נתנו הצדקה, ואיפלו לא חשבו שצריך לתת הצדקה – מי שהיה לו את הכח, לקח. רצו את האדמות, רצו להתפשט. מין חמדנות לקחת ממי שיותר חלש.

היו גם כאלה שיצאו לכבוש אדמות כשליחות דתית. כמו הצלבנים.

נראה לי שכאשר התרבות האנושית התחיל להכיר בזכויות אנוש והורגש צורך לתת הצדקה (מוסרית ?) למעשינו, אזי התחלנו להצדיק את המעשים על ידי הישענות על זכויות, כמו זכות דתית או זכות היסטורית, אשר נותנת לכאורה עדיפות על זכויות אחרות, כמו זכויות האדם וזכויות הפרט, כולל הזכות של מי שיושב על אדמה להמשיך לעשות זאת, הזכות להיות חופשי, ואפילו לפעמים הזכות לחיות. (אנחנו היהודים, במיוחד, צריכים להיות רגישים לזכויות אלה האחרונות, שכל כך גזלו מאתנו במשך ההיסטוריה הרחוקה והלא-רחוקה).

אפשר להבין את הטענה של "אלוהים לצדנו". (לא בהכרח להסכים איתה, אבל להבין אותה).

יש שיר עם של BOB DYLAN שנקרא GODS ON OUR SIDE, שבו פרודיה על ההסבר שלהאמריקנים שכבשו את האדמות מהאינדיאניים ועוד מעמדים דומים, שאלוהים לצידם ולכן הכל מוצדק. והאמת היא שהמון המון גופים, מכל הגוונים והסוגים, הביאו כהצדקת מעשיהם את הטענה שאלוהיםאיתם. נדמה לי שכל מי שיצא לכל מלחמה, אומר את זה לעצמו – משני הצדדים.

מה שברור כאן הוא, שכל מי שאומר שאלוהים לצידו מאמין שרק לצידו נמצא אלוהים, ולא לצד אחרים האחרים. כל מי שאומר את זה כנראה מאמין שהוא דת נבחר, או קבוצה מובחרת, או עם נבחר, למרות שאינו מנסח את זה במילים אלה.

אבל הזכות ההיסטורית – לא ברורה. כאמור, לא ברור למי מגיע זכות היסטורית, ומה היא נותנת ?

האם זכות היסטורית על אדמה מגיע למי שישב שם ראשון (ומעולם לא היו שם לפניו) ?

האם למי שקנה אותו ממי שישב ראשון ?

האם למי שלקח אותו בכח אבל כבר מאז הוא יושב ברצף למשך זמן רב ?

האם יש זכות היסטורית למי שהיה זמן רב ועזב ורוצה לחזור ?

וברור, שבמצב הזה יכולים להיות ציבורים שונים עם זכות היסטורית על אותה אדמה – אז לאיזה זכות היסטורית יש עדיפות ?

באף אחד מהפרשנויותת האלה, אי אפשר להגיע למסקנה הגיונית שלנו יש זכות היסטורית לבעלות על השטחים, ושהיא עדיפה על הזכויות ההיסטוריות או האחרות של הערבים שיושבים שם.

האם הזכות ההיסטורית ניתנת רק ליהודים, והיא גירסה אחרת של האמירה הקודמת ? שלנו יש זכות היסטורית – כי אלוהים איתנו ולא עם האחרים ? תשובה —-

1] יש תחילה להבהיר כי כל זכות שהיא בכדי שתתממש צריכה לחוק כל שהוא בכדי שיהא כח לאכוף אותה,לכך מושכל ראשון הוא מציאות "המשפט" אשר קיים בשלושה רבדים ועניין זה כולל לכל בני האדם באשר הם,ראה –

שיטת שלשת החוקות

במשך ההיסטוריה היו מקרים רבים של כיבוש אדמה שעליו ישבו אחרים.

ברוב המקרים ההיסטוריים, נדמה לי שלא נתנו הצדקה, ואיפלו לא חשבו שצריך לתת הצדקה – מי שהיה לו את הכח, לקח. רצו את האדמות, רצו להתפשט. מין חמדנות לקחת ממי שיותר חלש.

היו גם כאלה שיצאו לכבוש אדמות כשליחות דתית. כמו הצלבנים.

נראה לי שכאשר התרבות האנושית התחיל להכיר בזכויות אנוש והורגש צורך לתת הצדקה (מוסרית ?) למעשינו, אזי התחלנו להצדיק את המעשים על ידי הישענות על זכויות, כמו זכות דתית או זכות היסטורית, אשר נותנת לכאורה עדיפות על זכויות אחרות, כמו זכויות האדם וזכויות הפרט, כולל הזכות של מי שיושב על אדמה להמשיך לעשות זאת, הזכות להיות חופשי, ואפילו לפעמים הזכות לחיות. (אנחנו היהודים, במיוחד, צריכים להיות רגישים לזכויות אלה האחרונות, שכל כך גזלו מאתנו במשך ההיסטוריה הרחוקה והלא-רחוקה).

אפשר להבין את הטענה של "אלוהים לצדנו". (לא בהכרח להסכים איתה, אבל להבין אותה).ראה-

האם יתכנו דתות רבות?

