לו היו המשכילים החילוניים מהפכנים כחכמי המשנה והתלמוד הרי שלא היו זונחים לאורתודוכסיה את הריטואלים והסמלים של התרבות היהודית ועל אחת כמה וכמה לא את דיני אישות וחוקי הצטרפות (גיור) לעם היהודי.

חג מתן תורה הוא היום בו, לדעת חז"ל (כריתות ט ע"א), התגיירו בני ישראל וכרתו ברית עם אלוהים. גיור, לדעתם, אינו אקט הצטרפות לעם או לאום אלא כריתת ברית עם אלוהים. שהרי עם ישראל תיפקד כעם עוד קודם מתן תורה. משמע שמתקופת חז"ל מרכז הכובד הלאומי: טריטוריה, שפה, מלבוש ותרבות נזנח עבור קיום הברית עם אלוהים. כפי שביטא זאת הרב סעדיה גאון: "כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה". ואף שבמקרא "אלוהים" לא דרש פעולה ממשית לכריתת ברית אלא עצם הקבלה היא הברית. הרי שחז"ל, כמהפכנים, משתמשים בטקסט הכתוב כקרדום להבנתם את המציאות לשימור העם היהודי.

חז"ל, על ידי סירוס הכתובים דרשו שבני ישראל: יתגיירו על ידי שלושה דברים: מילה טבילה וקורבן (כריתות ט ע"א) ותהליך גיור זה, כלומר כריתת ברית עם אלוהים, דרשו אף מהגויים המעוניינים להצטרף (במכוון איני כותב להצטרף לעם היהודי משום שהגיור לדעת חז"ל הוא אקט הצטרפות לברית עם אלוהי ישראל). ובלשונו של הרמב"ם: "כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן (איסורי ביאה פרק יג הלכה ד).

העם היהודי, כדרכם של יצורי אנוש, לובש צורה ופושט צורה ובעת החדשה זנח את "הברית עם אלוהים" ושב לזיקה הלאומית כפי שהתעוררה בשאר העמים. אך דא עקא, לא השכילו להפיח בסמלים ובריטואלים התרבותיים תוכן חדש התואם את הערכים הנאורים. אם לפנים תהליך הגיור הייתה לו משמעות דתית של כריתת ברית עם אלוהים הרי שהיום "גיור" הוא תהליך הצטרפות ללאום היהודי גרידא. והנה משעשע עד כדי עצב, הנוהג היום שמערבבים מין בשאינו מינו ופוסחים על שני הסעיפים: מחד, מכריזים אנו על מתן חופש דת ומצפון בביתנו הלאומי ומאידך תובעים מהמצטרפים לעם היהודי קבלת ברית עם אלוהים על כל המשתמע מכך: קיום תרי"ג מצוות, טבילה וברית מילה. סתירה זו הן מבחינה מוסרית והן מבחינה הגיונית מהווה אות קלון לתפיסה החילונית – יהודית המעלימה עין מצביונה הדמוקרטי של המדינה בכלל ומתוכנה הערכי בפרט. ללא התיחסות רצינית ומעמיקה לזהות היהודית החדשה בכל שיטחי החיים – נישואין, גירושין, שבתות, ימים טובים וגיור….הרי אנו הופכים עצמנו לחוכא ואטלולא חסרי עמוד שידרה הזקוקים לכת בדלנית של חרדים שיקבעו לנו את טקסינו, סמלינו ותנהל את חיי האישות שלנו, והחמור מכל הם קובעים לנו כיצד יראה העם היהודי ומי יצטרף אליו.

כדי לסבר את האוזן להמחשת האבסורד והסתירה אביא מעשה שהיה: ידידתי, עולה חדשה מחבר העמים,שאמה גויה ואביה יהודי, חונכה בבית, כאן בישראל עם זיקה לעם היהודי כיהודייה, יחד עם חברותיה היהודיות בבית הספר. כשהתבגרה, נכתב בתעודת הזהות שהלאום שלה "רוסיה" .. מטעמים הברורים החליטה שהיא רוצה שיכתב בתעודת הזהות שהלאום שלה "יהודייה" ואז נדרשה "להתגייר". לאחר לימוד הדת והתפילות במשך שנה, היא אמורה להגיע לבית הדין לגיור לצורך טבילה וקבלת המצוות וכך יאמרו לה: הוי יודעת שעד שלא באת לדת אם חללת שבת אי את ענושה כרת ועכשיו אחר שתתגיירי אם חללת שבת את חייבת סקילה, ולאחר מכן מטבילים אותה במקווה אל מול שלושה דיינים גברים .

העם היהודי בזמננו אנו חייב לקבוע לעצמו את תנאי ההצטרפות לעם היהודי ותנאי האזרחות בישראל . ולאלו הזקוקים להשראה מכתבי הקודש הרי יש ללמוד מהצטרפותה של רות המואבייה לעם היהודי. רות התחתנה עם כליון היהודי בעודה גויה ולאחר שמת בעלה החליטה להצטרף לעם היהודי ואמרה לחמותה נעמי: "אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין עמך עמי… באשר תמותי אמות ושם אקבר" .

דעת – אמת