שלום פלוני,

אנשי הדת אינם ראויים להתייחסות רצינית כי הם אינם משקפים את דעתם האנושית אלא דעת דתם. והרי הם שבויים בעולם ישן ואינם מסוגלים לחשוב לעומק ובצורה מתחדשת. זאת הסיבה שהוא מתנסח "מכת צפרדעים" למצוקות אנושיות.

אציג שאלתך באופן הבא: כיצד מדינה צריכה לנהוג כשבני אדם מגיעים אליה בבורחם מפני המוות?

התשובה פשוטה: לעזור להם במידת היכולת המקסימלית.

כלומר לקבוע מספר מקסימלי שהמדינה תוכל לקבל ולעזור מבלי שתפגע ותוכל לתפקד הלאה.

הדבר דומה לכל מצב בחיים בו אדם נדרש לעזור להצלת חיי אדם.

אתן לך דוגמה ותדון קל-וחומר.

חודש שעבר הייתי באגמון החולה שם שוהים מהגרים "עגורים". כ- 40 אלף עגורים שוהים באגמון החולה והם גורמים לנזקים גדולים לחקלאים. חשבו, הרוצים לעזור לעגורים מבלי לפגוע בחקלאות, כיצד לאזן בין העזרה לעגורים לבין הנזק לחקלאות שגורמים. ומצאו פתרון לתת להם אוכל ולצורך זה ביקשו סיוע כספי מהמבקרים.

וזאת הנקודה החשובה שברצוני להשיבך: צריך לחשוב ולהיות יצירתי כיצד לעזור מבלי להיפגע.

לאנשי הדת אין את הרצון הזה והם פוטרים עצמם מציטוטי טקסט של עולם ישן.

אצטט דברי נאור דעת עם רצון טוב: "הרע שבעולם נובע, כמעט תמיד, מן הבערות, והרצון הטוב עלול לגרום נזקים לא פחות מן הזדון, אם אין הוא נאור דעת" (אלבר קאמי, הדבר) .

דעת – אמת

'עניי עירך קודמים' הוא אחד המשפטים הנכונים ביותר שהוציאה המסורת היהודית מתוכה. יש לקרוא אותו כפשוטו 'עניי עירך' לא עניי עמך, לא עניי הזרם הפוליטי שלך לא אלו ששותפים לך בדת או באידאולוגיה. אתה אמור לתקן קודם כל את הפינה הקטנה שבה אתה נמצא לפני שתרוץ לתקן את שאר העולם.

ומכאן שערבי שחי כאן בארץ והישוב שלו לא מקבל מספיק תקציבים קודם להארי שחי בפלורידה והולך פעם בשנה לטמפל ביום כיפור. מה גם שיהודי ארה"ב חיים בדרך כלל ברווחה יחסית ובעושר וגם אם לא יש להם מדינה חזקה שהם אזרחיה והיא מחוייבת להם כך שלפני שמוציאים סכומים על 'קשר עם התפוצות' אולי כדאי לבדוק אם יש עניים כאן בעיר שלנו שצריכים את המשאבים האלו יותר.

עדו