יש שיר עם של BOB DYLAN שנקרא GODS ON OUR SIDE, שבו פרודיה על ההסבר של האמריקנים שכבשו את האדמות מהאינדיאניים ועוד מעמדים דומים, שאלוהים לצידם ולכן הכל מוצדק. והאמת היא שהמון המון גופים, מכל הגוונים והסוגים, הביאו כהצדקת מעשיהם את הטענה שאלוהים איתם. נדמה לי שכל מי שיצא לכל מלחמה, אומר את זה לעצמו – משני הצדדים.

מה שברור כאן הוא, שכל מי שאומר שאלוהים לצידו מאמין שרק לצידו נמצא אלוהים, ולא לצד אחרים האחרים. כל מי שאומר את זה כנראה מאמין שהוא דת נבחר, או קבוצה מובחרת, או עם נבחר, למרות שאינו מנסח את זה במילים אלה.

אבל הזכות ההיסטורית – לא ברורה. כאמור, לא ברור למי מגיע זכות היסטורית, ומה היא נותנת ? 2] לאור האמור לעיל,זכותינו ההיסטורית נובעת ,מחלק החוקה האלהית,ומחלק החוקה הנימוסית[היושר ההסכמי]

האם זכות היסטורית על אדמה מגיע למי שישב שם ראשון (ומעולם לא היו שם לפניו) ? 3] בענין זה יש לבאר ,כי לפי חלק החוקה הטבעית בלבד ישנה זכות ראשונית,אולם לפי חלק החוקה ההסכמית,הדבר תלוי בחוקי המשפט אשר מכירים ,אם ישנם זכויות ,כגון הצהרת בלפור,וכיו'ב,אולם לפי חלק החוקה האלהית,זכות זו תלויה במעשי בני האדם,וכפי שפירש רש'י-בפתיחה לספר בראשית

האם למי שקנה אותו ממי שישב ראשון ?

האם למי שלקח אותו בכח אבל כבר מאז הוא יושב ברצף למשך זמן רב ?

האם יש זכות היסטורית למי שהיה זמן רב ועזב ורוצה לחזור ?

וברור, שבמצב הזה יכולים להיות ציבורים שונים עם זכות היסטורית על אותה אדמה – אז לאיזה זכות היסטורית יש עדיפות ? 4] לפי מה שהקדמנו, יש לבאר כי הזכות ההיסטורית אשר מציבה טיעונים חזקים יותר בשלשת חלקי החוקות הנז'ל היא אשר תזכה ע"פ "המשפט בחזקה יתירה למימוש זכותיותיה

באף אחד מהפרשנויותת האלה, אי אפשר להגיע למסקנה הגיונית שלנו יש זכות היסטורית לבעלות על השטחים, ושהיא עדיפה על הזכויות ההיסטוריות או האחרות של הערבים שיושבים שם.

האם הזכות ההיסטורית ניתנת רק ליהודים, והיא גירסה אחרת של האמירה הקודמת ? שלנו יש זכות היסטורית – כי אלוהים איתנו ולא עם האחרים ?5] לא אלא שהיא גוברת על שאר זכויות ,ולפעמים נחלשת כפי שנתבאר לעיל

שאלה שניה –

המונח "זכות היסטורית", ככל שהוא מתייחס לעם היהודי וא"י, לטעמי הוא מונח ריק מתוכן שבא לעזור לנו להסביר ולתרץ את סיבת הימצאותנו בא"י, מעבר לכוח שבידנו ולאפשרות שהוענקה לנו על ידי מדינות העולם לשבת פה. תשובה– דבריך צודקים כל זמן שאין חוקה כוללת בין לאומית,אולם המציאות מראה כי הכיוון הוא בכיון ההפוך ,הדבר דומה למציאות המשפטית במ'י שאף על פי שאין חוקה מכל מקום ישנם חוקי יסוד המתווים הכנה לחוקה,הרי שאף על פי שכרגע הזכות ההיסטורית איננה יכולה להתברר כל צרכה מ'מ בעתיד הנראה לעין ,בירורה כמעט ודאי ,לכך יש לומר כי הזכות ההיסטורית המוחלטת היא ,רדומה ,וכפסיקת בג'ץ לגבי הריבונות הפלסטינית בשטחים [שקבע שיש ריבונות רדומה] אולם ברגע האמת כאשר תתברר חוקה בינ'ל כשיטת קאנט[שלשת הסעיפים המקדימים לשלום הנצחי] תתברר זכותינו ההיסטורית בשטחים המשוחררים ראה–http://cafe.themarker.com/view.php?t=1267539 שאלה שלישית— הנחתך לגבי ה"כיוון" לגיבוש חוקה בין לאומית דרושה אסמכתא כלשהי, גם לגבי עצם הכיוון וגם לגבי התוכן והמשמעות. הרי שינוי במאזן הכוחות העולמי (תזוזה ההשפעה מכיוון ארה"ב ואירופה לכיוון הודו-סין) ישפיע באופן מכריע על תוכן חוקה עתידית זו, ועל היכולת לגזור מתוכה זכות היסטורית של עם ישראל על א"י. הרי תסכים איתי, שתיתכן מציאות תיאורטית ודמיונית בה נניח עוד 20 שנה, בעלי הכח וההשפעה בעולם יהיו העמים הערביים (נניח עקב חוסר יכולת למצוא תחליף לנפט). במצב זה איזו משמעות תהיה לזכות שניתנה והוכרה על ידי גוף שברובו היה מערבי-ליברלי? האם ניתן להניח בביטחון יחסי שזכות כזו תכובד בעולם חדש כזה? גם ה"זכות הרדומה" לכאורה – לזכות זו תהיה משמעות רק אם "תתעורר" באותו מרחב משפטי שבו הוענקה ונרדמה מלכתחילה – קח דוגמא את זכות חופש ההפגנה המוכרת בישראל. הרי אם בעקבות שינויים דמוגרפים במדינה יעלו קבוצות אנטי דמוקרטית לשלטון (דוגמת החרדים), יש סיכוי שהזכות הזו תכובד על ידם?רוצה לומר – זכות משפטית יכולה להיות קיימת רק באותו המרחב שבו היא הוענקה ובמרחב שיספק אמצעים להגן עליה. לדעתי, במרחב הבינ"ל, שכאמור אין דרך להגיע בו להסכמה על דברים בסיסיים הרבה יותר, אין כל יכולת לתחזק "זכות". כל מה שניתן הוא לתחזק אינטרס, רצון של מדינה או גוף, אשר תלוי באופן מוחלט בכח כלכלי, פוליטי, דיפלומטי וצבאי.

