תוכן:   שלום ריקי

העם היהודי כדרכו של כל עם פושט צורה ולובש צורה, משנה את הריטואלים בתוכנם, משמעותם וביישום שלהם.

ספירת העומר היא דוגמה לנוהג זה.

במקרא, הציווי לספור 49 יום, מיום שבת שלאחר קציר החיטים הראשון ,מעין הודאה לאלוהים על התבואה הטובה, הנה כך נכתב במפורש: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן… וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'" (ויקרא, כג; 10-16 ).

מסיבות שונות ומשונות חז"ל שינו את הציווי המקראי, במקום לספור לאחר הקציר הראשון קבעו שצריך לספור לאחר יום טוב הראשון של פסח. עייני "בפרשת אמור" שם הארכנו במוזרות של פרשנות חכמים.

בזמננו, שאנשי הדת לא קוצרים קציר ואין מניפים עומר ולא מקריבים קורבן, כלומר, כל משמעות ספירת העומר נעקרה לחלוטין מתוכנה המקורי.

[הפוסקים בזמננו נחלקו האם הספירה היא רק תקנת חכמים, אולי יבנה בית המקדש, או שעדיין הספירה היא חלק מהציווי המקראי (משנה ברורה, ביאור הלכה סימן תפט).]

כדי שלא יספרו ספירת העומר 49 יום במנותק מהקשר הריאלי, הוסיפו הרבנים בדורות המאוחרים , לאחר חתימת התלמוד, כאילו ספירת העומר קשורה לזמן מתן תורה. לשיטתם מעמד הר סיני היה בדיוק בחג השבועות. כך נכתב בספר "החינוך" (מצוה שו) "לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל…נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה [חג השבועות]" ודבר פלא הוא, במקרא לא הוזכר אף ברמז שחג השבועות וספירת העומר קשורים למעמד הר סיני ומתן תורה, ויתירה מכך, ובתלמוד מובא מחלוקת בין החכמים מתי היה מתן תורה, הנה כך נכתב בתלמוד:

תנו רבנן: בששי בחדש [ו' בסיוון] ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו [ ז' בסיוון] (שבת פו ע"ב , שאלה זו שאל "מגן אברהם" בפירושו את השולחן ערוך סימן תצד)

ימי ספירת העומר היו ימי שמחה או משום ההודייה לאלוהים על התבואה או משום הצפייה ליום מתן תורה, אלא שבתקופה מאוחרת הנהיגו ימי אבילות משום סיפור מפוקפק על מותם של תלמידי רבי עקיבא, כך כתב השולחן ערוך: "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג סעיף א ).

עד האריז"ל (המאה ה- 16) לא היה קשר בין יום ל"ג בעומר להילולת רשב"י. עד אז ל"ג בעומר הוזכר בהקשר למותם של תלמידי רבי עקיבא, הנה כך כתב השולחן ערוך: "נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו [תלמידי רבי עקיבא] מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג סעיף ב)

אגב, יש אומרים של"ג בעומר הוא יום מותו של רשב"י ויש אומרים שהוא יום בו נסמך רשב"י להיות רב.

בברכה

דעת אמת