נולדתי כיהודי אבל אני מאמין בדת הנוצרית.
כיצד הדתיים מתייחסים אליי.
איגור
יחס אנשי דת לאנשי דת אחרים תלוי רבות במתח הקיים של חוצי הגבולות מדת לדת.
חשוב להם הארגון החברתי; בתי כנסת/כנסייה/מסגד… יותר מאשר השקפות עולם, אהבת חסד ועשות משפט .
כולם בפיהם שואפים לאהבה ושלום ובידיהם מגיעים לפסגות שנאה שאדם הומני אינו מצליח להבין שנאה זו מה עושה.
או כפי שתמהה הפילוסוף ברוך שפינוזה: "הרבה תמהתי על כך, שאנשים המתפארים במה שמחזיקים בדת הנוצרית – כלומר אהבה, שמחה, שלום, מתינות…רבים באיבה מופלגת ומגלים מידי יום ביומו איש כלפי חברו שנאה מרה מאין כמוה, עד כי קל להכיר את אמונתו של כל איש לפי דברים האלה מאשר לפי מה שנזכר קודם… להכיר באדם מיהו דהיינו נוצרי, מוסלמי יהודי אלא לפי הליכותיו ולבושו, או לפי זה שהוא מבקר בבית תפילה אחד או אחר…זולת זאת אורח חיים אחד לכולם" (מאמר תיאולוגי מדיני, הקדמה).
נוהג זה, של שנאה שאינה מתפשרת וקביעת גבולות ברורים בין דת יהודית לדת נוצרית היה במלוא שיאו בתחילת דרכה של הנצרות – בתקופת התלמוד. בתקופה זו הנצרות הצליחה לגרום ליהודים רבים לעבור מבית כנסת לכנסייה; חציית הגבול הממסדית. והיהודים, על כורחם, כדי לשמר את המוסדות היהודים היו מוכנים למסור גופם ורוחם לבל יחצו את הגבול אף שגם הנצרות קראה לחסד ומשפט ואפילו הרחיבה אותו לכל באי עולם.
עד כדי כך, שתקנו בתפילה ברכה מיוחדת עבורם והיא נקראת "ברכת המינים". (כל מקום שנכתב בתלמוד מינים/מינות/ מין/ הכוונה לנוצרים).
"ברכת המינים ביבנה תקנוה… אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה"(ברכות כח ע"ב ). וזה נוסח הברכה לפי הרמב"ם: " [למינים] ולמלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסין כולם כרגע יאבדו ומלכות זדון תעקר ותשבר במהרה בימנו ברוך אתה יהוה שובר רשעים ומכניע זדים".
לדעת כמה חוקרים הנוסח המקורי לברכת המינים כלל גם את הנוצרים במפורש: " למשומדים אל תהי תקווה אם לא ישובו לתורתך, הנוצרים והמינים כרגע יאבדו" (נוסח הנמצא מתוך הגניזה הקהירית).
ומה עונשם של הנוצרים [המינים]?
אבל המינין [רש"י: "תלמידי ישו הנוצרי אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה"], והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתיםיורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות" (ראש השנה יז ע"א).
והיות וגם הנוצרים כתבו ספרי תורה, אסרו על היהודים להשתמש בה אלא לשורפם מיד אף שאסור על-פי ההלכה לשרוף ספר תורה עם שמות יהוה: " ספר תורה שכתבו מין [נוצרי] – ישרף, כתבו גוי – יגנז" (גיטין מה ע"ב).
הדברים מגיעים לידי כך שאסור להתרפא אצל רופא נוצרי, אפילו מדובר בסכנת מוות, שמא היהודי ימיר דתו לדת הנוצרית. ובלשונם: " לא ישא ויתן אדם עם המינין, ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה". הסיפור בתלמוד מספר מעשה שהיה כך היה.
בן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל, הכישו נחש. בא רופא נוצרי יעקב איש כפר סכניא לרפאו. רבי ישמעאל סירב לתת לו לרפא את בן דמא משום שהוא נוצרי ושמא יגרום לבן אחותו להיות נוצרי. עד שיצאה נשמתו של בן דמא ומת. לאחר מותו הכריז בגאווה רבי ישמעאל: "אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חביריך" (עבודה זרה כז ע"ב).
