רציתי לדעת מהי מקורה של ההתנגדות לתרומת איברים בדת היהודית.
תודה,
דוד
יש צורך בכרטיס, עם תוקף משפטי, המחייב לתרום אברי המת לצורך הצלת חיים ללא רלוונטיות של המשפחה.
היות ובעסקי נפשות עסקינן, יש לנקוט באמצעי של מקל וגזר ולקבוע שרק בעלי כרטיס זה יוכלו לקבל איברים.
אני מקווה שהמחוקקים יתנו דעתם ברצינות לסוגיה מצילה חיים זו.
דבר נוסף חשוב, שהמדינה לא נתנה דעתה עליו: חוקים רבים נחקקו בכנסת ישראל המחייבים את האזרח, על כורחו, לנהוג בניגוד לרצונו לטובת הכלל והסדר הציבורי. לדוגמה, למדינה סמכות להפקיע רכוש הפרט לטובת הציבור.
אם כך מדוע בנושא הצלת נפש אין המדינה מחייבת כל אזרח, בלי לשאול לדעתו, לתרום איברים?
נ.ב על-פי ההלכה חייבים להשתמש באיברי המת להצלת חיים ואין האדם ומשפחתו בעלי דעה בעניין זה. משום שפקוח נפש דוחה שבת ודוחה כבוד המת.
דעת – אמת
דעת אמת
לחייב כל אזרח לתרום איברים בלי הסכמתו תהיה הפרה של זכויות אדם. גם בלי אפילו לשקול את המרכיב הדתי של העניין.
זה יהיה צעד אחד אחורה לכיוון 1984.
איתי
למת אין זכויות.
החי קובע מה יעשה עם המת.
דבריך יכולים להתיחס למקרה של תרומת כלייה מאדם חי אל חברו.
דעת – אמת
אישית, אינני אוהב את צורת ההתייחסות לאנשים כאל פרזיטים, מוצצי דם וכיוב'.
למילים כמייצגי אידאות יש כוח רב ("חיים ומוות ביד לשון") כפי שאנו יודעים וביטויים מעין אלו אינם תורמים לעשייה חיובית.
לא מזמן שמעתי ראיון ברדיו עם נתרם, על הפעילות שנעשתה על מנת שמחזיקי כרטיס אד"י יזכו לקדימות בתור להשתלות. שינוי זה נראה היה בלתי מושג בעבר, ובכל זאת פעילות ומאמץ אמיתי שינו את החוק.
השלב הבא, לפי דעתי, הוא להפוך את התרומה מהמת לברירת המחדל.
(לדיון מעניין בנושא "ברירת מחדל" צפה באחד מהרצאותיו ברשת של דן אריאלי, ברוח זו נכתב גם המאמר ב-ynet כאן –
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4009129,00.html)
אדם שלא רוצה לתרום יחתום במפורש על טופס בו הוא מוותר על עדיפות בתור להשתלה. כיוון שרצונו של האדם כבודו, יש לכבד החלטה כזאת, אך גם להבהיר בצורה הקשה והמפורשת את המשמעות שלה.
למשל, אם קיים איבר להשתלה המתאים ביותר לאדם שחתם על סירוב וניתן להחליפו באיבר מחו"ל שיתאים לאדם שלא חתם, החלטה בעניין תהיה לביצוע החלפה.
משה עברי
איתי
זו שאלה מעניינת.
לגופו של עניין האינטרס של החי היחיד עדיף בעיניי מהאינטרס של החי לצוות מה יעשה בגופו לאחר שהוא פסק מלהיות במעמד משפטי כאדם/אזרח.
דעת – אמת
שלום דוד,
בעיית תרומת האיברים, מפי גורמים המתייחסים לתלמוד כמקור סמכות רפואי ומוסרי, הוא בשני שלבים:
1. הגדרת מוות.
2. האם מותר/אסור/חייב לתרום אברים לאחר המוות כדי להציל חולה בסכנת מוות.
1. הגדרת המוות – כדי ליטול אברים מאדם הדבר מוסכם שהוא צריך להיות מוגדר מת. אם הוא ספק חי אין לקחת חיים מאדם חי כדי להחיות אדם אחר וזה פשוט, מוסכם ומקובל על כולם. על-פי התלמוד, כפי שהבאתי לעיל, הגדרת המוות הוא כשפסקה הנשימה או כשפסק דופק הלב. בתלמוד התעלמו לחלוטין מהמוח. על-פי הרפואה של היום הגדרת מוות היא רגע המוות המוחי עם איבוד מוחלט, מלא ובלתי-הפיך, של כל פעילות המוח, כולל גזע המוח.