במילים אחרות – כל הדיבורים על זכות אבות הם קשקוש מוחלט שבא להצדיק בדיעבד מצב בשטח. תשובה— בענייין מציאת תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינל אשר יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינה,ויש מעתה לטעון ולומר כי כפי שהועילה לנו הגדרת הדתות המונותאיסתיות לעניין ,מעמד חוזי במשפט הבינל באותו אופן מגדירות שאר הדתות שאינן מונותאיסתיות ,את הדתות המונותאיסתיות ככלל במעמד חוזי בינל ,יתכן כי זהו מקרה קלאסי יחודי של יוס קוגנוס בעל תוקף משפטי לאור האמור לעיל יש לטעון טענה זו קיימת היררכיה מהותית במשפט הבינ"ל. ברמה העליונה, קיימות נורמות מוחלטות או יוס קוגנס. אלו הנורמות העליונות ביותר במשפט הבינ"ל, והן מחייבות את כל העולם, גם מדינות שהתנגדו להן. לא ניתן להפר אותן או להתנות עליהן. ניתן לשנותן רק ע"י יצירת נורמה חדשה במשפט הבינ"ל-בעלת אותו המשקל. נורמות אלו שומטות למעשה את בסיס ההסכמה שהינו אבן הבוחן המבסס את המשפט הבינ"ל. ס' 53 ו 64 לאמנת וינה קובעים כי אמנה תהא בטלה מעיקרה (void) באם תהא מנוגדת לנורמה מוחלטת במשפט הבינ"ל, בין אם הנורמה המוחלטת קדמה לאמנה או שהינה מאוחרת לה. חרף האמור לעיל, קיימת בעייתיות עם נורמות אבן הבוחן המבסס את המשפט הבינ"ל. ס' 53 ו 64 לאמנת וינה קובעים כי אמנה תהא בטלה מעיקרה (void) באם תהא מנוגדת לנורמה מוחלטת במשפט הבינ"ל, ונוסיף ונבאר ==

חוַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף:

ט וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:

י הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ: כג וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

הוכחתו הראשונה היא – המסורת החיה של האומה (שם): "כבר קיבלו בני ישראל קבלה גמורה" – אומר המחבר, כלומר: קיימת מסורת מאוששת בשם הנביאים, שמצוות התורה לא תבוטלנה, ודברים אלה של הנביאים נמסרו בצורה כה ברורה, המסלקת ללא שיור כל היסוס וכל פרשנות מסולפת.

המחבר משתמש גם בנימוקים בלשניים, בביטויים מסוימים של התורה, המציינים את ההחלטיות העל-זמנית של מצוות התורה (שם):

ואחר-כן התבוננתי בספרים (ספרי הקודש) ומצאתי מה שיש בהם מורה על זה. תחילה, שרוב המצוות כתוב בהן: "לדורותיכם" (כלומר, המצוות מחייבות את כל הדורות); ועוד מה שאמרה (דברים לג, ד) "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" ("והירושה לא תפסק לעולם, דור אחר דור" – "שביל האמונה").

מקורית ביותר היא ההוכחה דלקמן: בורא העולם הבטיח את הקיום המתמיד של האומה במקביל לקיום הבריאה כולה, ומכיוון שרק התורה קובעת את ייחודה של האומה, הרי עם ביטולה של תורת האומה, מן ההגיון שתתבטל גם המהות המיוחדת של אומה זו, ואז גם תרוקן ההבטחה האלוהית מכל תוכן ממשי (שם):

ועוד כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה (בתורה שבכתב ושבעל-פה), וכיון שאמר הבורא, שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ, מן ההכרח שיעמדו תורותיה כל ימי השמים והארץ (האומה הישראלית היא עם התורה ובלעדיה אין היא אומה כלל, נצח האומה, וכאלוהים ערב לו, משמעו איפוא גם נצח התורה).

