שלום נועם,

חוצפתם של אנשי הדת מגיעה לפסגות המקוממות כל אדם מן הישוב (בכל זאת אשיבך משום שאני תולה את חוצפתך מתוך תמימות כנה עליה חונכת).

תחילה אסביר לך את "השקפת" דתך ולאחר מכן את ההשקפה האנושית.

אנשי האמונה היהודית סוברים שאלוהים ברא את העולם ולו הממשלה והטאבו על העולם.

לדידם, רכושו של אדם וקניינו מושאל לו על-ידי אלוהים כדכתיב: " לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי, פרק ב; ח). מטעם זה החציפו לומר שאלוהים הפקיר ממונם של גויים ולכן נזק הנגרם לבהמה בבעלות גוי על ידי שור בבעלות יהודי פטור מלשלם, בלשונם: "עמד והתיר ממונם לישראל" (בבא קמא לח ע"א). כך סוברים הם לגבי כיבוש שטחים הנמצאים בבעלות אחרים (כמו כיבוש יהושע את הארץ מידי המקומיים) וטענו:

"אם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י, בראשית, פרק א, פסוק א ).

על-פי תפיסה דוגמתית זו; לאלוהים הכל ואלוהים קובע הכל. והיכן אלוהים קבע מה שקבע?

בתורה (חמישה חומשי תורה)!!!! אלא שבגלל חטאות העם הנבחר, וכפיות הטובה לאלוהים כעס אלוהים על עמו והגלם ופיזרם בין הגויים. ולמי מסר אלוהים את ארץ ישראל? לגויים – אחד אחד בתורו על-פי רצונו הגנוז של אדון העולם (אלוהים). ובינתיים (בזמן הגלות), מה "רוצה" אלוהים לעשות עם עמו הנבחר? בתורה שלו כתב שבשלב מסויים, ללא ציון זמן, עונש הגלות יחד עם עונשים נוספים יגרמו ליהודים לחזור בתשובה ואז אלוהים יקבץ אותם וישיב אותם לארצם ככתוב: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" ( דברים, פרק ל; 2). משמע אין לאומה היהודית, לנסות להתארגן ולכבוש את הארץ בכוחות עצמם אלא ימתינו עד שאלוהים יקבץ אותם מחדש. וכך גילו דעתם, הדוברים הבלתי מעורערים של אלוהים (חז"ל) באומרם – שלא יעלו ישראל בכוח הזרוע כקבוצה מאורגנת לכבוש את ישראל בחזרה, ובלשונם: "שלא יעלו ישראל בחומה" (כתובות, דף קיא, עמוד א ). משמע, אם בכל זאת, יחציפו ישראל ויפרו את השבועה, הרי שזה נעשה בניגוד לאלוהים. ואם כך, הרי שהיא גזולה בידם. הרי לך שעל – פי תפיסת דתך שלך אסור לך לשהות ולו רגע קט כאן בארץ ישראל הגזולה בידי היהודים מאת המקומיים. ואם כנה ואמיתי אתה באמונתך עליך לארוז חפציך ולתור לך מקום בין הגויים. כפי שאכן נוהגים הרבה מהאורתודוכסים בימינו ומקום קביעת מגוריהם קבעו במדינות הים.

אלא שאתה יכול להיתלות באילנות גדולים, שהמציאות המשתנה טפחה על פניהם – תנועת הנאורות, הלאומיות ותנועת הציונות על ידי יהודים שהשתחררו מדתם. והם, הרבנים, נאלצו "לפרש" את הכתובים, כלומר את רצון אלוהיהם, כדי להתאימם למציאות המשתנה, כל רב על-פי הבנתו והשקפתו. כך למשל, הרב אלקלעי, הפך את "רצון האלוהים" שלא לעלות בחומה, וטען שיש לעלות לארץ ישראל: "כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קמעא קמעא (לאט לאט) …כי מושבעים אנו שלא נעלה כולנו יחד….הקדוש ברוך הוא חפץ שהגאולה תהיה בדרך ארץ וכבוד, ולכן השביענו שלא נעלה כולנו יחד…אלא מעט מעט עד שתיבנה ותיכונן ארצנו" ("הקץ המגולה", אביעזר רביצקי, עמ' 49-50).

אם נסכם את ההשקפה הדתית כיום, אפשר לומר שרובו מאמין שהקמת מדינת ישראל היא מעשה התרסה כלפי שמיא; בניגוד לרצון האלוהים. ומיעוט (הדתי לאומי) סטה מהדרך המקובלת ופירש את הקמת המדינה "כאתחלתא דגאולה" – מעט מעט עד שתכונן. אם כך, על פי דתך, אתה שוהה כאן, בארץ ישראל, במצב של ספק גזלן, וכל השאלות ששאלת בשאלתך מופנות אליך.

