תוכן:  

שלום שרה

השאלה שצריך לשאול אינה אם אנו כופרים או מכחישים שהתורה ניתנה מאלהים, אלא האם מה שכתוב בתורה רלוונטי לנו ואין זה משנה מי כתבה – אלוהים או אדם – וקבלי את האמת ממי שאמרה.

אציג לפנייך את דעותיהם של גדולי הרבנים המקובלים על שלומי אמוני ישראל, להראותך שגם לסוברים שאלהים כתב את התורה, הרי היא דיברה לדור יוצאי מצרים ואין ללמוד ממנה לדורנו.

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים מבאר שהיעוד החינוכי והמרכזי של התורה הוא לעקור את האמונה בעבודת האלילים ולהאמין ביחודו של אלהים : " כי עיקר התורה להסיר הדעת ההוא [של עבודת אלילים] ולמחות זכרו" (חלק שלישי פרק ל'). נמצא שהתורה רלוונטית לדור יוצאי מצרים שהיו מאמינים בעבודת אלילים ואינה רלוונטית לדורנו שאיננו מאמינים בעבודת אלילים. הנה כך מסביר הרמב"ם את שיטת החינוך התורנית: היות ודור יוצאי מצרים היו רגילים להקריב קורבנות לשמש, לירח ולכוכבים ולבנות היכלות ומזבחות לכבודם. כדי שהציבור יקבל את עבודת האלהים כתחליף לעבודת השמש והכוכבים "אלוהים התפשר" עם הטבע האנושי שקשה לו להיפרד ממנהגים. לכן התיר והשאיר את עבודת הקורבנות ובניית בית המקדש ובלבד שיכוונו לשם שמיים, ביודעו שאם היה מבטל הכל, כפי שדורשת האמת האלוהית, הרי שלא היו מקבלים כלום ודוחים אף את האמונה בקיומו של אלהים (חלק שלישי פרק לב). העולה מדברי הרמב"ם שרוב רובה של תורה אינה רלוונטית לדורנו שבז לעבודת הפולחן. כלומר, שיטת החינוך התורנית אינה תואמת את זמננו ואילו ניתנה התורה בזמננו לא היה מוזכר בה כלל ציווי קורבנות ומקדש.

כדי לחזק דברינו נמשיך בדברי הרמב"ם, ונגלה סוד מדהים שרמז אליו. כדי להסביר את שיטת החינוך התורנית , נכנה אותה "השיטה הפשרנית" כלומר, להשיג יעוד חינוכי על חשבון השגת יעוד חינוכי חשוב פחות, מביא הרמב"ם דוגמה התואמת לדורו (ימי הבניים) וכך הוא אומר: טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל, והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה, שיקרא לעבודת השם ויאמר: השם ציווה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלבד ללא מעשה [הרי שלא הייתם מקבלים גם את עבודת השם משום שמורגלים אתם בתפילה וטקסי חגים]" (חלק שלישי פרק לב). כלומר, לדעת הרמב"ם התורה נקטה בתחבולה חינוכית, כדי שדור יוצאי מצרים יקבלו את האמונה באלהים השאירה את הרגלם הפולחני אף על פי שאינו ראוי מצד "האמת האלוהית". ושימי לב היטב לדוגמה שבחר הרמב"ם להביא, בה הוא רומז לדעתנו, שאף התפילה והצומות שנוהגים אנו היום אינה היעוד החינוכי הסופי והאמיתי. לדעתו עבודה של מחשבה בלי טקסים וריטואלים היא הראויה ויתכן שיבוא דור בעתיד שיהיה מסוגל לקבל את "עבודת האלהים" ללא טקסים, אלא במחשבה בלבד.