הטקסט הוא מתקופת הגאונים ,החייאת השפה היהודית איננה בהכרח צמודה למקורותיה,אבל רעיון הלאומיות היה קיים והוזכר בתנ'ך

אם ניתן לסכם ולומר ,עם הוא קיומו הפיזי של הכלל,אומה הוא קיומה הרוחני,התרבותי וכיו'ב ,מה שהובא בפסוק לאום מלאום יאמץ פירש רש'י ושני לאמים –

אין לאום אלא מלכות: כלומר חיבור שני ערכים אלו הוא הבטחת הקיום,וזה לא יתקיים ללא מלכות ,כלומר מקום שבו שני ערכים אלו יוכלו להתקיים ללא הפרעה,ולפי מה שכתבנו בתחילה זו ראייה חותכת לזכותינו ההיסטורית ונמצא לאור דברים אלו יש מעתה לומר-

מעלות הארץ

טו. אמר הכוזרי: אלה כללי החכמה שצריכים לפרוט, ואין זה עתה מקומו, ואחר זה אשאל אותך עליהם במקום החכמה. והשלם עתה דבריך בסיפור מעלות ארץ ישראל.

טז. אמר החבר: הייתה מועמדת להישיר כל העולם, מוכנת לשבטי בני ישראל מעת הפרד הלשונות, כמו שנאמר: [דברים ל"ב ח] בהנחל עליון גוים, ולא נתכן לאברהם שידבק בעניין האלוקי, ושיכרות עמו הברית, אלא אחר שהיה בארץ הזאת במעמד בין הבתרים.

ומה תאמר בהמון סגולה, היו ראויים להיקרא עם ה' בארץ מיוחדת, נקראת [שמואל א' כ"ו י"ט] נחלת ה', ובעתים קבועים ממנו יתברך, לא מהסכמה עליהם, ולא נלקחת מחכמת הכוכבים ולא מזולתה, נקראו: מועדי ה' [ויקרא כ"ג ב], בטהרות ועבודות ודברים ומעשים משוערים מאצלו יתברך, נקראים: מלאכת ה' ועבודת ה'.

יז. אמר הכוזרי: בסדר הזה ראוי שיראה כבוד ה' לאומה הנקראת עם ה'.

יח. אמר החבר: הלא תראה איך קבלה הארץ שבתות, כמו שאמר: [ויקרא כ"ה ו] שבת הארץ, ושבתה הארץ שבת לה' [ויקרא כ"ה ב] ולא נתן רשות למוכרה לצמיתות, כמו שאמר: [ויקרא כ"ה כ"ג] והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. ודע, כי שבתות ה' ומועדי ה' אמנם הם תלויים בנחלת ה'.

יט. אמר הכוזרי: הלא תחילת קביעות הימים מן הצין, מפני שהוא תחילת המזרח ליישוב.

קו התאריך לפי ארץ ישראל

כ. אמר החבר: והלא התחלת השבת אינה כי אם מסיני, ומאלוש קודם לכן, שירד המן בו תחילה. ואין השבת נכנס אלא על מי שבא עליו השמש אחר סיני על המדרגה עד אחרית המערב, ואח"כ עד אשר תחת לארץ, ואחר כך עד הצין אשר הוא מזרח הישוב. ויקרא השבת לצין אחר ארץ ישראל בשמונה עשרה שעות, מפני שארץ ישראל באמצע לישוב, וכאשר בא השמש לארץ ישראל, הוא חצי הלילה בצין; וחצי היום לארץ ישראל הוא בוא השמש לצין. וזה הוא סוד הקבוע אשר הוא נבנה על שמונה עשרה שעות, כמו שאמרו: נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה, והכוונה היא לארץ ישראל שהיא מקום התורה.

והוא המקום שהורד בו אדם מגן עדן בליל שבת, וממנו תחילת המניין סמוך לששת ימי בראשית, והתחיל אדם לקרוא שם לימים, וכל אשר נושבה הארץ ורבו בני אדם היו סופרים הימים כאשר יסד אותם אדם, ועל כן לא יחלקו בני אדם בשבעת ימי השבוע. ואל תטען עלי באלו שהתחילו מחצות יום סוף הישוב במערב, והוא בוא השמש בארץ ישראל, ובו נברא האור הראשון ואחר כך השמש, מפני שהיה אור ובא לעתו והיה לילה לישוב, והלך הסדר להקדים הלילה על היום, כמו שאמר: ויהי ערב ויהי בקר (בראש' א, ה), וכן הזהירה התורה: מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויק' כג, לב).

ואל תטען עלי באלה התוכנים המביטים, גונבי החכמה, ולא הייתה כוונתם לגנוב אבל מצאו חכמות מסופקות מעת שנפסקה הנבואה, והתחכמו משכלם וחיברו חיבורים אשר נתנה סברתם. ומכלל זה ששמו הצין תחילה לימים בהפך התורה. לא בהפך גמור, מפני שהם מסכימים עם אנשי התורה בתחילת היום שהוא מהצין, אך המחלוקת שבינינו ובינם בהקדימנו הלילה על היום.

וצריך שתהיינה השמונה עשרה שעות עיקר בקריאת ימי השבוע, מפני שארץ ישראל שהיא מקום התחלה לקריאת שמות הימים, בינה ובין השמש, בעת שהוחל לקרוא בשם – שש שעות. ואיננו זז להתמיד שם השבת על הדמיון על היום אשר התחילה השמש לסובב מסוף המערב, וראה אותה אדם שוקעת והוא בארץ ישראל וקרא תחילת השבת, עד שהגיעה אל עומת ראשו אחר שמונה עשרה שעות והייתה ערב לתחילת הצין, ונקרא שם תחילת השבת, והיה סוף גדרי הקריאה, מפני שמה שיש אחריו אמנם הוא נקרא בשהוא מזרח למקום שממנו מתחילים הימים, ואין להימלט ממקום משתתף שתהיה תחילת מזרחו אחרית מערבו, והוא לארץ ישראל תחילת הישוב.

