אני שומע השכם והערב את דוברי הציונות הדתית בכלל ואת אנשי גוש אמונים בפרט משמיעים את אותו טיעון שאומר שהקב"ה הבטיח לעם היהודי את ארץ ישראל כארץ המובטחת ככתוב "ביום ההוא, כרת ה' את- אברם–ברית לאמור: לזרעך, נתתי את הארץ הזאת,מנהר מצרים, עד הנהר הגדול נהר הפרת"(בראשית טו:12-18). כלומר אלוהים הבטיח לאברהם אבינו את הארץ מנהר הנילוס, בשלוחתו המזרחית במצרים של היום עד לנהר הפרת בעיראק דהיום, ואף חידש אותה לבנו יצחק ולנכדו יעקב. כיוצא בזה האם מטרתם הסופית של המתנחלים היא לכונן את ממלכת ישראל השלישית מן הנילוס ועד לפרת?
כשהמתנחלים טוענים שהארץ הובטחה לעם היהודי, בכל המקרא
אף דמות לא כונתה בתואר יהודי מלבד "מרדכי היהודי" שהיה צאצא לממלכת יהודה שנקראה ע"ש שבט יהודה ובניימין וכידוע נחרבה ע"י נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס. יתירה מזאת
שמעתי את שולמית אלוני אומרת שבסידור התפילה ובמחזור לחג המונח "יהודי" לא מופיע אלא צמד המילים "עם ישראל" שלעניות דעתי כולל גם את ממלכת ישראל שנחרבה בשנת 722 לפנה"ס
שהביאה איתה את גלות עשרת השבטים ע"י סרגון מלך אשור. על כן הטרגדיה הכי גדולה לדאבוני קרתה לציונות הדתית שמסמל לפשרנות ופרגמטיזם מדיניים נהפכה בן לילה מאז מלחמת ששת הימים, (כאשר אחד ממנהיגיה הבולטים משה חיים שפירא התנגד לפתיחת יוזמה התקפית), וביתר שאת מאז מלחמת יוה"כ לאחד מנותני הטון העיקריים של הדוגמטיזם המדיני ואף לקנאות לאומנית דתית משיחית שהסימפטומים העיקריים לה הם התנשאות, שינאה וגזענות כלפי בני המיעוט הערבי החיים בארץ זו.
רועי רבינוביץ
ציבור המתנחלים והציבור החרדי נמצאים, בעיני עצמם, כמיעוט ולא כחלק מהחברה הנושאת באחריות המדינה. זו הסיבה שאין לשני ציבורים אלה מצע מסודר וברור מה בדיוק הם רוצים. כל מגמתם הוא שימור עצמם וניסיון לאמץ את "הגאולה" המדומיינת שלהם, תוך התעלמות מוחלטת מטובת הציבור הכללי. טובת דתם עדיפה על טובת הציבור – זה מה שמניע אותם בדרייב חזק: השאיפה לתועלת הקהילה הדתית/חרדית.
וזו הסכנה הגדולה המשתקפת וממשמשת לבוא על כולנו.
כשיש ציבור ההולך וגדל מבחינה כמותית, ומבחינת דימוי העצמי שלהם הם חשים מחוץ לחברה הכללית, הם ישאפו לשנות מצב זה. בעבר כשהיו חלשים הם הגנו על עצמם מפני טמיעתם בחברה החילונית. לאחר שהתחזקו הם שואפים להשפיע על החברה הכללית והם מבצעים זאת בצורה טובה כיאה למיעוט השואף לשלוט. הבעיה מחריפה כשהציבור החילוני, הנושא באחריות המדינה, הגיע לרוויה מסוימת והוא שאנן במידה מרובה. ומרוב טוב, אין לו משהו שהוא מוכן להיאבק למענו. אנו נמצאים במלחמה, וחשוב להגדיר את מצבנו במלחמה, אלא שזו מלחמה שרק צד אחד מגדיר זאת לעצמו הצד הדתי. ואילו הציבור החילוני לא הפנים ולא הגדיר עצמו שהוא במלחמת תרבות אמיתית שחירותו עתידה להיגזל.
