תוכן:   שלום אורן

זאת דוגמא טובה לנוהג של אנשי הדת המנסים לגרד ראיות "לאמיתות התורה" מכל הבא ליד ובלבד לחזק את אמונתם הרופפת.

במקום לדבר על התרי"ג (613) מצוות עצמם, האם הם מוסריים ורלוונטיים? מביאים הם מגרגירי הרימון "ראייה" שיש 613 מצוות. וכי מה יעלה או יוריד מספר גרגירי הרימון למצוות המתועבות? אנו נביא מספר דוגמאות מספר החינוך ( ספר שחובר במאה ה- 13, המונה את תרי"ג המצוות על סדר פרשות השבוע) כדי שתתן דעתך האם גרגירי הרימון יטהרו את התועבה :

1. "מצוה על האונס שישא אנוסתו לאשה – שנצטוה האונס נערה בתולה שישא אותה לאשה, שנאמר [דברים כ"ב, כ"ט], ולו תהיה לאשה, ושיתן לאביה חמשים כסף" (מצוה תקנז).

2. " מצות הלוואה לנכרי ברבית אם יצטרך ללוות מה שאינו כן בישראל – שנצטוינו לבקש רבית מן האומות כשנלוה להם, ולא נלוה להם בלא רבית, ועל זה נאמר [דברים כ"ג, כ"א], לנכרי תשיך" (מצוות תקעג).

3. "שלא לבוא על [לקיים יחסי מין הומוסקסואליים] הזכרים – שנאמר [ויקרא י"ח, כ"ב] ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא" עונשו בסקילה (מצוה רט).

4. "שלא לפנות אחר עבודה זרה במחשבה או בדבור ולא אפילו בראייה לבד…לא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקור דבר מן התורה" (מצוה ריג).

אדם המקבל על עצמו את הערכים הליברלים של העת החדשה, צריך להיאבק נגד ערכי גזענות והפליה של "העולם הישן", המסתתר אחרי איצטלה של "קדושה ואלוהיות" או תולה עצמו בגרגירי רימון. כי כך דרכם של אנשי הדת שדבריהם עצמם אינם מקובלים אף בעיניהם, נתלים הם בדברים של סוד, נסתר, קדושה וגרגירי רימון, ומתעלמים מהערכים עצמם, בבחינת "מסתכלים בקנקן ולא מה שבתוכו".

בברכה

דעת אמת

תוכן:   אם הכותב המכובד היה גם טורח וסופר את גרעיני הרימון לפני שהיה שואל שאלות מטופשות כאלה היה נוכח שברימון יש בין 300 ל 800 גרעינים בערך.

יעקב

תוכן:   ואם זה נכון אז מה?

חיים

תוכן:   כן. לפני שנים רבות,אמנם.

בדקתי שניים, באחד יצא כשלושים פחות, בשני כחמישים יותר.

מכאן הסקתי שהכוונה כנראה לממוצע החשבוני של

מספר רימונים גדול מספיק.

לא הרימונים של היום אלא אותם שהיו בימי חז"ל.

חיים עמאר

תוכן:   נעלם מכם גם את התפוח, שנמשלו בו ישראל והשם [אלוהים].

יש בו 10 גלעינים, 6 תפרחות. והעוקץ הוא כנגד היוד

והנה לכם עוד הוכחה מופלאה לתורה משמים. [כוונת המגיב: עוקץ התפוח= יוד, 10 גלעינים= פעמיים אות הא, 6 תפרחות= אות ואו, בצירוף כולם יוצא – יהוה, דעת אמת].

יש לי תחושה שמהיום תקפידו ביתר שאת על"עפר תחוח"

(החילוניים מקמטים מצחם מה זה עפר תחוח?)

מגלה עמוקות

תוכן:   לפני העליהום,

מה מקור האמירה? זה מופיע באיזה ספר? יש לזה מקור?

או שזו סתם השתלחות בגננת?

עודד

תוכן:   שלום עודד,

שאלה יפה שאלת המביעה ביקורת על גחמות המאמינים (דתיים כמסורתיים). מהו מקור דברי ההבל הנטמעים בקרב הבריות? כיצד רבנים יכולים להוליך שולל בהינף קולמוס ציבור גדול ורב.

והנה התשובה לשאלתך: איני יודע מהו ומתי המקור הראשוני לאמונת הבל זו, אך בקשתך לדעת האם יש רבנים העומדים אחרי זה. הנה המלבי"ם , רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל (1809 – 1879) כיהן כרב ברומניה וברוסיה פירש את שירי העגבים בשיר השירים כמטפאורה לרוחניות דתית. בפסוק שבשיר השירים נאמר כך:

"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים … כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵך" (שיר השירים, ד; 1-3).

המלבי"ם מפרש את המילים " כְּפֶלַח הָרִמּוֹן": דומה כ*פלח הרימון* שהוא מלא תרי"ג (613) גרעינין, כן עצמותה מלאה אורות שכליות אלוהית" (מלבי"ם, שיר השירים, ד; 3). הרי לך כיצד נהפך תיאור טבע מקסים, בשיר השירים, לאורות אלוהיות ב – 613 גרגירי רימון. המדהים הוא שיש רבנים הסוברים שמספר גרגירי הרמון הם 248 בלבד כנגד (רמ"ח) מצוות עשה בלבד (רבי מנחם מנדל שניאורסון, שיחת חמשה עשר בשבט תשנ"ב, נדפס בספר "התוועדויות תשנ"ב" ח"ב, וב"ספר השיחות תשנ"ב" חלק ב). זה אומר 613 וזה אומר 248 הכל לפי גחמת הלב, כאילו אמרו מה משנה המציאות של מספר גרגירי הרימון, מה שחשוב כיצד המאמינים יתייחסו למספר גרגירי הרימון כדי שיהיה תואם את האמונה. לשון אחר, את המציאות יש להכפיף לאמונה ולא את האמונה למציאות. ואם תעקוב אחרי מאמרנו הפרוסים באתר תגלה שזו תופעה רווחת של חז"ל והבאים אחריהם לבדות מציאות מתוך פלפול ופרושי פסוקים מבלי לבדוק. לא שהאמינו לדבריהם שלהם עצמם אלא שלא חשובה להם המציאות אלא האמונה.

מועדים לשמחה

דעת – אמת