ואין זה בדין התורה לבד, אבל בדין הטבע גם כן. כי לא יתכן שיהיו הימים השבועיים נקראים בשם אחד בעצמו לישוב כולו, אלא אם נקבע מקום שיהיה תחלה לקריאה, ומקום [לקריאה] מתקרב, שלא יהיה קצתו מזרח לקצתו, אבל קצתו מזרח גמור וקצתו מערב גמור. ואם לאו לא תשלם לימים קריאת שם ידוע, מפני שכל מקום מסיבוב אמצע הארץ מזרח ומערב יחד, ותהיה הצין מזרח לארץ ישראל ומערב לתחתית הארץ, ותחתית הארץ מזרח לצין ומערב למערב, והמערב מזרח לתחתית הארץ ומערב לארץ ישראל. ואין מזרח ואין מערב ולא תחילה ולא סוף ולא שמות ידועים לימים. והסדר הנזכר נתן שמות ידועים לימים והתחיל מארץ ישראל, אך לקריאת השם רוחב עכ"פ, מפני שלא יתכן לזכור מקומות כל נקודה ונקודה מהארץ, כי בירושלים עצמה מזרחים ומערבים רבים, ושמזרח ציון דרך משל איננו מזרח בית המקדש ועיגולי אופקיהם משונים על דרך האמת אשר לא ישיגום החושים, כל שכן דמשק מירושלים. ואי אפשר שלא נאמר ששבת דמשק קודם שבת ירושלים, ושבת ירושלים קודם שבת מצרים. ועכ"פ נודה ברוחב. והרוחב אשר נחלקים בו הקטרים בקריאת יום בעצמו הוא י"ח שעות, לא פחות ולא יותר, קוראים אנשי הקוטר הזה בשם שבת, וכבר יצאו אנשי קוטר אחר מן השבת קוטר אחר קוטר, עד שתשלמנה שמונה עשרה שעות מן העת שהתחילה בו קריאת השבת, עד שתהיה השמש לעומת ראש ארץ ישראל, ותסתלק הקריאה מהיום ההוא, ולא יישאר אדם שיקרא היום ההוא שבת, אבל מתחיל בקריאת שם שאחר.

ועל כן אמרו: "נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה", כאילו אמר נולד קודם חצות יום שבת בירושלים, בידוע שראה ביום שבת סמוך לשקיעת החמה, והוא ששם יום השבת התמיד שמנה עשרה שעות אחרי שנפסקה קריאת מקום ההתחלה, עד ששבה השמש לעומת ראש ארץ ישראל אחר יום ולילה, והתחיל להראות הירח למי שהיה בתחילת הצין בשבת בערב. והסכים עם מה שאמרו רבותינו "שצריך שיהיה לילה ויום מן החדש". וכבר נסתלק שם השבת מן הישוב והתחיל יום ראשון, אע"פ שיושבי ארץ ישראל יצאו משם יום השבת ושבו בתוך יום ראשון, כי אמנם הכוונה השם השביעי הפושט בכל הישוב, שיאמר למי שהיה בצין ולמי שהיה במערב באיזה יום קבעתם ראש השנה? ואמרו יום השבת על הדמיון, אע"פ שאחד מהם כבר היה יוצא מהמועד, כשהיה האחד במועד כפי מקומות מארץ ישראל, אבל בקריאת ימי השבוע היה להם המועד ביום אחד בעצמו.

והנה ידיעת שבתות ה' ומועדי ה' תלויה בארץ שהיא נחלת ה', עם מה שקראתו, מאשר נקראת הר קדשו [תהילות ב' ו] והדום רגליו [תהילות צ"ט ה] ושער השמים [בראשית כ"ה יז] וכי מציון תצא תורה [ישעיהו ב' ג].

ומה שהיה מזריזות האבות לדור בה, והיא בידי עובדי עבודה זרה, והכספם לה, והעלותם עצמותם אליה כיעקב [בראשית מ"ז ל] ויוסף [בראשית נ' כה] ותחינת משה לראותה, ונמנעה ממנו והיה קצף, והראתה לו מראש הפסגה והיה חסד; ומה שהיה מבקָשת האומות פרס והודו ויוון וזולתם להקריב עליהם ולהתפלל בעדם בבית ההוא הנכבד; ומה שהוציאו ממונם על המקום ההוא, ואם היו מחזיקים בחוקים אחרים, מפני שלא קבל אותם הנימוס האמיתי; ומה שהם מרוממים אותו עם העדר הראות השכינה עליו; ושכל האומות חוגגים אליו ומתאווים לו זולתנו, מפני גלותנו ולחצנו. וכן יש להשלים תוספת ביאור העניין–

המצווה הקנ"ג

הציווי שציונו יתעלה בחשבון חודשים ושנים, וזו היא מצוות קדש החודש.