(בפתח דבריי כתבתי "חוצפה" משום שמדינת ישראל קמה בזכות אלה שהשתחררו מהדת, אינם מאמינים בהבטחת האל לעמנו. ואתה מעיז, כיתר חבריך, ליהנות מהפירות ולנסות להבריח את הנוטעים).

עכשיו נסביר את ההשקפה האנושית, השקפה הנגזרת מהבנת האדם את עולמו ללא פיקציה מדומיינת (אלוהים). כל אשר קיים בחושנו, הבנתנו ושכלנו…אין לנו בו השגה מעבר לתודעתנו שהוא קיים. כיצד התחיל ולאן הוא הולך אין לנו בו השגה וגם לא תהייה. ומה אנו תופסים, חשים ומבינים? שיש טבע שבו כלול הכל והוא זורם ונע. למעשה על-פי הנוהג בטבע , אין קניין ורכוש. כל מושגי; גזילה, עושק, רצח, רע וטוב הם מושגים השייכים לחברה האנושית בלבד ואינם מתייחסים לטבע כולו. תן דעתך, על אריה ההורג את חברו האריה ומשתלט על הטריטוריה, וכי נגדירו "כובש" או "גזלן"? עשה מעשה רע? מעשה טוב? משמע "אתיקה" היא קוד אנושי. אתיקה זו משתנה ומתחלפת עם עתות השנים ואינה קפואה ועומדת – פעמים על כורחו של האדם מתגלה; מה שלפנים היה מעמד האישה היום יחשב לתועבה, היחס לעבדות…קצרה היריעה להביא דוגמאות למכביר. וזוהי מגדולתה של האתיקה שהיא כחרב המתהפכת. גם אנשי הדת על כורחם משנים את "ציווי אלוהיהם" ,אף שצווחים הם שבחזקתם "מוסר נצחי, אמת – אבסולוטי". וכי מי יכפה היום על אשתו שתרחץ פניו ידיו ורגליו ושתמזוג לו את הכוס… הדורש מאישתו את הנורמות של חז"ל, לסורר יחשב בעיני הדתיים עצמם. התורה חייבה עונש "עין תחת עין" ובאו חז"ל ושינו לממון. ויפה טען ר' יוחנן: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה". זכורני שאחד מתלמידי החכמים בעירנו אמר לי: " לו היה גוזר עלינו הקדוש ברוך הוא לקצוץ אצבעותיו של אדם ששיקר הייתי מסרב לעשות זאת" כלומר האדם שם גבולות גם לאלוהיו שלו. והנה אחד מן השינויים והתמורות היא התפרצות תנועות לאומיות שהחלו מהמהפכה הצרפתית והתפשטה באירופה. וכחלק מהשינויים נטלו בו חלק ,אם כי מאוחר יותר, היהודים והתעורר בהם יצר הלאומיות. שינוי זה שינה את מפת אירופה מן הקצה לקצה, גבולות זזו ונעו כמכחול ביד הצייר. ואם נבוא כעת בטענת "גזל" לא תניח חיים לאדם. וכי יעלה על דעתך לדרוש מהאמריקאים, לפנים תושבי אירופה, להשיב את הגזלה לאינדיאניים? נראה, שיש תופעות ושינויים שאינן יכולות להישפט על-פי כללי "גזלה" יבשים (אני מסתפק בזה אף שנושא זה הוא מעניין וחשוב ובמיוחד מורכב). כך התנועה הלאומית-ציונית גררה אחריה הקמת מדינה ליהודים על-חשבון תושבים אחרים. וכי יעלה על דעתך לדרוש מהיהודים לצאת ממדינתם? נראה, שהדורש זאת יחשב לחסיד שוטה במקרה הטוב, ולאכזרי נתעב על-פי נורמות סבירות. עלינו, במצב נתון זה, ריבונות עצמאית, להשתדל בכל כוחנו להימנע בימים אלה ממעשה תועבה (השתלטות על עם אחר) הפלייה בין אזרח לאזרח (יהודים וערבים) לקראת שוויון אזרחי מלא לא רק להלכה אלא גם למעשה.

הרי לך, שהטוען לחזקתו בארץ מטעמי דת, מתוך טקסט דומם ומתעלם מהמציאות האנושית טבעית, לגזלן יחשב כפי שביארתי לעיל. ואילו המתייחס לתמורות ושינויים בעולם ודן אותם כאדם, מתוך הבנתו את המציאות, מבלי להתחשב באותיות שחורות שעבר זמנן, טענת חזקתו בארץ גדולה יותר ומתקבלת יותר.

חשוב נא עכשיו, איזוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם; ללכת אחרי ההבל הדתי המוביל אותנו, על כורחנו למלחמה. משום שכל דת מאמינה "באמת" אחת ויחידה ואינה מתכוונת להתפשר אף למען אושרו של האדם. או שמא ללכת אחר התפיסה האנושית למען אושרו של האדם, לנסות לגשר על פערים ולחסוך מלחמות שווא.

חג עצמאות שמח

דעת – אמת