החברה החרדית של היום היא המשך ישיר של הציבור החרדי ממזרח אירופה. מאז "עידן האורות" (המאה ה-18) שחלחל תחילה למערב אירופה ועבר בהדרגה למזרחה, מצא עצמו הציבור החרדי במגננה שלא הכיר כמותה. החל ממשה מנדלסון ותלמידיו (במערב) החלה תנועת ההשכלה לראות אור גם בקרב הציבור היהודי במזרח אירופה. תמורה זו סחפה אל האור רבים מקרב היהודים האורתודוכסים ששמרו בחירוף נפש על שימור שבטם – לימוד התלמוד שמירת ההלכה והמנהגים. אפשר לומר שמהמאה ה- 19 חל שינוי מהותי במבנה החברתי של ציבור שלומי אמוני ישראל, מעתה יקראו הם אורתודוכסים, שמהותה ועיקרה לשמר את היהדות הגלותית מימים ימימה אל מול כוחות מודרניים המושכים לקדמה, פתיחות ותעוזה לחשוב.

כך דרכה של חברה המגבשת לעצמה זהות בדלנית שמרנית; היא אוסרת על עצמה חיקויים מהסביבה וקובעת תקנות ומנהגים חדשים היוצרים חומות ובידול מהסביבה.

כך היה בתחילת גיבושה והתהוותה של היהדות לאחר חורבן בית שני שהיו צריכים לעמוד מול החברה הנכרית (יוונים ורומאים) ומול המתחרה שלה הנצרות. אותה חברה המגבשת זהות בדלנית, על כורחה תתייחס לסביבתה כרשעים גמורים ומסוכנים ויוקיעו כל מי שחובר אליהם (דרכם להשתמש בלשון חריפה, בוטה ועזה כדרך אנשי הדת שהתפעלותם מכוחות הנפש). כך נהגו חז"ל כלפי הרומאים (הגדירו אותם "מלכות הרשעה") ונגד הנוצרים (שהגדירו אותם "מינים").

והיות, למרות הציוויליזציה, נפשו של האדם לא השתנתה במאומה, הרי שהחרדים בזמננו ינהגו כדרך חברה בדלנית ושמרנית.

כדי לסבר את האוזן אביא דוגמה קלאסית לתגובה רבנית כנגד "המשכילים" במזרח אירופה שכל כוונתם הייתה ללמד את ילדי החיידר השכלה ושפות יחד עם קיום מצוות.

תלמידו של רב נחמן מברסלב, ר' נתן שטרנהרץ מנמירוב, כתב בספרו "קנאת ה' צבאות" דברי בלע ושיטנה כנגד "המשכילים" שלימים בנו את התשתית הציונית: "ועתה עמדו נא התעוררו נא אחינו בני ישראל עד היכן הגיע רשת רשעותם…כולם באים מהקליפות והשדים…והנה דברי טינופיהם וחלקלקות דבריהם הרעים …איש אחד מכיתותיהם הרעות שמו ימ"ש שכחתי (כוונתו לשמואל רומאנלי – סופר יהודי משכיל) …הצר הצורר הרע הזה …גנב ונאף וגם על רציחה בוודאי היה חשוד…(וכהנה וכהנה אף החציף לשונו נגד ספר מורה נבוכים וחובת לבבות)". רצוני לומר שתגובת אנשי האמונה תמיד באה תוך סערת רגשות חזקה נגד המאיימים על אמונתם (לפחות כשהם סוברים כך) ומי שעומד מעבר ומתבונן מהצד קשה לו להבין את התגובה הבלתי סבירה.

כך הוא לגבי יחס החרדים להשכלה, לתנועת הציונות ולמדינת ישראל. שלושתם למעשה, על- פי התפיסה החרדית, מאיימים על זהותם המגובשת והבדלנית. לכן כל טקס או סמל הנקשר לתנועות אלה, החרדים יגיבו בחריפות לבל להשתתף בהם, ויענישו את הסוטה מדרך זו.

לכן בבתי כנסת חרדים אין מתפללים לשלום חיילי צה"ל (ולא משום שאינם חפצים בשלומם) משום שתפילה זו מתקשרת לתנועה הציונית ולהקמת מדינת ישראל המאיימים על זהותם האורתודוכסית. זאת גם הסיבה שמנהיגיהם יראו צורך גדול לעמוד על המשמר, להזהיר את תלמידיהם לבל יתבלבלו ושמא יחשבו ולו לרגע קט, שהחרדים מכירים בישות הציונית ובבית המחוקקים של מדינת ישראל. הנה כך כתב הרב חיים שאול קרליץ: "הנציגים בכנסת הם "שתדלנים" שלנו [ולמרות היותם חברי כנסת] אין בכך כל הכרה בקיומו של מוסד זה ששמו "בית המחוקקים" (יתד נאמן 2000 – 05 – 31).

וכדי שהחרדים לא יסברו "שהדמוקרטיה" ראויה היא אמר הרב ש"ך: "כשם שנגזרה גזרה ובאה לעולם מחלה איומה כזו, כך נחתה על העולם גזירה כמעט חשוכת מרפא בדמות הדמוקרטיה. זוהי מחלה איומה המתפשטת ומכלה מנפש ועד בשר" (יתד נאמן, 09.01.99) .

מהאמור לעיל, ניתן להבין, שתגובת החרדים לעמידה בצפירה, נובעת מההקשר של הצפירה לתנועה הציונית. לא חוקות הגויים עומדים לנגד עיניהם אלא חוקות היהודים הציונים שהם ורק הם מהווים איום על בדלנותם מהסביבה ומשליטת הרבנים על הקהילה. נקודה זו חשובה מאוד להבנה בקרב אזרחי מדינת ישראל החפצים במדינה דמוקרטית. משום שהסירוב לעמוד בצפירה מעיד על התבדלות מרצון מהתנועה הציונית , מהדמוקרטיה וממדינת ישראל כריבונות חילונית.

בברכה

דעת – אמת