והוא אמרו יתעלה: "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב, ב), ובפירושו נאמר: "עדות זו תהא מסורה לכם", כלומר: מצווה זו אינה מסורה לכל אחד ואחד כשבת בראשית שכל אחד מונה ששה ימים ושובת בשביעי – כך שגם כל אדם הרואה את הלבנה יעשנו ראש חודש, או יחשב בחשבון התורני ויעשה ראש חודש, או יראה שהאביב אחר-וזולתו ממה שראוי להתחשב בו יוסיף חודש –

אלא מצווה זו לא יעשנה לעולם אלא בית דין הגדול דוקא ובארץ ישראל דוקא.

לפיכך, בטלה אצלנו היום הראיה מחמת העדר בין דין הגדול, כמו שבטלה הקרבת הקורבנות מחמת העדר המקדש. ובזה טעו המינים הנקראים כאן במזרח 'קראים', וזהו היסוד שגם לא כל הרבניים עמדו עליו, והחלו מגששים עמהם בחשכת האפלה.

דע, שהחשבון הזה שאנו מחשבים היום ויודעים בו ראשי החודשים והמועדים, אין מותר לעשותו אלא בארץ ישראל בלבד; אבל בשעת הדחק ובהעדר חכמים מארץ ישראל, אז מותר לבית דין הסמוך בארץ ישראל לעבר שנים ולקבוע חודשים בחוצה לארץ, כדרך שעשה ר' עקיבא, כמו שנתבאר בתלמוד ובזה יש קושי גדול, והידוע על הרוב כמעט תמיד היה בארץ ישראל, והם שיקבעו חודשים ויעברו שנים בדרכים המקבלות אצלם ובהתקבצם יחד.

ויש כאן יסוד גדול מאד מיסודות האמונה, שלא ידעוהו ולא ירגישו בו אלא המעמיקים חקר. הינו: זה שאנו מחשבים היום בחוצה לארץ בסדר העיבור שבידינו ואומרים שיום זה ראש חודש ויום זה חג – הרי בשום פנים לא בגלל חשבוננו אנו עושים אותו חג, אלא מפני שבית דין בארץ ישראל כבר קבעו יום זה חג או ראש חודש, ומפני שהם אמרו שהיום ראש חודש או היום חג, הוא נעשה חג או ראש חודש, בין שהייתה פעלתם זו על פי חשבון או על פי ראיה, כמו שנמסר לנו בקבלה: "אשר תקראו אתם (ויקרא כג, ב) אין לי מועדות אלא אלו", כלומר: אלה שאומרים הם שהם מועדות, אפילו שוגגין אפילו אנוסין אפילו מוטעין, כמו שבא לנו בקבלה. ואין אנו עושים היום חשבון אלא כדי שנדע את היום שקבעו בו בני ארץ ישראל, כיון שבסדר זה עצמו מחשבים וקובעים היום – לא בראיה; ועל קביעתם אנו סומכים – לא על חשבוננו. ואין חשבוננו אלא לגלויי מילתא, והבן זה היטב.

והנני מוסיף לך באור: אילו הנחנו, למשל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל – חלילה לאל מלעשות זאת, לפי שכבר הבטיח שלא ימחה ולא ישרש את שארית האומה לגמרי-[ואילו הנחנו] שלא יהיה בית דין בנמצא, ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ ישראל – הרי אז לא היה חשבוננו זה מועיל לנו כלל בשום אופן, לפי שאין לנו לחשב בחוצה לארץ ולעבר שנים ולקבוע חודשים אלא באותם התנאים הנזכרים, כמו שביארנו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיה ב, ג).

ואם יתבונן מי שיש לו דעה שלמה בדברי התלמוד שבעניין זה יתבאר לו כל מה שאמרנו ברור שאין בו שום ספק. ואמנם יש הערות בלשון התורה, המורות על יסודות העניין שאנו סומכים עליו בידיעת ראשי חודשים ועבור שנים, מאלה אמרו: "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמות יג, י).

אמרו: "מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד"

ואמרו: "מנין שאין מעברין את החודש אלא ביום ואין מקדשין את החודש אלא ביום?

תלמוד לומר: מימים ימימה".

ואמר יתעלה: "לחודשי השנה" (שם יב, ב),

אמרו: "חודשים אתה מחשב לשנה, ואי אתה מחשב ימים" משמע שההוספה בה לא תהא אלא חודש שלם. ואמר: "חודש ימים" (במדבר יא, כא) –

אמרו: "ימים אתה מחשב לחודש ואין אתה מחשב שעות".

ואמרו: "שמור את חודש האביב" (דברים טו, א)- משמע שבשנים שלנו חובה שנשמור בהן תקופות השנה, ולפיכך יהיו שנות חמה,

וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו בשלמות בפרק א' מסנהדרין ובמסכת ראש השנה וגם בברכות. ומעתה–אם יטענו עלינו אומות העולם בדין המשפט הבינ"ל כי לא ראו ולא קיבלו אלא תורה שבכתב,נביא להם דיברי האבן עזרא בהקדמתו לפירוש התורה- והדרך השנית בחרוה פתלתולים, ואם הם ישראלים, אשר חשבו כי עמדו על הנקדוה בעצמה, והם לא ידעו מקומה. וזאת דרך הצדוקים, כענן ובנימין ובן משיח וכל מין, אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין, והיא נוטה להשמאיל ולהימין. וכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, והם מדעת תוצאות לשון הקודש ריקים, על כן יתעו גם בדקדוקים. ואיך יתמכו במצוות על דעתם, וכל רגע יהפכו מצד אל צד מחשבתם, בעבור שלא תמצא בתורה מצוה אחת בכל צרכה מבוארה. בראשית א יד), ולא ידעו כי "היו" לשון רבים, ועל המאורות ועל הכוכבים. והאומר כי וי"ו "ולמועדים" נוסף, כי לאות ולמועד נאסף, יבקש אדם שיהיה אוהבו, אולי יאמין בו. ואם מצאנו שנים שלושה ו"וין נוספים, מי יודיענו כי זה הוי"ו מן העודפים? אחרי היות ו"וי הטעם לאלפים. ואין פירוש "עשה ירח למועדים" (תהלים קד יט), כך כדברי אלה שמתניהם מועדים.

ולא דברו בפירוש "חדש בחדשו" (במדבר כח יד, ישעיהו סו כג) נכונה, כי אין בפירוש בכתוב זכר ללבנה, רק פירושו לעשות כל דבר בעתו, יום ביומו, שבת בשבתו. וידוע, כי פעם יהיה בין המולד לעת השקיעה שש שעות, ותיראה הלבנה אך על שעות ידועות, ופעם ביניהם שלושים שעות, ולא תיראה אפילו בגבעות, כי תהלוכות הלבנה מפאת גלגלה עם גלגל השמש משתנות, וגם מפני אורך ורוחב המדינות. ואם שכנה על הארץ עננה, ולא תיראה בראש חדש אלול ותשרי הלבנה, הנתענה שלושה ימים בכיפורים?

גם לא נדע מהתורה עדות החודש, ומי העד אם ילך דרך רב ביום קודש, ואם נקבל עדות אב ובנו, גרים ונשים. ואילו היו כל אלה מפורשים, עוד דבר קשה, איננו מפורש בתורת משה, לדעת כמה חדשי השנה. ואם היא באביב נסמכה, ההוא מחטים או משעורים? ומתי יבוקש, ואנה השיעורים? ואם היתה שנת בצורת בארץ ישראל ומסביב, והנה אין זרע, אף כי אביב, הנקבע השנה פשוטה או מעוברת? גם אין ספירה נספרת, ואין חג שקראנוהו עצרת.

וכל אלה המצוות צריכות לקבלה ומסורת. והאומרים: הנה אנשי המשנה מעידים על ראיית הלבנה, ואם היא התשובה הנכונה, ואם עדותם בעיניהם נאמנה, יקבלו עדות צרכי השנה, כי על פי קריאת בית דין היא נתונה, כי יסוד העיבור – על אביבות התקופה וצרכי הציבור.

וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה לעצם וללב מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומידי אבותינו שתיהן לנו מסורות. ופסח חזקיהו יחזיק ידי אמונה, כי נעשה על ידי בעלי עצה וזקנה, ולא הקריב הפסח במועדו, ולאכול חמץ בחדש הראשון שלח ידו, ופסח שני כראשון שבעת ימים עשה, ויש ראיות רבות שקבל מעשיו רם ונשא, כי בית דין היה, ואין ברוחו רמייה.

שאלה רביעית-"זכות" על הארץ היא לא עניין של "זכות היסטורית" ,מכיוון שכל עם,באשר הוא,קיים מתוך תודעה עצמית,תודעה סובייקטיבית – ולכן אין שום תשובה אובייקטיבית לזכויות על הארץ,הקשר בין ארץ מסוימת לעם מסוים הוא קשר תודעתי בלבד,הוא לא מושתת על חוקים משפטיים וכיו"ב. תשובה– ראה את תחילת הדברים בעניין שלשת החוקות לאחר שתבין דברים אלו ,תהיה לך ההכנה הנדרשת לקבלת תשובה אוביקטיויות בכדי להבינה כראוי תצתרך להבין מאמר קטן העוסק בתורת ההכרה ראה-http://cafe.themarker.com/view.php?t=1102629 ותעיין שם היטב עד שתגיע למה שזכרנו שם עניין קידוש החודש,ואז יובנו לך שאר העניינים הנזכרים כאן בצורה ברורה

ונבא לעניין הכרעת "המשפט" בעניין זכותיינו ההיסטורית בשטחים יש מעתה להסתפק אם הכיוון הכללי הוא חוקה בינ"ל אשר תבהיר חד משמעית זכות זו ,או לא,ומאחר וחוק יסודות המשפט התש"ם קובע כי כאשר לא מצא בית המשפט הלכה פסוקה ,עליו לפסוק כפי מורשת ישראל,לכך ולפיכך יש לטעון כי בשטחים חל דין תורה[לאחר הרחבת חוק יסודות המשפט לעניין סמכות עניינית] ודין זה כיום הוא בפועל ומוכר ע"פ החוק הבינ"ל [דהינו אוטונומיה משפטית ע"פ חוקת התורה] וזאת היא כפי שיטת נשיא בית המשפט לשעבר ברק ,כי הכל שפיט ,כמו כן יש לטעון לריבונות משפטית ע"פ דין תורה למחזיקי התורה בתוך מ"י מכח שיטת הברק,מאחר והכל שפיט 'בטלה סמכותו העניינית של בית המשפט הנובעת מכח דינא דמלכותא דינא ,וכן מכח תקנת הקהל, ונשארה סמכותו מכח הסכמת הצדדים בלבד, והרי הצדדים בעניין זה חולקים ראה אסמכתא- http://cafe.themarker.com/view.php?t=1255231,כמדומני שזו דעת פרו' פרידמן [שחלק על הברק משום שהחליש את כחו של בית המשפט]וכן דעתו של שר המשפטים נאמן [ולכך הוא מצדד במדינת הלכה] לכל זאת יש לצרף את המקורות הבינ"ל שהובאו לעי"ל ותמצא את זכותינו ההיסטורית דעה חלוטה בלתי מעורערת,את זה היה עלי צורך להסביר לאחינו היהודים,מסתבר למעשה כי קודם כל יש צורך בהסברה פנים מדינית,וכפי שהבאנו באריכות לעיל,במקביל יש צורך במאמצי ההסברה לעולם