האיסורים והגבולות נקבעים לפי המתח השורר בין שתי קבוצות דת. בזמננו שהמתח פג כבר מצאו הפוסקים התפתלויות להתיר רפואה אצל הנוצרים. אך אם כתב ספר תורה עדיין נשאר הדין שישרף. וכך הלאה הכל לפי הזמן, המקום והלחצים הטעונים בין הדתות.
וכמה יפה הערך ההומני הבא ואומר שאין אמונה תיגע בחברתה כמלוא נימה וכל איש באמונתו יחיה וכל אדם יתענג באושרו על-פי בחירתו ובלבד שלא יזיק לאחר – מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.
וזהו חופש המידע, חופש הביקורת, חופש הדת ומדת, סקרנות ללא גבולות, שוויון, והזכות הטבעית של כל אדם לאושר על-פי בחירתו ומצפונו.
ובוא ונחזיק טובה להומניסטים, לאלה שמסרו נפשם למען הצדק והשוויון והפרידו דת ממדינה, לבל יחזירו אנשי הדת "רעתם" ליושנה.
בברכה
דעת – אמת
אנשים כמו מרתין לות'ר וכו'.
למען יבינו שמערכת חוקים קדושה בעלת דוגמות חשוכות הוא דבר פסול בחברה נאורה.
ועל כך יש לפסול את כל הדתות כ-מערכת חוקים מוסרית, גם יהדות וגם נצרות.
אשמח אם תוכלו להוסיף דעת מומחים בנצרות ביחסם ליהדות.
saragon
שלום saragon
מתוך "בין יהודים לנוצרים" אונ' הפתוחה.
"כבר בראשית ימיה של הדת הנוצרית אימצו להם הנוצרים את כל הסמלים שהיהודים השתמשו בהם לגבי עצמם, ואילו את הסמלים שקיבלו במסורת היהודית משמעות שלילית הפנו כנגד היהודים. מלכות שמים כבר באה, טענו הנוצרים, ומי שהכירו במשיחיותו של ישו הם ישראל, הנבחרים. הבחירה האלוהית נטשה את עם ישראל ההיסטורי, "ישראל לפי בשר" ועברה אל ישראל החדשים – "ישראל לפי הרוח"…הן לפי הנצרות והן לפי היהדות, האמת הדתית היא אמת אחת, שלמה; לא תיתכן אמת נוספת בצידה ולא תיתכן אמת אחרת בלעדיה. הכל כלול בה. הדיאלוג בין שתי הדתות לא נעשה, בדרך כלל, בין יהודים היסטוריים מסוימים ובין נוצרים היסטוריים, אלא בין היהדות לבין הנצרות. לא בין יהודי לנוצרי אלא בין היהודי להנוצרי, כאשר היהודי והנוצרי הם דמויות קיבוציות, סטריאוטופיות, חסרות מימדים אישיים….אוגוסטינוס (354-430) וכן גרגריוס הראשון (590-604) לשני הוגים האלה מקום חשוב בגיבוש הדוגמה הנוצרית בכללותה. על-פי תפיסתם צריכים הנוצרים לסבול את קיומם של היהודים, כי יש בהם משום עדות חיה והוכחה לעתיקותם של כתבי הקודש; כי במצבם המושפל, כמיעוט מבוזה, יש משום הוכחה מתמדת לטעותם ולדחייתם בידי האלוהים…"
מדהים לראות כיצד "אמת מוחלטת" למען אהבת חסד ועשיית משפט גורמת לדת להעמיד ציבור יהודי כציבור שנוא ומושפל כדי להוכיח את צדקת דרכו של הנוצרי; למען החסד האלוהי.
עד כמה שיגעונם של המאמינים מוליך אותם לעשות דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת.
כאילו אמרו: אם נגרום עוול ליהודים יוכר החסד האמיתי והניצחי.
וכמה יפה הערך ההומני הבא ואומר שאין אמונה תיגע בחברתה כמלוא נימה וכל איש באמונתו יחיה וכל אדם יתענג באושרו על-פי בחירתו ובלבד שלא יזיק לאחר – מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.
וזהו חופש המידע, חופש הביקורת, חופש הדת ומדת, סקרנות ללא גבולות, שוויון, והזכות הטבעית של כל אדם לאושר על-פי בחירתו ומצפונו.
ובוא ונחזיק טובה להומניסטים, לאלה שמסרו נפשם למען הצדק והשוויון והפרידו דת ממדינה, לבל יחזירו אנשי הדת "רעתם" ליושנה.
בברכה
דעת – אמת