חכמינו לקו בהבנת הכתוב?

או שפשוט מצאו דרך נוספת לחזק את רכיבתם עלינו? – בהפכם חוק מוסרי לחוק מאכלים.

כתוב: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כ"ג, י"ט ועוד). והאם בחלב דודתו מותר? – כן!!! הדגש כאן הנו על הקשר הקדוש: בן-אם.

ממה חושש יעקב כשהוא עומד לפגוש בעשו אחיו?: "פן יבוא והכני אם על בנים" (בראשית ל"ב, י"ב). אין הוא חושש שמא עשו יכה אותו עצמו, אלא שמא יכהו מכה נצחת: האם על הבנים!

איסור בישול גדי בחלב אמו פוסל במנהגם של רועי הצאן העניים, שהיו נוהגים לבשל גדי ממין זכר מיד כשנולד, כי הרי הוא חסר ערך: אוכל ואינו עושה חלב. בישולו היה אחת ההזדמנויות הנדירות שלהם לאכול בשר.

הפן החשוב במצווה זאת הנו המוסרי ולא המאכלי, כי מה רע באכילת בשר בחלב? -מה הגיש אברהם אבינו ליהוה, כשזה בא אליו, בלוויית שני מלאכים, לאלוני ממרא?: "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם… ויאכלו" (בראשית י"ח, ז'-ח').

חיזוק לטענתי זאת נמצא בחוק הבא: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך… והאם רובצת על האפרוחים, או על הביצים – לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך" (דברים כ"ב, ו').

פה רחמה התורה על ההלך המסכן! – אם אתה רעב כל כך וארבע או חמש ביצי ציפור (או גוזלים במספר זה) יצילוך ממות ברעב, – חייך קודמים. ונזכר אני במקרה שעליו סיפרה שולמית אלוני ז"ל: רב חשוב הגיע מארה"ב והיא הגיעה לראותו, אך נאמר לה שהרב לא יקבלה היות ויצא לקיים מצוות שלוח הקן! אתם מאמינים למשמע אוזניכם? הרי כתוב בפרוש: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך". יקרא – לשון יזדמן. והוא הרעבא הרעב יוצא לעשות מה? לאכול את הביצים (או את הגוזלים), או אולי לחסל אותם? הרי אין המצווה לגרש את האם, אלא לא לקחת אותה! אז מה יצא הרב החכם לעשות?-אם לא לאכול אז… "להפריח יונים"?ֱֱ!

 אוויל מתחכם אחד פלט ועל כל העדה ניטל לשאת בסבל