נמצא שאדם שגזע המוח שלו הפסיק כל פעילות אבל לבו עדיין דופק והוא מונשם. אליבא דהרופאים של זמננו הוא מוגדר מת ואליבא דהתלמוד הוא מוגדר חי. לכן אלה ההולכים כסומא בארובה אחרי חכמי התלמוד יאסרו להרוג אדם כדי להציל אחר. הדבר דומה להתזת ראש אדם ועדיין לבו ממשיך לפעום האם להגדירו חי/מת. זהו שורש הבעיה וממנו יש רבנים המתפלפלים בים התלמוד ומביאים ראיות בכל זאת להגדיר את המוות המוחי כמת, הן מטעמי פלפול גרידא והן מטענה שהמציאות המוחית ויכולת ההנשמה המלאכותית לא ניצבה לפני חז"ל. ויש רבנים העומדים על משמרת "הקודש" לבל ישתמע שחז"ל שגו ואז כל מגדל אמונתם יפול כמגדל הפורח באוויר, לכן ימשיכו להגדיר אדם, שמוחו הפסיק לפעול כולל גזע המוח, כחי או כספק חי. ולכן יאסרו תרומת אברים.
2. האם מותר/אסור/חייב לתרום אברים לאחר המוות כדי להציל חולה בסכנת מוות-
אנשי האמונה מאמינים שיש יחסי גומלין בין נשמת המת לטיפול גוף המת. לכן נוהגים הם מנהגים שונים ומשונים בעניין הקבורה. כיוצא בו לעניין אברי המת יש לדאוג לקוברם. השאלה שעמדה בפני אנשי האמונה היא כיצד לנהוג במצב שניתן להציל חיים מאברים של המת. יש הסבורים שאברי המת חשובים יותר מהצלת חיים – הרב אליעזר יהודה ולדנברג, כיהן כאב בית דין בירושלים, (נפטר בשנת 2006) : "הבא לישאל אם יתרום אבר מאבריו לאחר מותו לשם מטרה כזאת [השתלה באדם אחר להצלתו], היו ג"כ מיעצים לו שלא לעשות כזאת … ואין עליו כל חיוב לעשות מצוות בגופו לאחר מותו אפילו משום פיקוח נפש. ועם מותו עליו לתת להחזיר את גופו בשלימותו אל המקום אשר ממנו לוקח בראשונה כפי אשר עלתה ונגזר מלפניו ית"ש" (שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן צא ).
ויש מהרבנים הסוברים שחובה גמורה להציל חיים של אדם אחר בתרומת איברי המת ואפילו אין מקום לשאול את המת ואו את קרובי המשפחה משום שמדובר בהצלת חיים. אחריות חיי האדם מוטלת על החברה ואין האדם בן חורין להתאבד ואו להימנע מלהציל חיים של אחר. זו דעת הרב שלמה זלמן אויערבך: "פשוט הדבר שחייבים להקריב אבר מן המת עבור ספק הצלה של חי מסוכן לפנינו מבלי להתחשב כלל עם רצון המת או קרוביו" (שו"ת מנחת שלמה, תנינא (ב – ג), סימן פו).
אף שאיני כדאי אומר דעתי בנושא חיוב השתלת איברים.
דעתי מסכימה לחלוטין עם הרב שלמה זלמן אויערבך, שהצלת חיים אינה ניתנת לשיקול דעתו של הפרט ולא של קרוביו. וקל וחומר הוא: ומה כשאדם חי מחוייב להציל אדם אחר בסכנה ואין זה ניתן לשקול דעתו וקרוביו על אחת כמה וכמה לאחר מותו שאין לו שקול דעת בזה.
לכן לדעתי יש לחוקק חוק המחייב לתרום אברים אף אם המת כתב בצוואה שאינו מסכים ואף אם קרובי משפחתו מתנגדים.
לעניין קביעת המוות עיין כאן: https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=4551
דעת אמת
למשל, אם יש לי סוג דם נדיר ויש חולה שצריך מנת דם דווקא מהסוג הזה ואני היחיד בסביבה שיכול להציל אותו, עדיין (עד כמה שידוע לי) אי אפשר לחייב אותי לתרום לו דם גם אם בוודאות הוא ימות בלי התרומה הזו. מי שמכיר את החוק ויודע אחרת מוזמן לתקן אותי.
מחקר שמראה שאפשר לחיות אחרי מוות מוחי ושזה לא מוות סופי כמו ההלכה.
מסקנה לא להתווכח עם ההלכה כי הייתם יכולים לגרום למוות של האיש הנ"ל ולעוד רבים.
גם לי לא ידוע על קיומו של חוק כזה.
לטעמי, אדם בחיים שנדרש לפעולה רפואית פשוטה אשר אינה מסכנת את חייו (כמו תרומת דם) ועשויה להציל אדם אחר ואינו מסכים, מאבד את הזכות המוסרית לקבלת טיפול רפואי. יש לפחות לשלול את הביטוח הרפואי לאדם כזה.
