פרופסור מנחם פרידמן מאוניברסיטת בר אילן חקר וחוקר את הנושא, והוא טוען באופן חד משמעי שרגלו של הרבי לא דרכה על סף האקדמיה.

הנוהג המצוי בפי חסידים מכל הדתות, לייחס לרבם ומורם דברים שלא הגה על בדל מחשבותיו, מצוי הוא בספרות חז"ל ורבותינו. כך למשל ידעו לספר רבני העיר אלג'יר במאה ה- 15, (בשו"ת יכין ובועז חלק א סימן קלד)

כשהתגייר אונקלוס הגר, אמר לו הקיסר (הרומי) דודו: למה נתגיירת לאומה שפלה? אמר לו: הקטן [בחוכמתו] שבישראל יודע מהגדול שבאומות, כי הוא יודע מה נברא ביום ראשון ביום שני ביום שלישי וכו'. וכתבו קצת מחכמינו שזה היה בימי אריסטו, אם כן הורה לנו אונקלוס הגר – שקטן [בחוכמתו] בישראל יודע יותר ומשיג האמת מאריסטו שהיה ראש חכמי הפילוסופים". כך דרכם של תיאולוגים למזג ולערבב תקופות שונות ולהתעלם מ – 600 שנים [אונקלוס חי במאה השניה לספירה ואריסטו במאה הרביעית לפני הספירה] ובלבד להגדיל את חוכמתם בעיני מאמיניהם.

במאמר "הרבי מילובוויטש" הראנו שהרבי לא רק שטועה הוא בדברי מדע פשוטים אלא טועה הוא אף בדבר הלכה שזה תחום התמחותו.

בשיחותיי עם אנשי חב"ד התברר לי שהמציאות הפיזית אינה רלוונטית בעיניהם אל מול דברי הרבי, וכששאלתי חסיד חב"ד אם הרבי יסתור דברי תורה דברי מי תקיים? והוא השיבני: "הרבי זה התורה עבורי".

בלשון אחרת אמר חסיד חב"ד אחר: "אני דתי בגלל שאני חבדנ"יק ולא חבדנ"יק בגלל שאני דתי". כלומר חב"ד היא מעל הדת.

בברכה

דעת אמת