13 שנים • iaea פסילת אישה לעדות היא למעשה איסור הלכתי על השופט היהודי, ולא על האישה: זה השופט שנאסר עליו לפסוק דין לפי מה שאישה אמרה לו, ולא האישה שאסור לה לדבר בפני שופט בבית-המשפט, כי פוסק-הדין הוא השופט ולכן האחריות היא עליו לא לקבל עדות פסולים.
אז השאלה שלי היא כזו:
כידוע, בישראל כרגע בית-הדין החילוני החוטא כן מקבל עדות של נשים. עכשיו השאלה שלי היא: נניח ויש אישה דתיה או חרדית (מבחינתי אין הבדל מהותי, אבל זה לא רלוונטי לדיון), שהזדמן לה לנכוח (או להיות קורבן) באירוע פלילי מסויים, והיא מקבלת הזמנה מבית-הדין החילוני החוטא להעיד. אז מותר לה להיענות להצעה?
כי אם היא תעשה זאת, היא תחטיא שופט (אלא אם כן הוא לא יהודי, ובארץ רוב השופטים בבית-המשפט הם יהודים הלכתית) ובנוסף תגרום להטיית פסק-דין של נתבע שיכול להיות יהודי (בישראל גם רוב הנתבעים הם יהודים). כי לפי ההלכה, לשופט, לא משנה אם הוא חילוני או דתי, אסור להאמין לה (חילונים מחוייבים למצוות לא פחות מדתיים)!
האם אישה יהודייה שמסכימה להצעה להעיד בבית-הדין החילוני היא כופרת שתיענש בגהנום לפי אמונת הדתיים, או שמותר לה לנצל את נאורות בית-המשפט החילוני ולהעיד בו ולגרום לשופטים החוטאים לפסוק לפי דבריה ולאלוהים לא איכפת (למרות שהוא אוסר על השופטים בבית-הדין הרבני לפסוק לפי דבריה)?
כי לפי הידוע לי, רבנים מעולם לא התייחסו לנושא.
כמו-כן, לפי הלכת הרמב"ם, אישה אסורה לתפקיד שיש בו שררה. אז האם מותר לאישה דתיה לעסוק במקצוע חילוני שיש בו שררה, ולהטיל את שררתה במסגרת החוק החילוני החוטא? מותר לאישה להיות שופטת בבית-הדין החילוני החוטא?
לפי ההלכה אסור לאישה לדבר בפני קבוצת גברים שלא ממשפחתה: עובדה שבמכון פוע"ה אסור לנשים להרצות בפני קהל שכולל בתוכו גברים. אבל האם מותר לאישה דתיה לנצל את בורותם של גברים חילונים חוטאים ולהרצות בפניהם באוניברסיטה/מכללה? הרי בזאת היא מחטיאה אותם! וראיתי מרצות חרדיות!
השאלה שלי היא כזו: האם מותר לפי ההלכה לנשים דתיות לבצע בציבור החילוני החוטא דברים שאסור להם בעולמן הדתי, למרות שחילונים מחוייבים הלכתית לתורה בדיוק כמו הדתיים, ולכן אסור להוסיף לחטאיהם המרובים גם-ככה, כי לפי היהדות להחטיא גרוע לא פחות מלחטוא?
האם מבין הנשים שמעידות בפועל בפני בית-הדין-החילוני החוטא יש גם דתיות/חרדיות? האם לא איכפת להן שהן מחטיאות את השופט היהודי ומטות את הדין?
ומה עם שופטים דתיים בבית-הדין החילוני החוטא, ועורכי-דין דתיים – לא איכפת להם שהם עושים שימוש בעדויות לא כשרות לפי האמונה שלהם ופוסקים לפי דברי נשים? אז מה אם זה בית-דין חילוני ולא רבני! עדיין, שופטים חילוניים מחוייבים הלכתית לעשות "צדק" הלכתי, ולא צדק מערבי-הומניסטי חוטא, כי כל תרי"ג המצוות חלות גם על חילונים!
אני חילונית אתאיסטית מוחלטת, ושאלתי לא מתייחסת למה שנראה בעיננו מוסרי או לא, אלא למה חושבים הרבנים.
איך זה שרבנים מצד אחד אומרים שהם מקבלים שנשים פסולות לעדות וזה מה שיש, ומצד שני מעולם לא אסרו על נשים דתיות ללכת להעיד בבית-הדין החילוני החוטא ובכך להחטיא את השופטים?
ההתייחסות היחידה שאי-פעם ראיתי לבית-המשפט החילוני היה כשאישה חרדית טבעה את ירושת אביה מאחיה בבית-המשפט החילוני, ועובדיה יוסף התרגז עליה, וכמו-כן יש איסור כללי על דתיים לפנות לבית-הדין החילוני. אבל מעולם לא שמעתי רב שאוסר על נשים להעיד בבית-משפט לא-דתי, במידה והן מקבלות הצעה כזו.
אני קוראת המון על נשים דתיות שטוענות שהיהדות מכבדת אותן ושאיסור אישה להעיד בא להגן עליה מלחץ, אבל הן מעולם לא התייחסו לשאלה מה יעשו אם בחייהן הפרטיים יקרה להן משהו פלילי והן יצטרכו בפועל לספר לשופטים/משטרה מה קרה.
צוות
ובכן, לא הכול יודעים שהנשים מעידות בפועל מידי יום ביומו בבתי הדין. אף אין הכול יודעים שבאותה הלכה בשולחן ערוך מובאת בהגהת הרמ"א תקנת קדמונים המכשירה עדות אישה, אם יש בידה מידע ייחודי. על פי תקנת קדמונים זו, פוסק הרמ"א שהאישה כשרה לעדות על אירוע ספונטני שאין אפשרות לתכנן מראש מי יהיו עדים לו. כמו כן האישה כשרה להעיד במקום ששמה לב לפרטים שלא ראו אותם עדים אחרים.
מכיוון שעיקר מטרת העדות היא הבאת המידע הייחודי שיש בידי מוסר העדות בפני הגוף השיפוטי, ולא חזרה על דברים שנאמרו על ידי עדים אחרים, ובכל המקרים הללו האישה כשרה לעדות, הרי נהוג כמעשה של שגרה לקבל בבתי הדין הרבניים עדות של אישה.
כיום בית דין יקבל עדות של אישה כמעט בכל ענין. שכן עדות אישה מתקבלת באירועים ספונטניים (מקרי פשע, לרוב) וכן בדברים שסופם להיודע (למשל: להעיד על גודלה של דירה).
חיזוק לכך אנו מקבלים מדברי ה´פתחי תשובה´ (לקט תשובות על השו"ע) על ההלכה שהזכרנו למעלה:
וכבר נהגו כל בתי דיני ישראל לשלוח נאמני הקהל לנשים יקרות שיגידו העדות.
כלומר: גם בשעה שגובים מהאישה עדות, אין אנו מאלצים אותה להגיע אל בית הדין ולעבור את החוויה הבלתי נעימה של חקירה נגדית, אלא שלוחי בית דין עצמם הם באים אל האישה (!) לגבות את העדות ממנה. והר"ן פסק ש"אין בודקין אישה בדרישה וחקירה" – כך שלא מעמידים אותה במצב לא מכובד מבחינתה.
מה קורה במצב בו אישה העידה בבית משפט אזרחי, בנושא בו עפ"י ההלכה אין לקבל את עדותה.
האם אדם חרדי יכול מבחינה הלכתית לכבד את הפסיקה?