שלום נועם,

חרף נוסח השאלה הלעגני – ציני ראוי להשיב לשאלתך היכולה להאיר לקוראנו את דעתנו.

נתחיל עם הטקסט התלמודי, שהוא הטקסט המחייב ולא "כתבי הקודש", בעיני היהודים, מאז חורבן בית שני עד עצם היום הזה. מאז התפתחה היצירה של תורה שבעל פה, ירד קרנו של המקרא כספר חוקים והוראות ומקומו נשאר בתוך "ארון הקודש" נעול בדלתיים ובריח עם פרגוד מהודר. הטקסט התלמודי, המהווה את התשתית המשפטית – הלכתית, אינו ערוך בצורה שיטתית: אין בו פילוסופיה, מחקר מתודי ואף לא מערכת חוקים והלכות מסודרות אלא רובו קובץ של סוגיות בנושאים שונים העובר מנושא לנושא מקפץ ומדלג ממדרש לסיפור ומסיפור לאגדה ומאגדה לסוגייה משפטית. מתוך בלילת הנושאים צריך הקורא לדלות את המסקנה ההלכתית הנובעת מהטקסט ותפקיד זה נטל על עצמו הרמב"ם בספרו "היד החזקה". בכתבינו המוצגים באתר הראינו שדעתם של חכמי התלמוד רחוקים מאוד ממדע, היסטוריה, פילוסופיה ומוסר וכל דבריהם אינם אלא מסרים דתיים לקיום ושימור הקהילה הדתית המצומצמת, הדלה השפלה והנרדפת ככבשה בין שבעים זאבים.

הרמב"ם שחי בתקופה חדשה, בימי הבניים, בזמן שהפילוסופיה המוסלמית הייתה בפסגתה, דעותיו והשקפותיו שונות מהקצה לקצה מדעת חכמי התלמוד. ראשית, לרמב"ם יש משנה פילוסופית (אם כי לא בהגדרתה של הפילוסופייה כיום אלא פילוסופייה אפולוגטית: כדי להגן על הדת היהודית) והיא מוצגת בספרו "מורה נבוכים". לדעת הרמב"ם "התבונה" היא הבסיס שעליו צריך להישען ואם התלמוד או המקרא כותב דברים הנוגדים את התבונה הרי שיש לשבשב ולסרס את הכתוב כדי להתאימו לתבונה (מורה נבוכים, חלק שני , פרק כה).להרחבת הנושא עיין היטב בדברינו "התורה השיגה את יעודה החינוכי" וכן "החינוך הפשרני כשיטת חינוך". ולתמיהתך, כיצד הרמב"ם כראציונליסט דורש לקיים את כל ההלכות? התשובה לכך פשוטה וברורה, העם היהודי לדורותיו זקוק למערכת משפט וחוק, וכל מי שהוא חלק מהחברה הזאת חייב לקבל את החוקים בדיוק כמו כל אזרח החייב לקבל את מערכת החוקים אף אם בית המחוקקים מורכב מאנשים חסרי דעת ומוסר, תאבי ממון, שליטה וזימה. כך כתב הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה: "כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל". הרי לך דעת הרמב"ם, "הואיל והסכימו כל ישראל" ללכת אחרי הגמרא זאת הסיבה המחייבת לפסוק בדיני משפט כמותם. לא משום שהם חכמים, נבונים ויודעים את כל התורה אלא שכך קיבלו עליהם ישראל.

אך בעת החדשה מעידן הנאורות רוב ישראל הסירו מעצמם את קבלת חכמי התלמוד ובמקומם קיבלו את המשפט הנאור. המציאות של העם היהודי השתנתה, הוא איננו בגלות תחת שלטון זר אלא במדינה ריבונית. מתוך כך קרנה של ההלכה התלמודית ירדה לקרן זוית ואין לה שום משמעות משפטית ראלית גם בעיניהם של הדתיים. אנשי הדת היהודית שעדיין מחזיקים בקרני ההלכה, הם לא מדקדקים בה כמערכת משפט, אלא כמערכת אמונות וציוויים אלוהיים, מתוך הכרה והבנה שדינא דמלכותא (כלומר מערכת המשפט החילונית) תקיים אותם. וכך הופכים הדתיים עצמם את ההלכה לחוכא ואטלולא כפי שבאמת ראוי לה.

