שלום בת-שבע

רעיון גלגול הנשמות ביהדות אינו מופיע בתנ"ך, לא בתלמוד ולא במדרשים. לראשונה אנו פוגשים בו רק במאה ה- 12 לספירה, בספר הבהיר שמקורו בדרום צרפת והמיוחס על פי המסורת (השגויה כמובן) לתנא (חכם) ארץ ישראלי בן המאה השניה, ר' נחוניא בן הקנה. שם נאמר שהנשמה חוזרת אל הגוף עד לאלף פעמים.

פיתוח של תורת הגלגול ישנו בספר הזוהר, במקורות אחרים ובמיוחד אצל האר"י.

עד אז רעיון גלגול הנשמות אף נדחה על פי ההשקפה היהודית הרווחת, כמו הרב סעדיה גאון (המאה התשיעית לספירה) שטען שזה שגעון לחשוב שקיים גלגול נשמות, וכך הוא אומר: "אנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (גלגול נשמות), ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב" (ספר האמונות והדעות מאמר ו' ).

ההשקפה על גלגול נשמות קיימת מזמנים קדומים, למשל בפילוסופיה היוונית (אפלטון). היא הייתה נפוצה גם במזרח הרחוק ואצל כיתות גינוסטיקאים נוצריים במאות הראשונות לספירה (תערובת של נצרות, פילוסופיה יוונית ושל דתות המזרח).

ביהדות היא נזכרת לראשונה בספר הבהיר, כפי שכתבנו לעיל,ייתכנו בהחלט השפעות על היהדות מתרבויות אחרות בסוגיה זו, אולם בידינו עדויות על התנסויות אותנטיות בסוגיה זו, למשל בספר שבחי האר"י.

בספרו של גרשום שלום: פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, 1977. מוקדש פרק לסוגיה זו (פרק תשיעי, הגלגול, עמ' 308). מאז התפרסמו מספר מאמרים בתחום שניתן לאתרם ברמב"י (רשת מאמרים במדעי היהדות) לפי נושא או מילה מתוך כותר:

http://jnul.huji.ac.il/rambi/

בברכה

דעת – אמת

האם גמרא "אליהו הוא פנחס" לא מראה שכבר בתקופת האמוראים היתה ביהדות אמונה בגלגול נשמות?

ברווז שם בדוי

שלום לך

נראה שמדרשי אגדה אלה מתכוונים כפשוטו, כלומר זה אותו אדם בגופו ובנשמתו, שזכה לאריכות חיים הרבה מעבר לממוצע. ולא שאליהו נולד בגוף אחר לאם אחרת ונשמתו של פנחס נכנסה בגופו של אליהו, כטענת תורת גלגולי הנשמות.

כך גם הבינו פרשני ימי הבניים שעדיין "רוח הסוד והקבלה לא הגיעה לבית מדרשם".

ראה למשל את חכמי צרפת בעלי התוספות, שלא העלו על דעתם תיאוריה הזויה זו. הגמרא (בבא בתרא קכא ע"ב ) גורסת כך:

מבריאת האדם הראשון עד היום, יש שבעה אנשים שראו זה את זה : מתושלח ראה את אדם הראשון, שם ראה את מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין [אליהו] קיים (הרי אליהו לא מת ועדיין מבקר הוא את בתי היהודים בברית המילה). בעלי התוספות טוענים שדעה זו סותרת לדעה שפינחס זה אליהו, משום שאם פנחס זה אליהו הרי שפחות מ-7 אנשים ראו זה את זה לאורך שנות קיום האדם עד ימינו. ואם תורת גלגול הנשמות הייתה רווחת בבית מדרשם של בעלי התוספות (המאה 12 – 13) הרי מיד היו מנסים ליישב את הסתירה, כדרכם ביישובי סתירות, והיו טוענים שפנחס הוא אליהו , כלומר נשמתו של פנחס התגלגלה באליהו, אך אליהו בגופו הגשמי אינו פנחס.

לחיזוק דברינו נביא דוגמה נוספת. התלמוד (בבא בתרא צא ע"א) טוען: "אבצן זה בועז" , ועל חיבור זה בין שני אנשים שונים החיים במרחק של זמן תמה רש"י ( דברי הימים א' , ב ;11) אם אבצן הוא בעז הרי שבעז ילד בגיל 300 שנה וזה לא יתכן כפי שתמה אברהם על עצמו: "הלבן מאה שנה יולד?". הרי לך שתורת הגלגולים לא התגלגלה לבית מדרשו של רש"י.

ואילו כשנשאל רבי דוד בן שלמה אבן זמרא (נולד בספרד בשנת 1479 ונפטר בשנת (1573) בצפת, שאלה זו, בתקופה שבה תורת הסוד וגלגול הנשמות פשתה בקרב שלומי אמוני ישראל הרי שתשובתו הייתה על פי גלגול נשמות:

שאלת אותי: על פי דעת האומר, פנחס זה אליהו, משמע אליהו כהן הוא, אם כן היאך נטמא אליהו ככהן להחיות בן הצרפית?

תשובה: לפי דעת חכמי הנסתרות לא קשיא כלל כי האומר פנחס זה אליהו שורש נשמתו של פנחס [אם כך אליהו כמי שנולד בגופו לאב שאינו כהן, אינו כהן, אלא רק שורש נשמת פנחס בגופו] (שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רג).

ועל דרכם של חז"ל לחבר שני אישים שחיו במקומות שונים ובזמנים שונים עיין מה שכתבנו "בפרשת מקץ".

בברכה

דעת – אמת

עורך דעת אמת שלום,

הנה תרומתי בנושא, המתיחס לגילול דומה: גילגול גופות:

ארץ ישראל – ובמיוחד ירושלים – היא בית קברות ענקי מפני ההיסטוריה הארוכה של המקום, וגם מפני שהיהודים היו באים הנה כדי שגופותיהם לא יצטרכו לזחול דרך המחילות התת-קרקעיות הארוכות, מקבריהם בחו"ל עד ארץ הקודש, מקום בו תתרחש תחיית המתים.

ר' סימון (המאה ה-3) העיד על כך:

"אם כי הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ; אלא מה הקדוש-ברוך-הוא עושה? עושה להן מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים, עד שהם מגיעים לארץ ישראל, והקדוש-ברוך-הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין".

בראשית רבה (וילנה) פרשה צו

גלגול ארוך זה מכאיב מאוד לגוויות, והכאב שסובלות נקרא צער גלגול מחילות חכמים בני זמננו, כגון ר' אליעזר ולדנברג ור' עובדיה יוסף, גם דנו בסוגיה זו. זה האחרון כתב:

"ואין מי שיוכל לצאת נגד סברת כל הפוסקים שכתבו מעלת הקבורה בארץ-ישראל לעניין כפרת העוונות ומנוחת הנפש והצלה מצער גלגול מחילות".

ר' עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ז יורה דעה סימן לט

בברכה

ד"ר הרברט כהן

הגמרא אומרת "אליהו הוא פנחס", ובדומה לכך "הוא השטן, הוא מלאך המות, הוא יצר הרע": בבטויים כאלה, המלה "הוא" אינו זהוי אלא אומר שיש בדברים השונים האלה מכנה משותף חשוב. 

במקרה של פנחס הוא אליהו – הזהוי הוא קנאות: פנחס קנא ואליהו קנא. 

פינחס:

במדבר פרק כה

(יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי:

 

אליהו:

מלכים א פרק יט

(ט) וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְקֹוָק֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ:

(י) וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיקֹוָ֣ק׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ:

 

ואין שום קשר לרעיון של גלגול נשמות.