תוכן:   שלום ב.נ

סוגייה זו נדונה בהרחבה בפרשת "אחרי מות" .

הלכות שחיטה אינן מתחשבות בצער בעלי חיים.

לכן מותר לשחוט בסכין שאינו חד למרות שהחיתוך יקח זמן רב אפילו יום שלם. ואין איסור לעשות זאת משום צער בעלי חיים.

דבר נוסף, השחיטה מתיחסת לחיתוך שני אברים בלבד – קנה הנשימה (גרגרת) והושט (צינור העיכול) – וחיתוך שני אברים אלה בלבד אינו הורג מיד וגורם צער רב לבעל חיים עד מותו, ויתירה מכך לשחיטת עוף מספיק לחתוך את קנה הנשימה בלבד, במצב זה התרנגול יחשב שחוט למרות שהוא עדיין חי וסובל.

בברכה

דעת אמת

תוכן:  

מכיוון שאתה אומר שסכין שחיטה לא חייב להיות חד, אני רואה שיש לך דעה שאינה-הלכתית לגבי הלכות שחיטה. האתר שלך, שאמור להציג הטוב שביהדות, תוקף יהדות רבנית ובאופן רשמי יש לו גירסה משלו לשאלה של מה היהדות אומרת. כשאתה מתרחק מציטוטים, יש לנו רק הדעות שלך, שלא בהכרח תואמים את אלה של יהודים דתיים. לאתר אורתודוקסי טוב על שחיטה, ראה: http://www.kosherquest.org/bookhtml/SHECHITA_THROUGH_BUTCHER.htm

בברכה

ישראל אספר.

תוכן:   שלום ישראל

להלן הציטוטים:

"השוחט בסכין רעה [שין חידודה חותך יפה, רש"י], אפילו כל היום כולו – כשרה". חולין לב ע"א

וכך פסק בשולחן הערוך- יורה דעה סימן יח סעיף ז: "סכין שפיה חלק ואינה חדה, הואיל ואין בה פגם, שוחטין בה, ואע"פ שהוליך והביא כל היום עד ששחטו, שחיטתו כשרה".

שאלה לי אליך, מדוע אינך בודק במקורות לפני שאתה שואל?

בברכה

דעת אמת

השחיטה היהודית "היא כשרה" לפי הרבנים, אבל אין בה שמץ רחמנות וצער בעלי חיים שכן מוזכרים בתנ"ך.

אין בתורה כולה הוראה ברורה:- שחיטה כיצד.

החכמים – מפרשי התורה – פירשו כי האל ציוה את משה להורות כי השחיטה "זביחה" שמובנה המעשי, שחיטה וחיתוך עמוק של הקנה והוושט.

סיבת המוות בשחיטה היא מיתת חנק.

על פי השחיטה היהודית מנגנון השרידה של החיה הנשחטת, מפיק – החוצה – הרבה מן הדם המצוי בגופה לפני השחיטה, בעל החיים הנשחט "משחרר" את מרבית הדם המצוי בגופו באמצעות פעימות נשימותיו האחרונות, משנחתכים הקנה והוושט, ואיתם כלי דם המובילים דם לראש ולמוח, נפערים כלי דם המפיקים זרמי דם עוצמתיים, בעל החיים שנשחט בצורה זו מנסה לנשום אך קנה הנשדימה שלו נחתך ונחשף לזרמי דם הניגרים מכלי הדם שנחתכו בשחיטה, הנשחט חש שהוא נחנק מכיוון שהקנה המוביל בדרך כלל אוויר לריאותיו מתמלא בדם, הוא פועל כמנגנון שאיבה, אחרי השחיטה, במקום לשאוב אוויר הריאות שואבות חלק מן הדם המופק מכלי הדם החתוכים, במאמצי החיה להמשיך לנשום, הריאות שואבות חלק מן הדם המופק מכלי הדם החתוכים, הדם נשאב לריאות ומותז מהם לסירוגין, הבהמה השחוטה טובעת ונחנקת.

הטיעון שהועלה על ידי חכמים, לפיו הפסקת אספקת הדם למוח מעממת – על אתר – את ייסורי הנשחט אין לה שחר שכן קיימים כלי דם היקפיים הממשיכים לספק דם למוח והחיה מצויה בהכרה, ועוברת ייסורים קשים מאוד, כמעט עד לרגע נפיחת נשימתה האחרונה, החיה שנשחטת בשחיטה כשרה מתה מיתת חנק ממש כשהיא טובעת בדמה שלה הנשאף לריאותיה.

חוץ מכל אלה, מחקרים אחרונים שנעשו בבני אדם באלקטרו-אנצפאלוגרפיה המחישו כי רבים מן הנפטרים מקרב בני האדם עצמם, מגלים מקרים רבים של קיום פעילות מוחית, במשך עד שבע דקות לאחר שנקבעת שעת המוות על פי עקרונות רפואיים ידועים. והרי יש הבדל עצום בין פטירת אדם כתוצאה מקריסת מערכות שבדרך כלל נגזרת מתהליך פתוגני מרכזי, ומדובר בפרקי זמן ארוכים, ואילו בשחיטת בעל חי שמצוי בהכרה מלאה על ידי החנקתו והטבעתו בדמו שלו ייתכן שקיימת פעילות מוחית מתמשכת.