מתוך דבריי לעיל אני מסיק שהרמב"ם היה דורש ותובע מהציבור המגדיר עצמו דתי את שתבע פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל מן היהדות הדתית: "יוזמה שפירושה חידוש ההלכה והצגתה כפרוגרמה ריאלית ואקטואלית של חוקה למדינה ושל אורח חיים לחברה" (יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, עמ' 154). לאחר שהציבור הדתי יציג את השינויים ההלכתיים מהיסוד נוכל לקיים מלחמת תרבות אמיתית בין נציגי העולם הנאור, החופש וההומניות אל מול נציגי הדת. כיום הציבור הנאור נאבק נגד כתות בדלניות מנווונות שכל עיסוקם הוא שקלא וטריא בהבל וריק: מה דין פרה אדומה שצמח לה שערה לבנה בזנב, כיצד קונים עבדים, ומתי מותר לגזול את הגוי…

בברכה

דעת – אמת

קודם כל תודה על המענה.

עברתי בעיון על תשובתכם אודות העניין ששאלתי,- מה אומר ומה אדבר, בושתי וגם נכלמתי כי תוך ארגון טמא שפתיים אנוכי יושב.

למרום גאוותכם שאתם דבקים באמת ומחוייבים רק לה , ( אוי לה לאותה אמת ואותה הגאווה) , הרי שתשובתיכם מסלפים ומעוותים לגמרי דעתו של ענק רוח זה.

להלן הפירוט:

1. בתשובתכם טענתם:" דעותיו והשקפותיו של הרמב"ם שונות המקצה לקצה מדעת חכמי התלמוד" , העולה מכאן שהרמב"ם רצה לפרש את התורה אחרת ממה שראו זאת חז"ל וכי הוא לא קיבל לפעמים את פירושם. אולם למתבונן היטב בכתבי הרמב"ם מתגלה מציאות אחרת לגמרי :

ומה שראוי לך לדעת שכשם שאין תוספת וגירעון בתורת משה ולא גרעון בכתובים, כמו כן אין תוספת וגירעון בפירוש המקובל, והוא שקיבלו החכמים ( אותו חז"ל שהזכרתם) איש מפי איש והיא תורה שבע"פ ( אגרת תימן(.

2. בתשובתכם כתבתם: "העולה מדברי הרמב"ם שרוב רובה של תורה אינה רלוונטית לדורינו שבז לעבודת האלילים", ועל כן גם לדעת הרמב"ם חלק מן המצוות הינן מיותרות שכן עבודת האלילים נעלמה מן העולם. אולם,שוב, למעיין היטב בדברי הרמב"ם מתגלה מציאות שונה: "וכל נביא שיעמוד…ויאמר שאחת מכל המצוות הנכללות בספר התורה שבטל חיובה- שיקר והכחיש נבואתו של משה רבנו שהוא אמר לנו ולבננו עד עולם…לפיכך כל נביא שיאמר שהוא לזמן קצוב, יש לנו לדעת מפשט נבואתו שהוא נביא שקר" (איגרת תימן(.

נ.ב. בתשובתכם ניסיתם לרמוז בקריצה כי חכמי התלמוד ופוסקי ההלכות הם אנשים חסרי דעת ומוסר, תאווי ממון, שליטה וזימה.אולם לא הבנתי בדיוק כיצד אנשים שהיו מוכנים להתשכר בשתי פרוטות בלבד שיקדישו את כל כולם לתורה ולעם (ראה מקרה הלל הזקן) הינם תאווי ממון ובצע.