אדם מת הוא חסר זכויות. בכל מקרה גופו נרקב ומתפורר. עם זאת ישנה המשפחה וחשיבות לרגשותיה. גם האפוטרפוס צריך לדעת שביטול השתלת איברים תבטל בזאת גם את זכותו לביטוח רפואי.
סעיף 1 לחוק לא תעמוד על דם רעך ה-תשנח 1998 קובע :
"חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו , עקב אירוע פתאומי , בסכנה חמורה ומיידית לחייו , לשלמות גופו או לבריאותו , כאשר לאל – ידו להושיט את העזרה , מבלי להסתכן או לסכן את זולתו" .
זוהי לשון החוק . ומה יקרה עם תרומת הדם ? יהא נתון לפרשנות בית המשפט אם עומד בהגדרת "אירוע פתאומי" .
רשלנות רפואית היא דבר רע כמובן, לא מזמן מתה ילדה בניתוח עיניים פשוט בגלל רשלנות והרופאה המרדימה נשלחה לכלא. האם זה אומר שאסור לנתח ילדים?
כן, יש הורים שיגידו שאם מדובר בניתוח עיניים הם לא רוצים לסכן את חייה של הילדה וזה שיקול כבד משקל בהחלט. מה שלא נכון הוא להגיד שאסור לעשות יותר ניתוחים כי לפעמים אנשים מתים בזמן הניתוח שלא לצורך.
הרופאים קבעו שהוא מת מוות מוחי ואח"כ חזר לחיים.
הם לא אמרו שהם טעו בהבחנה והסתבר אחרת והגדירו את זה כ"נס" רפואי.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/911/200.html
במקרה שלפנינו צוות מד"א קבע מוות של קשיש. אם השוטר שהגיע לדירה לשמור על הגופה לא היה שם לב שהקשיש הזיז את ידו היו מעבירים את ה'גופה' לאבו כביר. בהחלט יכול להיות ששם היא הייתה מוכנסת למקרר והקור היה הורג את המסכן. לפי זה אסור לשים אנשים במקררים באבו כביר כי אולי הייתה פה שגגה.
אגב – בהחלט ייתכן שצריך 'עיבוי' נהלים במקרה של קביעת מוות. למשל ששני רופאים יחליטו על קביעת מוות או ששני צוותים נפרדים ובלתי תלויים יקבעו מוות מוחי לצורך תרומת איברים. אני לא שולל דברים כאלו, אבל הקשיש שנקבע כ'מת' נחשב לכזה לא כי המוח שלו לא עבד אלא כי לא הרגישו את הדופק שלו – דהיינו חשבו שהוא מת לפי ההלכה.
נכונותך לאשש אמונתך מהכתבה הנ"ל רק מצביעה על הטענה שלנו כי אצל המאמין התבונה היא שפחת אמונתו.
היכן תבונתך כשאתה קורא את מדור רפואת חז"ל כאן ומבין את רמתם במדעים ואת חוסר ידיעותיהם בהכרת המציאות ? הרי הם לא ייחסו כל חשיבות למוח ולא ידעו כלל על תפקידו אז פתאום אתה מסתמך על ההלכה הקובעת מוות לפי תפקוד הלב ? למה ? כי זה משרת את אמונתך ?
כיצד מעיזה תבונתך להלל ולשבח ואפילו לרומם את חז"ל מול המדע והרפואה כיום. מה ההבדל בין מכונאי רכב או מתכנת/מהנדס מחשבים ורב הבקי בהלכה כשהם מתדיינים עם רופא בבוחנם סוגיה רפואית כולם: המכונאי, המהנדס והרב בורים מוחלטים מול הרופא. זה ברור לכל בר דעת אבל בהיותך מאמין שאיבד דעתו לדתו סובל מחולשת דעת ברורה וזה עצוב.
הצדיק היהודי (האותנטי).
עמית
נניח לרגע שהניתוח להוצאת כבד איננו מסוכן, ידוע גם שאפשר לקחת חתיכת כבד והכבד הנותר יגדל מחדש , אם כך אפשר להכריח את אותו פלוני לתרום איבר מגופו להצלת החולה האנוש, האין זאת?
לא, הזכות על הגוף היא מוחלטת. היא לא משתנה גם אחרי המוות. זכותי להחליט מה ייעשה בגופי לפני ואחרי מותי ולדעתי גם המשפחה הקרובה לא יכולה לערער על כרטיס 'אדי' שחתמתי עליו לפני מותי (או להבדיל אם הודעתי שאינני מעוניין לתרום איברים) . לצערי החוק איננו מסכים איתי בנושא, כפי שראינו בפרשת אבי כהן שהתכוון להציל חיים במותו ומבוקשו לא ניתן לו.
זה ההבדל והוא כל כולו לרעת הרבנים, המאמינים והדתיים.
הצדיק היהודי
עמית