שלום לך

אנשי האמונה, כמלחכי פינכא לחיזוק אמונתם, עטים על כל שביב של התנהגות שונה בין היהודים לבין לאומים אחרים או לבני דת אחרת, ומיד מסיקים מסקנה גורפת: אלוהים נתן תורה לעם היהודי. כאילו שעצם השינוי מובילה למסקנה כלשהיא.

וראה איזה פלא, מתוך פזיזותם לחיזוק אמונתם נעלמה מהם כמה מהעובדות המסופרות בכתבי הקודש שלהם עצמם:

1. לאחר קבלת התורה וחטא העגל בהוראת משה נרצחו 3000 יהודים על ידי יהודים: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות, לב; 28).

2. לאחר אונס הפילגש בגבעה , נלחמו שבטי ישראל עם שבט בנימין וטבחו אחד בשני: משבטי ישראל נהרגו 30,000 איש ומשבט בנימין כ- 50,000 איש (שופטים, יט-כא).

3. מלחמות ממלכת ישראל עם ממלכת יהודה המתוארים בספר מלכים הפילו חללים רבים.

וכהנה רבים עד שהנביא צווח: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיהו, מט; 17).

4. מלחמות היהודים בינם לבין עצמם, בשלהי בית שני, מתוארים היטב בספריו של יוסף מתיתיהו: "מלחמת היהודים" ו"קדמוניות היהודים" . עיין בתשובתינו "כשאלימות ודת מתמזגים".

ואף בזמן שהיהודים ישבו בגולה ללא טריטוריה משלהם, חלושים וחסרי כוח מרדיפות הגויים ,נטולי אפשרות לשאת סייף וחרב, לא משכו ידיהם ממאבקים פנימיים על רקע דתי. כך למשל כשקמה תנועת החסידות במאה ה- 18 , המתנגדים ובראשם הגאון מווילנא נאבקו בהם על ידי חרמות והלשנות לשלטון , נאסר לדבר עם החסידים, נאסר להשכיר להם דירות והוטלה החובה לגרשם ממקום מגוריהם. בשנת תקנ"ו כתב הגאון מווילנא איגרת בזו הלשון: "על משמרתי אעמוד כמאז כן עתה. ועל כן מי אשר בשם ישראל יכונה…מוטל עליו להודפם ולרודפם [את החסידים] בכל מיני רדיפות". עוד כתבו אנשי הקהילה לאחר מותו של הגר"א כך: "וכיוון שלדעתם הוצאו החסידים מכלל ישראל, הרי מותר למוסרם לידי הגויים".

הרי לך שהעם היהודי , ככל העמים, בזמן שהייתה לו עצמאות ושאיפות טריטוריאליות או אחרות הרי השתמש באלימות והרג אחד כלפי אחיו. ואף בזמנים שלא הייתה לו יכולת כוחנית ושאיפותיו הצטמצמו, לשאיפות וירטואליות – המשיח, שאף על פי שיתמהמה אחכה לו – לא משכו ידיהם מסיכסוכים, חרמות והלשנות.

אך אל תחשוב לרגע, שאם תביא בפני מאמיני ההבל עובדות הסותרות את גחמותיהם , הם ישנו דעתם, אלא ההפך הם אפילו יתחזקו באמונתם תוך התעלמות המעובדות. כי כך דרכם של אנשים התופסים את חייהם מתוך הנפש; הסובלת סתירות, אוהבת עמימות ובזה לרציונליות. לחיזוק דברינו נביא את דעת הפילוסוף פרנסיס בייקון (1620): "אחרי שאימצה דעה מסוימת, ההבנה האנושית תגרור כל דבר להסכמה לדעה זו ולתמיכה בה. אף אם יימצאו מהצד שכנגד עדויות רבות יותר וכבדות – משקל יותר, [ההבנה האנושית] תתעלם מהן או תזלזל מהן או תדחף אותן הצידה ותדחה אותן, וכל זאת כדי שסמכות המסקנה המוקדמת תישאר בלתי נפגמת".

בברכה

דעת -אמת

שלום,

שוב, אני נדהם מהבקיאות הרבה שלכם . לפי דעתי אתם צריכים לפרסם ספר שיכיל בתוכו את כל השאלות והתשובות שיש כאן וגם הקונטרסים והמאמרים שבאתר. אני יודע שאם היה יוצא ספר כזה הייתי בטוח קונה אותו.

