המשיחיות מספקת לאנשי הדת כמה צרכים נפשיים ולמנהיגיהם שררה ושליטה. אדם המצפה למשיח הרי הוא כתינוק שלא התבגר הזקוק להורים ול"דובי" דמיוני שיוכל לשתף אותו בהזיותיו ובשיגיונותיו. שני צרכים אלה מספקים מנהיגיהם – הרבנים נהפכים להורים האבסולוטיים שלהם ואת ה"דובי" הם מספקים כ"משיח". מאז חורבן בית שני העם היהודי חי בין העבר לעתיד חסר הווה; מתרפק על עברו (חדש ימינו כקדם) ומשתוקק לעתיד (משיח שבוא יבוא עכשיו , מיד על סף הדלת מתדפק הוא). מציאות עגומה זו גורמת לאדם, החווה את עברו והוזה את עתידו בעוצמה רבה (כפי שאנשי הדת חווים), להתעלם מההווה. לכן אין פלא שהדת היהודית לדורותיה הזניחה את החיים הריאלים והממשיים – התעלמו מהשכלה, מהכשרה מקצועית שתשפר את החברה, מחקר הטבע ואהבתו ומהרצון להקמת מדינה מעשה ידיהם. כך שרדו היהודים כעדה המנותקת מהוויה הטבעית וחלה עליהם המציאות הנוראה: " בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר". כלומר הווה שלילי תמידי כגזרה משמיים שרק שמיים יוכלו לשנותו.

כדי להמחיש מציאות עצובה זו – בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ובכל דור ודור מצפים לגאולה – אביא לפניך חלק מהציפיות המשיחיות מאז חורבן בית שני עד ימינו:

1. הדור הראשון שלאחר החורבן האמין במשיחיות מעשית, ריאלית וממשית, רבי עקיבא (היה ממנהיגי הדור הראשון לאחר החורבן) הפיח תקוות שווא בגאולה הקרובה, ועודד את הקהל לתמוך במשיחיות בר-כוכבא; רבי עקיבא כשראה את בר-כוכבא אמר: "זהו מלך המשיח" (ירושלמי, תענית, פרק ד). המרד המשיחי נגד עוצמתה של האימפריה הרומית גרם לאובדנה המוחלט של הקהילה היהודית בארץ ישראל כמרכז רוחני.

2. רבי חנינא צפה שהגאולה תבוא בשנת 470 לספירה ולכן אמר לקהל מאמיניו שחיו בבבל: לאחר שנה זו אל תקנו קרקע בבבל אפילו במחיר "מציאה" , כי ממילא נצטרך לעלות לארץ ישראל (עבודה זרה ט ע"ב).

3. רב חנן בר תחליפא סבר שבשנת 531 לספירה יבוא המשיח, הוא פגש אדם ובידו איגרת שכתוב בה : "לאחר 4291 שנה לבריאתו של עולם – העולם יתום. מהן מלחמת תנינים, מלחמת גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח" (סנהדרין צז ע"ב).

4. רב אחא בריה דרבא גרס שבשנת 1531 יבוא המשיח. (הוא גרס שכתוב באיגרת שמצא אותו אדם שלאחר 5291 מבריאת העולם יתום העולם) (סנהדרין צז ע"ב).

5. הרמב"ן (בראשית, ב; 3) שחי בספרד (נפטר 1270), וצרות ההווה והמציאות הנוראים גרמו לו להמשיך את הקו המשיחי, טען שהמשיח יבוא בשנת 1357 לספירה.

6. הרב שלמה מולכו (1500-1532), בן למשפחת אנוסים מפורטוגל, ודוד הראובני האמינו ששנת הגאולה תהיה בשנת 1531 (ה' רצ"א) (על- פי חישוב התלמוד בסנהדרין ראה סעיף 3-4).

7. הרב מרדכי דאטו (מתלמידי המקובל משה קורדובירו) נולד בשנת 1525 ועורר את היהודים לביאת המשיח והגאולה שבוא תבוא בשנת 1575 (ישעיה תשבי, "חקרי קבלה ושלוחותיה", עמ' 139).

8. פרשת שבתאי צבי שהפיחה תקווה גדולה בציבור היהודי דאז, גרס שהמשיח יבוא בשנת 1667 (ה' תכז) ולאחר מותו נשארו עוד מאמינים בהופעתו מחדש והמתינו לו עוד 40 שנה והתאכזבו (מה שמזכיר מאוד את תנועת חב"ד הממתינה לשובו של רבם (המת) כמשיח).

9. ר' יצחק חיים הכהן חיבר ספר בשם "עת קץ" הודפס בשנת 1710, ושם הוא מחשב את הקץ וביאת הגאולה לשנת 1740 (שנת ה' תק' ) המשעשע הוא שלפני חישובו הוא טורח להסביר מדוע חשבונותיהם של קודמיו מוטעים (הרי כבר התבדו). [ז.ש שזר, "אורי דורות" עמ' 127].

10. לדעת החת"ם סופר בתשובותיו (חלק ו סימן סא) המשיח יבוא בשנת 1790 (מעניין שרב זה נפטר בשנת 1839 לאחר שהתבדה, כנראה שהוא עצמו התייחס לדבריו "על דרך הדרוש").

וכהנה רבים כפטריות משיחיות הבאות בזמן צרות.

חב"ד, שיסוד אמונתה נשען על הרבי כמשיח, ממשיכה לאחוז ב"הבלי משיח" כדי לשמר את מאמיניהם תחת קורת גג אחת (המשיח). וכי במה יהיה ייחודם מיתר החצרות החסידיות ומשאר הציבור האורתודוכסי אם יבטלו את הצפייה העוצמתית למשיח?

אך כך דרכם של אנשי האמונה שנפשם המפוחדת מתעתעת בהם ומוכנים לחסות בצל הדמיון במקום לקחת אחריות על חייהם. צא ולמד עד כמה מגוחכים אנשי חב"ד: בזמן שעוד "הרבי" חי התהדרו בציטוט מהרמב"ם הטוען שהמשיח הוא בשר ודם ואינו צריך לתת אות ומופת אלא הרי הוא בחזקת משיח. והנה "המשיח המוחזק כמשיח" איננו בין החיים ואם כך פקעה חזקתו. הרי כך כותב הרמב"ם (שאנשי חב"ד נשענים עליו): " כיון שנהרג (מי שהוא בחזקת משיח) נודע להם שאינו" (רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג ).

וזו אחת מדפוסי ההתנהגות של האדם מן המרתקות והמפליאות; ממציא הוא פיקציה והזיה עתידית מגיע העתיד ומפוצץ את הבלון המשיחי, אך הוא עוד ימשיך בהזייתו. כי כך דרכו של אדם, ככל שהוא עמל, משקיע ויגע נקשר הוא לאובייקט אף אם אינו אלא שיגיון מתעתע. והלא חב"ד משקיעים את רוב הונם, מרצם, אמונתם, יכולת ארגונית…. לביאת המשיח, בכגון דא גם מותו של הרבי לא יצליח להשבית את ציפייתם.

בברכה

דעת – אמת