במקומות רבים הראינו שדורשי המקראות (חז"ל) התעלמו לחלוטין מהכתוב ודרשוהו באופן שיתאים להשקפת עולמם ולמציאות היומיומית, עיין בתשובתינו: "שימור כתבי הקודש כמיתוס, משמש לעקירתו מתוכנו".

כך נוהגת הקהילה החרדית שהפכה "לחברה לומדת" (מנחם פרידמן) לדרוש את הפסוקים וההלכות, האוסרים להפוך את לימוד התורה למקצוע כלכלי. ונתלים הם על "אילן גדול" :"רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים" (ברכות לה ע"ב). הוסיפה עוד הקהילה החרדית חוצפה, שאף רשב"י לא התכוון לה, והחליטו "שמלאכתן נעשית בעל כורחם של אחרים", כלומר גובים הם תקציבים וכספים תוך ניצול ציני של מצב פוליטי במדינת ישראל. וזה מן הדברים המתועבים במדיניות הישראלית השותפים לה החרדים והחילונים כאחד – יצרו "חברה לומדת" המנותקת מהזהות הלאומית והשייכות הישראלית בכל התחומים: בטחון, חינוך וכלכלה.

דבר חשוב נוסף שצריך לתת עליו את הדעת: הם התכנים שחברה זו לומדת.

השכם והערב הם לומדים את הטקסט התלמודי , ודנים בנושאים כגון: פרה אדומה שצמחו לה שערות לבנות, אורך ציץ אהרן הכהן הגדול, ובדיני קניין עבדים ושפחות….

בברכה

דעת – אמת