10 שנים • admin אני בן 23.7 עדיין משרת בסדיר, אתם בטח שואלים למה, אז זה בגלל שאני בן אדם מאוד אבל מאוד טיפש. שהייתי תלמיד כמו כולם התחלתי לחזור בתשובה מהסיבה שהיה לי מאוד רע בחיים, חיי חברה לא היו לי, הייתי סגור כל היום על המחשב, חסר ביטחון, לא היתה לי חברה, והדת היתה בריחה מהמציאות, הנקודה, שהרבנים שזה האנשים שאני הכי שונא על פני כדור הארץ, שיכנעו אותי שתהיה מלחמה וחייבים לעזוב את הבית ספר וללכת לישיבה ולא להתגייס לצבא ולהיות חרדי ולקיים הכל, ונחשו מה, בלעתי את זה, הזנחתי את חבריי החילוניים, השקעתי בלימוד התורה, אהבתי את זה ועזבתי את בית ספר. הייתי שנתיים בישיבה חרדית שעלתה בבריאותי, וקיבלתי בזכות לימודי הקודש האינטנסיביים ופיתוח השקפת העולם החרדתית האופיינית לחוזר בתשובה טרי- התקפי חרדה חזקים אני עד היום מטופל פסיכיאטרית עם כדורים, התגייסתי לצבא אחרי שנה שלמה בבית אחרי שלא הצלחתי להתמודד בישיבה, שאני מחפש את עצמי והספקתי בין לבין לחזור בשאלה ולחקור ולהבין שהכל שקר ותרמית אחת גדולה וכאב ההחמצה – שהלכו לפח שנים מאוד יקרות מהחיים שלי
התגייסתי לצבא בלי כוח נשרפו כמעט 3 שנים, ולא הצלחתי לקשור קשרים חברתיים להתפתח ולעשות משהו עם עצמי חוץ מלסבול בבסיס.
אני מאמין שאם לא הייתי חוזר בתשובה והייתי מתגייס כמו כולם לאט לאט הביטחון היה עולה ובטוח היתה מגיעה תקופה טובה בחיים והכי חשוב – לא היו לי הפרעות נפשיות, בזמן שהייתי בישיבה היה לי הרבה כסף ובזבזתי הכל על דברים של דת ועכשיו שאני בצבא ואני רוצה לצאת לבלות אין לי גרוש על הנשמה, הנקודה שבגלל הדת והבחירה הכי גרועה שעשיתי בחיים אני אוכל המון חרא היום, אין לי חיי חברה ולא חברה אני נראה נורא ואיום תודה ללחץ הנפשי שהקנה לי המערכת הדתית דאז וכמובן הכדורים הפסיכאטריים שקיבלתי בזכות הדת. מרגיש במקום מאוד נמוך בחיים, יותר עסוק בלשרוד את היום במקום לחיות אותו. והנקודה שאם לא היו מיסיונרים דתיים – הייתי במקום יותר טוב היום ויותר בריא, אני יודע שכבר לחזור למה שהייתי פעם – זה לא יקרה – ומה לעשות אני אבזבז כספים על טיפולים ועל דברים נוספים ואגיע לקרקע יציבה בחיים שלי בגיל מאוד מאוחר, בגלל פאקינג דת ששיבשה לי את החיים . שגם הרסה לי את המשפחה אבא שלי נהיה פנאט שלא נוסע בשבת ומאמין באמונות טפלות.
לפעמים אני מצטער שבכלל התגייסתי הייתי יכול לחסוך לעבוד ולהתקדם
מה לעשות?
דניאל, אתה מתאר מציאות קשה. אבל אתה גם מתאר את ההתמודדות שלך איתה – אתה מטפל בעצמך, דואג לעצמך, ומנסה להשתפר. זה מדהים, ואני בטוח שתסכים על זה! אין טעם להיות עצוב על מה שקרה, יש טעם להמשיך להתאמץ כדי לשפר את המצב הנוכחי ואת העתיד. אתה מספר שמאז ומתמיד היית אדם סגור. אני מבין את זה, גם אני הייתי ככה. לאנשים כמונו אין ברירה, אתה חייב לנסות לדבר עם אנשים, ולנסות לשמור איתם על קשר. גם אם אתה מתבייש, כמו שהרמת את עצמך והגעת למקום הנוכחי, תרים את עצמך יותר ותגיע גבוה יותר.
אין טעם להיות עצוב על הגיוס. הצבא היא הזדמנות חברתית גדולה מאוד, בה אתה נחשף להרבה אנשים שלא היית מכיר אחרת. תנצל את זה כדי להכיר חברים חדשים! העניין הכספי כמובן מצער, אבל תנסה לחסוך כמה שאתה יכול. אל תוציא כסף על חטיפים בשקם, או על שתיה קלה מהמכונות.
אל תכעס על אבא שלך, קרה לו מה שקרה לך. תהיה שם בשבילו, ותיהיה לו בן אוהב. אל תנסה להתווכח איתו על אמונותיו כי לעיתים זה גורר אנטיגוניזם, וזה לא משרת את המטרה שלך. תראה לו שאדם חילוני יכול לנהל חיים טובים ושמחים.
תשתדל להיות אופטימי – אתה בכיוון הנכון. אתה אדם מאוד חזק שהצלחת לצאת מהדת, ועם החוזק הזה אתה תצליח גם לתקן את שאר הבעיות שכרגע מפריעות לך בחיים. אני בטוח בזה!
אל תתייאש,
אייבור