נפלאות דרכי המאמינים המוכנים להפוך את אלוהיהם כמי שמתנסח כאחד המשוגעים: הוא כותב שהשפן והארנבת מעלים גירה והמאמינים מפרשים שהתכוון שאינו מעלה גירה. ועל מאמינים כגון אלה אמר אבן עזרא: "איך יתכן בלשון שאדם ידבר מלה ורצונו מלה אחרת והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב" (אבן עזרא, דניאל, א; 1).

לפני שאשיב לשאלה מדוע ציין ר' ישמעאל את הגמל בלבד חשוב לומר שהשאלה בדבר השפן והארנבת לא התעוררה בקרב המאמינים עד העת החדשה, הזמן שהתחילו המשכילים לבחון את המקרא במתודה אקדמית כלומר, ביקורתית. משמע, היה ברור לכל "החכמים" עד המאה ה- 19שהשפן והארנבת מעלים גרה וכי מי הלך לבדוק? המשכילים!! הראשון שהצטרך להתמודד עם טענת המשכילים היה הרש"ר הירש (1808- 1888) מנהיג היהדות האורתודוכסית בגרמניה (תן דעתך שהתעוררות המשכילים היהודים החלה בגרמניה).

ומה השיב הרש"ר הירש? את תשובתו כתבנו בקונטרס מספר שלוש: "שהשפן והארנבת של התורה הם מין אחר מהמוכר לנו כיום". כי כך דרכו של המאמין להתייחס למקרא כדברי אלוהים חיים – ולדעתו אלוהים לא טועה וזה בבחינת מציאות ממשית – לכן הוא ישתדל להתאים את המציאות המתגלית לנגד עיניו עם המציאות הטקסטואלית כאילו שניהם מגלים אמת עובדתית באותה עוצמה.

עוד הקדמה קטנה, לאלה שאינם רגילים בטקסט התלמוד. התלמוד הנו טקסט שנכתב ונערך במאוחר לנוסח שנאמר בעל-פה בבתי המדרש. לכן הוא מוגש בדרך שקלא וטריא כהווייתו. מטבע הדברים ההתנסחות אינה מדויקת ואינה בהירה ולכן יש תלי תילים של פרשנויות הנובעות – לא מחוכמת הטקסט התלמודי, אלא מחוסר היכולת להבהיר את הדברים.

לכן יש אמירות חסרות כגון אמירתו של ר' ישמעאל שציין את הגמל והתעלם מהשפן והארנבת. והמפרשים צריכים לבאר את סיבת היעדרותם. הדבר ברור שר' ישמעאל סבר שהשפן והארנבת מעלים גירה כי כך כתוב בתורה. ויתירה מכך בטקסט התלמודי עצמו באותו עמוד ,כמה שורות לפני כן נכתב: "הרי שפן וארנבת דמעלה גרה הן" (חולין נט ע"א). אם כך ישאלו המתפלפלים מדוע ר' ישמעאל השמיט את השפן והארנבת במימרתו.

לכן חכמי צרפת הסבירו שכוונת ר' ישמעאל לכלול את כל החיות המפורטות בתורה למרות שלא ציינן. ראה דבר מעניין, הרמב"ם שהוא על-פי רוב מטיב לנסח דבריו גם כתב כלל זה תוך שמתעלם מהשפן והארנבת: "וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל, וכל בהמה שהיא מפרסת פרסה היא מעלת גרה חוץ מן החזיר" (רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק א, הלכה ב) ניסוח זה גרם לבר פלוגתא של הרמב"ם, הראב"ד לטעון עליו כך: "זה אינו צודק והוא שקר שהרי יש שפן וארנבת". מה שגרם לעוד שפיכת דיו רבה כדי להסביר את כוונת הרמב"ם. (לדעתי הרמב"ם סבר שכלל זה יפה לבהמות בלבד ולכן התעלם משפן וארנבת שאינן בהמות).

אגב, זו דוגמה נפלאה הממחישה על מה מכלים בחורי הישיבות את כוחם האינטלקטואלי – לא שאין זה מאתגר ומהנה ליישב ניסוחים משובשים או סותרים זה את זה כפי שחידת הגיון מאתגרת- אבל לחשוב "שפלפולים" אלו מיישבים את העולם ובכוחם להשגיא את הבריות זה רעיון הגובל בטירוף דעת ובשגעון. ולא דיי שהמאמינים השתגעו אלא סחפו אחריהם את המדינה כולה לממן מערכת חינוך העוסקת בישוב טקסט משובש וחסר, כל היום לכל החיים, זה כבר מצער וכואב.

בברכה

דעת-אמת

ליאור הלפרין