(כותב שורות אלה, ער למחקרים מדעיים שנעשו על ידי חוקרים יהודים (בעלי ענין) שפרסמו "מסקנות מדעיות" לפיהן "סמוך לאחר השחיטה מופסקת הפעילות המוחית", ו"מחקרים אחרים" שפסקו "לאחר הפסקת הנשימה והפרכוס אצל הנשחטת אין שום סימן לפעילות מוחית")

אנו היהודים רחמנים בני רחמנים.

אנחנו היהודים מתהדרים במידת הרחמנות שלנו, ובמידת התייחסותנו לצער בעלי חיים, מסכתות שלמות ופרקים שלמים הדנים בשחיטה, התמקדו בכל הכוונות הטובות שהיו לצמצם את סבלה של הנשחטת, פיארנו את הרחמנות המופלגת שלנו שבאה לביטוי גם בכך שעלינו לשחוט בסכין חדה מאוד, שלא יהא בה פגם, והשחיטה צריה להתבצע בשתי תנועות חיתוך בלבד, שהן "הולכה והבאה".

בא הרמב"ם ומבטל את מרבית הוראות הרחמנות הללו, כעפרא דארעא

מן הראוי להציג כאן חלקים בהלכות שחיטה מבית מדרשו של גדול הפוסקים בעם היהודי.

אמנם, הרמב"ם מקפיד על חלקות הסכין ושלא יהא בה פגם, מכאן ואילך פגה רחמנותו ואין הוא מורה במובן בצורה ובאופן המעידים על מידת רחמנות גדולה.

א. לפי הרמב"ם מותר לחתוך לצורך אכילה, חתיכה מן החיה שנשחטה עוד בטרם נפחה את נפשה. בהמשך יובאו הדברים במקורם.

ב. לפי הרמב"ם – (בהמשך) אין חובה לשחוט בהולכה ובהבאה ואפשר להוליך ולהביא כל היום עד לשחיטת הבהמה, כלומר לא עוד שתי תנועות חיתוך בלבד, אלא אפשר לייסר את הבהמה בחיתוך איטי של צווארה במשך כל היום אך רחמנות למהדרין.

הנה לפנינו הציטוטים כלשונם וככתבם:

רמב"ם משנה תורה, הלכות שחיטה פרק א' טו' יז'

"סכין שהיא עולה ויורדת כנחש, ואין בה פגם-שוחטין בה לכתחילה. וסכין שפיה חלק, ואינה חדה-הואיל ואין בה פגם, שוחטין בה: ואף על פי שהוליך והביא בה כל היום, עד ששחטה שחיטתו כשרה".

ובפסקה ג' (שם)

"ואסור לאכול מן השחוטה, כל זמן שהיא מפרכסת. והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה-עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט' כו') ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודש שתצא נפשה, ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, ומניחו עד שתמות ואחר כך יאכלנו."

אכן חיתוך בבשר החי של בהמה שנשחטה ונלחמת על כל נשימה, הרי לנו אקט בולט של רחמנות.

מתי יקום רב יהודי רחמן ובעל שיעור קומה מוסרי שיורה ויפסוק על הפסקת השחיטה הכשרה כמות שהיא ויורה על הימום החיה לפני שחיטתה להקלת יסוריה.

אם לפי הרמב"ם מותר לתחוך חתיכה מן השחוטה לפני שנפחה את נפשה מדוע אסור להמם את הנשחטת על מנת שלא תעבור את הייסורים הנוראים שצפויים לה בשחיטתה.

אצל החיות הכשרות יש שוני במבנה הגוף מהחיות הטמאות אז יכולים להיות מחקרים שלא רלוונטיים. ישד מחקרים שאומרים שהשחיטה היהודית כשרה. ע"ע בויקיפדיה בנושא השחיטה שהביא רק את המחקר שלטובת השחיטה היהודית. להדגיש שויקיפדיה הם לא יגידו סתם לטובת הדת.

אבל לפי ההלכה חייבים לחתוך מהר חזק והחיה איבדה את הכרתה כבר מהרגע הראשון גם אם יחתוך יום שלם גם שאסור להפסיק אפילו זמן קצר יחסית באמצע השחיטה. כנ"ל זה ענה לגבי לחתוך ממנה חתיכה לפני פריחת נפשה… היא כבר איבדה את הכרתה.

גם:

רמב"ם הלכות שחיטה ג, הלכה ד: שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט עד שגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור השהייה אבל כשתחשוב כל זמן השהיות יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זו ספק נבלה, וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וכדי שישחוט כמו מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה הרי זו ספק נבלה.

אני הבנתי אחרת את הרמב"ם בעניין הולכה והבאה:

הוא כתב כך:

רמב"ם הלכות שחיטה ב, הלכה ט: השוחט והוליך את הסכין ולא הביאה או הביאה ולא הוליכה ושחט שחיטתו כשרה, הוליך והביא עד שחתך הראש והתיזו שחיטתו כשרה, הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך והתיז את הראש בהולכה בלבד או בהבאה בלבד, אם יש בסכין כמלא שני צוארים מצוארי הנשחט שחיטתו כשרה ואם לאו שחיטתו פסולה, שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה.

ע"כ.

שים לב, בהמשך הוא כותב כך: הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך והתיז את הראש בהולכה בלבד או בהבאה בלבד, אם יש בסכין … כלומר במקרה הראשון מדובר שכן הוליך והביא אבל אם נגיד הוליך 40 פעם הביא 41, או הפוך. תלוי אם התחיל בשחיטה בהולכה או בהבאה… אבל הוליך והביא. במקרה השני לא היה צורך להוליך ולהביא כי באחת מהן הספיק לשחוט ויש מצב שכשר.