מקווה שלא תצנזרו את תגובתי זו וכי תעלו אותה לאתר.

בברכת המשך יום נעים ושבת שלום

נועם.

שלום נועם

דברינו בדעת הרמב"ם הם מיסודות התפיסה הדתית – יהודית לאורך ההיסטוריה הגלותית מאז חורבן בית שני עד עצם היום הזה, מאז היצירה של התורה שבעל פה.

ננסה להסביר דברינו ביתר הרחבה, וראה דברינו אלה כתוספת לאמור לעיל.

עליך להבחין בין המסרים להמון העם לבין התכלית האמיתית: התורה כפי שנכתבה לציבור הרחב נכתבה באופן שתתקבל על דעתו והשקפת עולמו של האדם הפשוט בזמנו, כאמצעי חינוך כדי לקדמו לקראת התכלית ואילו המסרים האמיתיים – שתכליתם להכיר את האמת – מוסתרים הם בתורה מפני ההמון, זאת דעת הרמב"ם, וכך הוא אומר:

לו תוצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל האמת על בוריה… לפי שאם יציענו [את האמת] לפני כסיל, אם לא יגנהו בפניו ודאי לא ייטב בעיניו" (הקדמת הרמב"ם למשנה).

כדי להסביר דברינו נביא דוגמה: הרמב"ם פוסק בספרו ההלכתי "היד החזקה" כך: "ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול" (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"א ה"ב ) והלא הרמב"ם יודע שאפילו בזמן חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתירות (קידושין ל ע"א), אם כן מדוע ספר תורה בזמננו פסול? אלא על כורחך שההלכה נקבעה "כאילו" הספר תורה שלפנינו הוא הספר התורה "האלוהי" שלא חל בו שיבוש מאז ניתן מסיני ולא שכך באמת אלא כדי לחזק את ליבם של המוני העם שלא יבואו לזלזל בתורה.

דבר זה כבר כתבנו במאמר "מגוון נוסחאות התורה" מתוך גינת-ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן ו),: "תיקון [נוסח] ספרים שבידינו, שתיקנו לנו הראשונים, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, דיינינן ליה [אנו דנים אותו] כאילו הוא מקובל בידינו מסיני". וליתר הרחבה בנושא – ההלכות "שניתנו" כאילו מסיני – עיין היטב בדברינו "בפרשת בא".

עיין עוד בדברינו "בפרשת תרומה" על ביאור הרמב"ם את העיקר התשיעי שכתב בפירוש המשנה (סנהדרין פ"י מ"א ) " שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש, אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו"

ואילו בהקדמתו לסדר זרעים, שבלשונו הקצרה מבאר בפשטות גמורה את שאנו אומרים תמיד: "וגם בך יאמינו לעולם, הוא [משה רבנו] הגיד לנו בשם ה' שלא תבוא מאת הבורא תורה אחרת מלבד זאת והוא מה שאמר לא בשמים היא ואמר בפיך ובלבבך לעשותו, ועניין בפיך המצוה הידוע על פה, וענין בלבבך הסברות שהוציאו בעיון שהוא בכלל הכוחות הנמשכות אל הלב".

הרי ביאור נפלא שזו התורה לא תהא מוחלפת, פירושו מוחלפת לא תהיה, אבל תשתנה ע"י עיון וסברה של החכמים בשכל, וע"י הכוחות הנמשכים אל הלב. ואין זה תורה מוחלפת אלא היא זו תורה שמסרה האלוהים שתהיה כחומר החותם שהוא לובש צורה ופושט צורה על פי סברות ועיונים, וכוחות הלב של חכמים שבאותו הדור.

רצוני לומר, שהמון העם צריך להאמין שהתורה "נצחית" ושהכל ניתן מסיני, לבל יבואו לזלזל בה, אף שלמעשה היא אינה אלא יצירה דינמית ומשתנה – חובתם של החכמים המנהיגים לשנותה ולהחליפה בהתאם למעלתו ודרגתו של המון העם.