קשה מאוד לנבא מה הם יעשו בפועל – כי הם עצמם לא יודעים ולא הציבו לעצמם מטרות ארוכות טווח. כל מעשיהם הם כאן ועכשיו בהתאם לאינטואיציה של מיצוי הכוח שלהם.
לכן תמצא שיהיו רבנים שיחתמו לא להשכיר לערבים – מה שלא היו מעיזים לעשות לפני 20 שנה – ואילו רבנים אחרים כדוגמת אלישיב ושטיינמן שיאמרו: לא הגיעה העת לבצע זאת. רב רב והבנתו את המציאות הפרגמטית. או בלשונו של רב קרית אונו, רצון ערוסי, בראיון רדיו שקימתי עמו: "עדיין לא הוכשר הדור".
הקדמתי בדברים אלו כדי להבין את הדינמיקה הדתית. כרגע תמצא דתיים שיצטטו את גבולות ההבטחה לאברהם, יהיו כאלה שיסייגו בטענה שזו פעולה לאומית שלא הגיעה שעתה, יהיו שיסמנו את גבולות ארץ ישראל בתקופת עזרא וכאלה דברים לא מסודרים ולא ברורים.
ולשאלתך האם הם שואפים לארץ המובטחת לאברהם? בפנטזיה כן. כפעולה ממשית הם עצמם ימדדו את יכולתם ואם הם יחשבו שיש בידם מספיק כוח לא אתפלא שינסו לעשות זאת.
מדבריי אלה תלמד תמיד להציב בפני הדתי את השאלה הבאה: "מה המצע שלך לקיום המשטר הישראלי"? האם כוונתו לבטל את הדמוקרטיה? אלו חוקים הוא יחליף? ותמיד תמצא אותו מגמגם מילי מילים.
איני סבור שהטרגדיה החלה אחרי ששת הימים, זרע הטרגדיה היה קיים והוא נבט כשהסביבה האקלימית הצמיחה אותו כמו מלחמת ששת הימים. הטרגדיה הדתית קיימת מאז ומעולם כלומר מעת תנועת הציונות: רובם לא הסכימו לוותר על יסודות הדת הגזעניים וציפו בסבלנות לשינוי האפיזודה הציונית לדעתם כפי שביטא זאת מייסד בני עקיבא הרב צבי נריה ז"ל: "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים [כוונתו למייסדי המדינה החילונים, י"י], באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה […] עומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ-ישראל, כאשר כבר נוכחנו על-פי הניסיון […]. בלי אורה של תורה אי אפשר לקנות את הלאומיות הטהורה שנאותה לגוי קדוש, ושלאומיות אחרת תהפך לרועץ ח"ו" [ערוץ 7, דברים לזכרו של משה צבי נריה].
לגבי הערתך "עם ישראל", "בני ישראל" יהודים וכיוצא בזה איני רואה טעם להתעכב בניסוחים המשתנים עם הזמנים.
הביטוי: "ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל" מבטא את תשוקת הדתיים לעשות מהפכה מיוחלת: מבית לאומי ליהודים על-פי משפט העמים, כגירסת הציונים, לבית המובטח על פי משפט האלוהים.
דעת – אמת
לפי התורה גם ישמעאל וגם עשיו הם צאצאיו של אברהם כך שההבטחה שניתנה לאברהם בהחלט מקויימת- זרעו שולט בכל הארץ שסביבנו.
אגב, שמעתי שהדתיים מחשיבים את עשיו לאבי הנוצרים באירופה, זה נכון? כי נראה לי שכל אנתרופולוג רציני יקבל התקף צחוק היסטרי מהקביעה הזאת.
עדו
בעניין עשיו הוא אדום הוא נצרות הוא רומא ראה תשובתי: "עשיו אדום רומי והנצרות".
דעת – אמת
ידוע שהנצרות החלה כגרעין קטן שהלך והמיר עוד ועוד אנשים בהתחלה בטוב, אח"כ ברע ובסוף בגרוע. כיום הם שוב מנסים בטוב.
לאנשים שהומרו אין שום קשר משפחתי אחד עם השני, חלקם מאירופה, חלקם מאפריקה, חלקם ילידי אמריקה וכן הלאה.
האם ייתכן שעשיו היה אביהם הקדמון של כולם?
הנצרות זו דת, לא לאום.
אלי