שלום דרור

ברגע שהזיות אנשי האמונה מתחילים לחלחל גם למדעי הרפואה אנחנו חייבים לעמוד כחומה בצורה.

כי שגעון אמוני מטבעו מתחזק כשאנשי התבונה משקיפים בשב ואל תעשה.

איני רוצה להיכנס לנבכי ההלכה רק לומר באופן כללי שחכמי התלמוד לא הכירו בחשיבות המוח אלא הלב הוא איבר החיים הבלעדי. גם אין צורך להכביר בהתפתחות הרפואית כי הדברים ברורים גם לחרדים עצמם – הם הרי הולכים לרופאים וזונחים את הצעות המגוחכות של חז"ל.

אך היות והציבור החרדי הולך וגדל כלומר, הציבור שאוטם אוזנו משמוע ועוצם עיניו מראות אלא אם כן יקבל הוראה מרבנים, מתכוון לקחת חלק במרחב הציבורי ישראלי ולהשפיע על חיינו, אביא דעות רבנים הסבורים שבנושא רפואי חז"ל אינם רלוונטיים. ובמקום שאין תבונה נעזר במקור הסמכות של המשוגעים עצמם – הרבנים.

ואין זה משנה אם הסיבה להתעלמות הרפאות של חז"ל מטעם שהשתנו הזמנים או שפשוט חז"ל לא הבינו ולא התכוונו להבין, העיקר שהידע הרפואי של חז"ל אינו רלוונטי בזמננו.

חכמי צרפת כתבו: "הרפואות שבש"ס אינן טובות בזמן הזה" (תוספות, מסכת מועד קטן דף יא, עמוד א ).

הרמב"ם בספר הרפואה שלו: "פרקי משה" התעלם לחלוטין מרפואות הנמצאות בתלמוד והתייחס אך ורק להיפוקרטס וגלנוס ויתר הרופאים מאומות העולם: "ואלו הפרקים אשר העמדתים, לא אומר שחיברתים, אבל אומר שבחרתים, וזה שאני לקטתים מדברי גאלינוס, מכל ספריו, רוצה לומר מדבריו שהביא על דרך החיבורים ומדבריו שדבר בפירושו כשיפרש דבר אבוקרט [היפוקרטס]" ( רמב"ם, פרקי משה [ברפואה] .(תשי"ט) כתבים רפואיים . מוסד הרב קוק: ירושלים. בהקדמה).

רבי אברהם בנו של הרמב"ם כתב במופרש שאין לקבל את דברי הרפואות של חז"ל ללא בדיקה ואימות: "דע כי אתה חייב לדעת – כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו הדעת אם אמת איתה או לא, שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה ומדרך השכל … כיוון שאנו מוצאים להם (חז"ל) אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דיברי הרפואות וכענין אבן תקומה (שבת סו ע"ב). שאמרו [חז"ל] שמונע להפיל הנפלים שלא נתאמת" (בהקדמת הספר עין יעקב).

הרב שלמה זלמן אויערבך מגדולי הפוסקים בישראל (נפטר ב-1995):

" תלוי בהחלטת הרופאים אם יש תעלה [רפואה] למכתו או לא, וממילא ברור דדינו של הורג טרפה משתנה לפי הזמן ותלוי בהתפתחות מדע הרפואה, כך גם נלענ"ד [נראה לעניות דעתי] ברור דבזמננו אי אפשר להחליט על אדם שכבר מת אלא ע"פ ההמצאות היותר חדישות שקובעות הגבול בין חיים למות, וחלילה לסמוך בזמננו רק על הסימנים של נשימה" (שו"ת מנחת שלמה, תנינא (ב – ג), סימן פו ).

אם כן מדוע יש מן רבנים הנזעקים להעמיד את הרפואה החז"לית בנושא קביעת המוות?

הרי כשהחניכיים שלהם כואבים הם הולכים לרופא ולא מורחים שומן אווז בנוצת אווז דווקא כהצעת התלמוד.

כמה תשובות בדבר:

1. נושא האמונה שמקורו בנפש סובלת סתירות. משום מה נפש המאמין מרגישה שאמונתה מאויימת בדבר פלוני אך לא מדבר אלמוני אף ששניהם חד המה. הנה כך כתב הרב אליעזר יהודה ולדנברג, כיהן כאב בית דין בירושלים, (נפטר בשנת 2006) . "קביעת מיתה באדם נקבעת בהפסק הנשימה …כי דברי רופאים לא יכולים לשנות על פי ידיעתם בחכמת הרפואה ממה שקבעו חז"ל, ..שאין לנו לדון בדיני תורותנו ומצותיה על פי חכמי הטבע והרפואה שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים, … ואנחנו על חז"ל נסמוך אפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל … "(שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה).

עיין קונטרס שמונה שם תמצא שגם החזו"א סותר עצמו כדרכי אנשי האמונה.

2. זהו מאבק פוליטי על מקור הסמכות. אם הרופאים יהיו האחראים הבלעדיים בכל תחום הרפואה הרי שהמנהיגות הרבנית תתמוסס. לכן, במודע ושלא במודע, הרבנים חייבים להשאיר לעצמם גם בתחום הרפואה, שהוא יומיומי, שליטה על קהלם.

3. יש פחד קמאי מאגי בנושא הקשור למוות, השתלות איברים וכיוצא בזה (עיין במאמר "מה מרגישים המתים"). מה שמרגיז בנושא זה שליצמן רוצה להכניס את הדת למדע אף שאין החרדים מתכוונים לתרום איברים מטעמי אמונתם והפחד הקמאי שלהם, הנה כך פוסק הרב אליעזר יהודה ולדנברג, כיהן כאב בית דין בירושלים, (נפטר בשנת 2006) : "הבא לישאל אם יתרום אבר מאבריו לאחר מותו לשם מטרה כזאת [השתלה באדם אחר להצלתו], היו ג"כ מיעצים לו שלא לעשות כזאת … ואין עליו כל חיוב לעשות מצוות בגופו לאחר מותו אפילו משום פיקוח נפש. ועם מותו עליו לתת להחזיר את גופו בשלימותו אל המקום אשר ממנו לוקח בראשונה כפי אשר עלתה ונגזר מלפניו ית"ש" (שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן צא ).

אני מקווה שלפחות הפרדת המדע מהדת תמשיך להתקיים במדינתו בתקווה שבעתיד הקרוב נפריד את הדת מהמדינה.

בברכה

דעת – אמת

גם בתורה עצמה, אין שום אזכור לקשר בין השכל, או החכמה לבין המוח.

בנ"י הקימו בציווי שמיים את אוהל מועד, לפי הכתוב בתורה אנשים "חכמי לב" היינו חכמים או מומחים בנו אותו.

לא רק שהחכמה אינה קשורה למוח, היא קשורה ללב ממש!

אין צורך להרחיב בכתב, אלא רק להביא את התורה כפי שהיא:

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה (שמות לו' 1 )

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ (שמות לו' 2)

ומי הם אותם אנשים שיש חכמה בליבם?

אנשים מומחים כל אחד והחכמה שלו :

וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים (שמות לו' 4)

וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם (שמות לו' 6)

לא סתם אנשים בנו את המשכן אלא אנשים חכמים בעלי ידע והבנה.

אתמהה מהיכן ידעו בנ"י מלאכת בנייה? מהיכן למדו הנדסה ומדעים?

אין כל פריכה אם כותב המקרא חי בתקופה מאוחרת הרבה יותר, שבה מלכאת הבניה פרחה בממלכת ישראל. – ומכאן הידע.

סארגון.