ליתר הרחבה בעניין "לא תוסיפו ולא תגרעו" עיין מה שכתבנו "בפרשת ואתחנן" וכן את יסוד דעת חז"ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" כתבנו "בפרשת שופטים".

לאחר שתעיין בכל דברינו תגלה שכל המצוות (קורבנות, ביטול עבודה זרה…) היו תואמים לדור יוצאי מצריים. ההלכות והתקנות המופיעות במשנה ובתלמוד היו תואמים את זמן דור הגלות, בזמן שלא היתה ריבונות לעם היהודי ובזמן שרוב העם היהודי קיבל עליו הלכות אלה. והיות ואמצעי חינוך זה, רצוני ההלכות , התקנות והגדרות, אינו תואם אף את תפיסת המון אנשי הדת של היום ( הרי מעמד האישה, היחס לגוי ולחילוני המופיע בהלכה אינו מתקבל על ליבם) הרי שצריך לשנותו ולהמירו באמצעי חינוך אחר המבטא את השקפת ההמון כדי לקדמו לתכלית האמת.

ומה היא תכלית האמת לדעת הרמב"ם?

בהקדמתו לפרוש המשנה כתב הרמב"ם: " כי לא יתכן שתהיה תכלית האדם לאכול או לשתות או לבעול או לבנות בית או להיות מלך, לפי שכל אלה מקרים עוברים עליו ואינם מוסיפים במהותו…שהאדם לפני שילמד אינו אלא כבהמה, כי לא נבדל האדם משאר בעלי החיים אלא בהגיון, שהוא חי בעל הגיון, רצוני במלת הגיון השגת המושכלות, וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלהיים, לפי ששאר המדעים אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלהות"

ונוסיף את ביאור הרמב"ם על הפסוק:

"כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיהו ט; 23) – "שלמות האדם אשר בו יתהלל באמת, הוא להגיע אל השגת השם כפי היכולת, ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם, איך היא, וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוין בהם תמיד לעשות חסד ומשפט וצדקה [בארץ], להדמות בפעולות השם" (מורה נבוכים, חלק שלישי , פרק נד).

כלומר כל ההלכות והמצוות הכתובות בתורה ובתלמוד , לדעת הרמב"ם, הם לשם תכלית זאת ולכן ראוי ורצוי לשנותם ולהתאימם לזמן והמקום כפי שבארנו.

כנגד דעת הרמב"ם יוצאים ההומניסטיים (שפינוזה), אלה שסוברים שתכלית האדם נמצאת בטבע עצמו שאין לנו השגה בתכליתו – האדם הוא חלק מהטבע השואף לקיום מינו ולאושרו – ומותר האדם מן הבהמה אין.

אך לצערי הציבור הנאור הדוגל באושרו של האדם מבלי "לברוא " אלוהים, נאבק כיום נגד כת דתית המקפידה על האמצעי וזנחה את התכלית, לומדים הם הלכות שאינן מקדמים לעשות משפט וחסד, אלא דנים בדברי הבל – מה הדין של יבם שנפל מהגג ונתקע ביבמתו, כיצד לשחרר את (טבי) עבדו של רבן גמליאל, ומה הדין בשור שנגח שלושה שוורים ולאחר מכן נגח חמור וגמל….וחושבים שלומדים הם דבר אלוהים חיים.

ואל תשיבני הרי הרמב"ם גם הוא התעסק בהלכות הבל אלו, התשובה לכך שהרמב"ם היה כחלק ממערכת משפט שקיבלו עליהם כל בני ישראל אך היום הכל השתנה וצריך לנערה ולהחליפה מהיסוד כדי להגיע לתכלית – עשות משפט וחסד בארץ.