או כפי דברי הנביא ישעיה

א כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר-מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם:

ב מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא:

ג אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם:

ד אֲדֹנָי יֱהוִֹה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים:

ה אֲדֹנָי יֱהוִֹה פָּתַח-לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי:

ו גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק:

ז וַאדֹנָי יֱהוִֹה יַעֲזָר-לִי עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ:

ח קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי-יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי:

ט הֵן אֲדֹנָי יֱהוִֹה יַעֲזָר-לִי מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם:

י מִי בָכֶם יְרֵא יְהֹוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהֹוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו:

יא הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן:

beywolf

שלום beywolf

"זכות טבעית" הוא מונח אנושי גרידא ואינו "משקף" אמת אבסולוטית.

ככלל, המציאות הטבעית כפי שאנו מכירים אותה – דג גדול אוכל דג קטן.

כל מערכת משפט, חוקים, תקנות, תאוריות והגדרות כולם פרי יצירתם של בני אדם לשם האדם.

יצירות אלו קמו כדי לחיות באושר ובזוהר על-פי השכל האנושי.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   דבר אחד יש לי לומר לכם חבורת מניפולטיבים………

איזה גיהנום מחכה לכם ה' ישמור!!!!!!!!!

ליטל

תוכן:   ליטל,

אינך בושה להכפיש עצמך בצורה מבישה כל כך?

דעת – אמת

תוכן:   ליטל שהגיבה בסוף אני יכול רק לאמר: לשכמותך אין תגובה ואין מה לאמר.תמשיכי להתבוסס בבוץ האמונה ושיבושם לך.

לבייוולף-זה מסוג התשובות הארכניות והטרחניות שמוציאות שם רע לפילוסופיה ושעליה נאמר "אתה מתפלסף עלי ??" כמה מלל. האמת לא הצלחתי לקרוא הכל כי לא ברור מה אתה רוצה לאמר חוץ מהעובדה שאתה אומר ואומר ואומר ואומר…..ועוד ועוד.

למה להסתבך, למה להתבלבל ולבלבל. פשוט, פשוט, פשוט הכי טוב כמו שקבע אוקהם: כאשר לתופעה מסוימת מוצעים מספר הסברים, יש להעדיף את ההסבר הפשוט וה"חסכוני" ביותר.

אז ככה זכותינו ההיסטורית הכוונה לעובדה שכאן בארץ ישראל קם העם היהודי וחי משך אלפי שנים עד חורבן הבית וגם לאחריו עוד מאות רבות של שנים המשיכו יהודים לחיות כאן עד שהתנצרו, התאסלמו, גלו ומספרם הידלדל מאד מאד.

הציונות שהחזירה את העם היהודי לארצו להקים לו מדינה קיבלה את אישור האומות המאוחדות אישור משפטי בינ"ל לעצם הקמת וקיום מדינת היהודים ולא "מדינה יהודית", כן ?.

הערבים שחיו כאן, כמו היהודים החלו להגר במספרים עצומים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עם הגירת היהודים ותחילת השלטון הבריטי. הם היו סתם ערבים ממקומות שונים ולא זיהו עצמם כפלסטינים בכלל אף ערבי לא ראה עצמו ככזה ושם זה שניתן ע"י רומי לארץ ישראל היה כינוי לחבל הארץ ותו לא. רק במאה ה-20 ולאחר התבססותה של הציונות והיהודים בא"י החלו הערבים לכנות עצמם "ערביי פלסטין" ובהמשך הפכו כבר לפלסטינים. מה זה פלסטינים ? סתם מילה זרה שהם אימצו כמגדירה אותם ממש לפני כמה עשרות שנים. מעולם לא היו להם שאיפות לריבונות ממש ובמלחמת העצמאות היה ברור שמדינות ערב יכבשו וישלטו בחבלי הארץ. ירדן שלטה ביהודה ושומרון ומעולם לא עלתה האפשרות ליסד את "מדינת פלסטין". מעולם. אז הנה בלי אלוהים, תורה, תנ"ך, ההתגלות ומעמד הר-סיני, בלי משיח שמשיח וללא צורך ב"הבטחה אלוהית" יש לנו זכות מלאה היסטורית, משפטית ובינלאומית על ארצנו. למה לסבך, למה ? פשוט, פשוט, פשוט. רק צריך לדעת היסטוריה, עובדות. פחות בורות יותר נאורות וידע.

עמית הצדיק