לסיכום דעתו של הרמב"ם נאמר: "התורה דיברה כלשון בני אדם" כלומר על פי תפיסתו והכרתו של האדם בזמן כתיבת התורה. תפיסתו והכרתו של דור יוצאי מצרים היה נחות מתפיסת האדם בתקופת הרמב"ם. דור יוצאי מצרים לא היה מוכן ומסוגל לקבל את מציאות קיומו של אלוהים לולא שהגשימה התורה את האלהים ולולא התירה את פולחן הקורבנות ובית המקדש. דורו של הרמב"ם התקדם לכיוון היעוד החינוכי הסופי ומסוגל ומוכן לקבל את את קיומו של אלוהים ללא הגשמתו וללא עבודת קורבנות ומקדש אך עדיין זקוק הוא לצומות, תפילות וטקסי חגים.

כך גם דעתו של רש"י, שהתורה נוקטת בחינוך "בשיטה הפשרנית" התואמת את הדור.

התורה התירה בזמן מלחמה לקחת בשבי אישה יפת תואר ולהינשא לה: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים, כא; 10-11)

וכתב רש"י: "ולקחת לך לאשה – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור"

הרי לך שיטת חינוך פשרנית, לפי החינוך הרצוי והאמיתי היה ראוי לאסור לקחת אישה בשבי בכל אופן. אך היות והדור היה שטוף זימה ולא היה שומע לאיסור, התפשרה התורה והתירה את האישה השבויה עם תנאים מגבילים. ובדורנו הדבר ברור מעל לכל ספק שאין להתיר לקחת בשבי אישה ואין צורך "בפשרה".

הרי לך שהתורה הייתה רלוונטית לדור יוצאי מצרים השטופים בזימה אך אינה תואמת לדורנו.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   כן, אבל כל התאוריה הארוכה הזאת חסרת שחר ובסיס, ומופרכת בטענה אחת, שהקב"ה: "התסכל באוריתא וברא עלמא" העולם נברא על פי התורה ובהתאם לה, יוצא מזה שהוא מותאם לצרכיו של כל דור ודור!!! אז עד דור המדבר הם עבדו ע"ז, ולכן כאשר קיבלו את התורה, מטרתה העיקרית לאותו זמן היתה להרחיק אותם מעבודת אלילים, ובדורינו יש לה מטרות אחרות, אינני יכלוה להצביע עליה בדיוק כי לא אני זאת שכתבתי אותה, אבל מי שיתאמץ למצוא, ימצא זאת בטוח.

תוכן:  

לא במקרה "הסתכל באורייתא וברא עלמא" זו אמירה שמוזכרת לראשונה בספר הזוהר, במאה ה-13. הרמב"ם ודאי לא שמע עליה. וגם לא חז"ל שאמרו שדיברה תורה כנגד יצר הרע בעניין יפת תואר (ואם התורה קדמה ליצר הרע, היצר הרע היה צריך להתאים עצמו אליה ולא ההיפך).

יאיר

תוכן:   אם הכל כה פשוט גם לשיטת הרמב"ם , שהתורה כבר לא רלוונטית .מדוע אם כן ממשיך הרמב"ם לכתוב ספר משנה תורה נתתם דעתכם לכך? בקיבוץ הלכות מיגע וביזבוז זמנו וגם זמנם של הלומדים . מה תירוץ יש לכם לכך.?

בהנחה שאכן קלעתם לדעת הרמב"ם.

וגם הרמב"ם לא שם לב לסתירה שבין דבריו למעשיו .אתמה.

גבריאל

תוכן:   שלום גבריאל

הרמב"ם כתב את ספר משנה תורה כסיכום הלכתי של התלמוד הבבלי ולא כסיכום של הטקסט התורני שאינו רלוונטי. כך כתב הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה שספרו "משנה תורה" בא לבאר את התורה שבעל פה כפי שנכתבה בתלמוד הבבלי, הירושלמי התוספתא וכו' וכו'. וזאת הסיבה שקרא לחיבורו "משנה תורה" שהוא שני לתורה שבכתב, הנה כך כתב: "יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם".

בברכה

דעת – אמת