רק לאחר שהכת הדתית תבין את משמעותה של התנהגותם הנלוזה והמנוונת ותציע מצע חדש התואם את הזמן אז יהיה פרטנר למאבק תרבותי אמיתי. כרגע הם מתפקדים כתמהונים ומנותקים מההוויה והמציאות הפיזית והרוחנית כאחת.

בברכה

דעת – אמת

שלום רב,

אתם מרבים לדבר על כך שאם הרמב"ם היה חי היום סביר להניח שהיה מבטל את חוקי התורה או לפחות מסגל את הציווים שבה לרוח התקופה– אולם אני לא מבין דבר בסיסי מסויים– למה לעזאזל הוא כתב את ספר ההלכה הגדול? תשובתכם שהספר נכתב לא בשביל להורות הוראה אלא בשביל לסכם בלבד את הלכות התלמוד אינן הגיוניות שכן בעניינים שבהם קיימים מחלוקות בגמרא לעניין הלכה ( ולא נקבע כמי ההלכה) הרי שהרמב"ם ברוב הפעמים פסק הלכה ובספרו הביא אך ורק את דעת האמורא או התנא שפסק כמוהו. העולה מכאן שהספר נכתב בכדי להורות הוראה לדורות . פעמים הרבה אף הכריע בעניינים שבטלו בימיו כגון הקורבנות. ייתכן והתורה השיגה באמת את מטרתה אולם אנו מצווים להמשיך ולקיימה כפי שניתנה וכמאמר חז"ל " אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה". ודרך אגב זה טעם העניין שלא רצתה התורה לפרט טעמי המצוות — שמא תאמר אין הטעם מתקיים — אלא אפילו הכי מצווה אתה לקיימה. ועל זה אמר הרמב"ם בכבודו ובעצמו בשלוש עשר עיקרי האמונה " ושהתורה נתונה מהשמיים ולא תשתנה בשום זמן ח"ו " ( העיקר התשיעי והעשירי) — שימו לב בבקשה לא אמר "לא תוחלף" אלא אף "לא תשתנה ח"ו " .

בברכת שנה טובה ומתוקה,

נועם

שלום נועם,

חבל שאינך מעיין היטב בתשובתנו לעיל, נחזור בקצרה על דברינו: הרמב"ם פסק הלכות משום שבזמנו רוב הציבור קיבל על עצמו את המסקנות הכתובות בתלמוד. אך בזמנינו רוב הציבור אינו מקבל על עצמו את פסקי ההלכה ולכן הוא היה משנה אותם.

ומהדוגמא שהבאת בנושא הקורבנות נביא חיזוק לדעתנו. מחד הרמב"ם פוסק הלכות בית מקדש וקורבנות ומאידך הרי לדעת הרמב"ם בית שלישי יבנה על ידי המשיח שכבר יקבע דינים חדשים לגבי מקדש וקורבנותיו עיין בדברינו "בפרשת תצווה". אם כך פסקי ההלכה שכתב הרמב"ם בעניין מקדש וקורבנות אין להם רלוונטיות לא להווה ולא לעתיד (ולכן השולחן ערוך ובעל הטורים השמיטום) אם כן מדוע טרח הרמב"ם לכותבם? ללמדך שהרמב"ם כתב חיבור המסכם את מסקנות התלמוד כמסמך משפטי בין שיש בו רלוונטיות ובין לאו בין שעתיד להשתנות ובין לאו.

והערתך האחרונה שהתורה לא תשתנה הרי למעשה היא השתנתה; התורה שבכתב הומרה לתורה שבעל פה "ועין תחת עין" נהפך לתשלום ממון כדברי הגאון מווילנא "הלכה עוקרת מקרא היא מגדולתה של תורה שבעל פה".

ואנא לפי שתכתוב תגובה עיין היטב בכל הלינקים המצורפים כי הם חלק בלתי נפרד מתשובתנו.

בברכה

דעת – אמת