הסברתם לי כמעט הכל בנושא אולם כמה דברים, יותר מהותיים מאשר עניניים נשארו לא ברורים בעיני. ולמרות שאלו דברים יותר פילוסופים אשמח אם תענו לי.

מה אני אמור להשיב לחרדי אשר טוען שדרך החיים של החברה החרדית היא הרבה יותר משמעותית מדרך החיים המערבית. שדרך החיים החרדית נותנת לחסידיה כלים להתמודד איתם בעולם האמיתי ובגלל זה אחוז הפשיעה נמוך מהחברה החילונית. שהחברה החרדית משקיעה יותר בילדיה מאשר החילונית שזו משקיע וסוגדת לחומר הילדים בחברה בחרדית מתייחסים בהרבה יותר כבוד להורים מאשר בחברה המערבית וכו'. כשאני שומע טענות אלו אין לי מה להשיב כי אני יודע שעמוק בתוכי אני מסכים איתם. שצריך יותר להשקיע בילדים מאשר בחומר ושלא יזיק אם גם בחברה המערבית יהיו כלים להתמודדות בחיים כפי שיש בחברה החרדית. טענות מהסוג הזה מטרידות אותי מאוד ואני לא יודע איך להשיב עליהם.

תודה רבה על הסבלנות

שלום,

התדמית שיצרתה לעצמך – כאילו דרך החילונים פחות טובה מאשר החרדים – שגוייה עובדתית. כמה נקודות חשובות שאתה צריך לתת את דעתך עליהם:

1. החברה החרדית אינה עוסקת בחינוך במשמעותו הרחבה ( הקניית עצמאות מחשבתית, רגשית וכלכלית) אלא הם עוסקים בשינון וחיזוק לציות ההלכה. הם לומדים את התלמוד כטקסט "קדוש" ואמיתי, כיתד בל ימוט, שאינו ניתן לביקורת וערעור. ויתירה מכך הם מחנכים את תלמידיהם להתרחק מחשיבה ביקורתית.

2. החברה החרדית מחנכת למצוות ואינה מחנכת לערכים, כיבוד אב ואם היא מצווה הכתובה בתורה ולכן צריך לקיימה אך אם ההורים אינם מקיימים מצוות הרי שאין "מצווה לכבדם" (עיין במאמר "מעמד החילוני בהלכה" ). אם היית מכיר הורים שילדיהם חזרו בתשובה היית יודע כמה צער ועלבון הם מטיחים בהוריהם, בגלל תפיסתם הדתית המורה לזלזל בכל דעה אחרת אף אם הם של הוריהם.

3. עוד צריך אתה לדעת, שהחברה החרדית אינה עוסקת באתיקה כלל ועיקר. בעולם הישיבות נהוג ללמוד חצי שעה "מוסר" לפני תפילת ערבית, אך משמעותו של מוסר זה הוא חיזוק האמונה, קיום המצוות והכנעה גמורה כלפי אלוהים ורבנים. כלומר, מה שמכנים החרדים "מוסר" אנו מגדירים לימוד לשיכנוע עצמי לביטול האישיות מבחינה מחשבתית ורגשית.

נכון הוא שהחברה החרדית מקדישה הרבה מכוחותיה האינטלקטואליים והנפשיים לעיצוב נפשם של תלמידיהם כדי שיהיו צייתנים ללא ערעור וסטייה, ובחלק לא מבוטל הם מצליחים בכך. אך האם חינוך כזה אתה מעוניין להעביר לילדיך? מה גם, שהחינוך לצייתנות מביא לאלימות הנובעת מהאידאולגיה הדתית כמו דקירת החרדי את האנשים שהשתתפו בצעדת הגאווה. עיין עוד במאמר "אלימות במגזר החרדי/דתי" ובתשובתינו: "המוסר והערכים של החילונים" .

לגבי מערכת החינוך החילונית, שלדבריך משקיעה בחומר, יש הרבה מן האמת.

החברה החילונית – כדרכם של בני אדם הנמשכים לנוצץ, לקל ולמהנה זמנית – הולכים ושוקעים ברדידות מחשבתית וערכית. מערכת החינוך, התקשורת ויתר המוסדות הרלוונטיים צריכם לקחת את הנושא בכובד ראש ולהתחיל לעשות שינויים.

דעת – אמת שוקדת להקים צוות של אנשי חינוך ואקדמיה כדי להקים תוכנית לימודים שתחנך לאידאולוגיה חילונית וערכית באופן אקטיבי, ברור וחד.

בברכה

דעת – אמת