אחת הבעיות בפסיקת הלכה יהודית שהדברים לא כתובים בצורה ברורה, במקום אחד ובאופן שיטתי. לכן ימצאו, פעמים רבות. מחלוקות ודיונים על דיונים וזו אחת הדוגמאות.

הנושאים שיש לברר כדי ללבן הלכה נקייה:

הגדרתה הטכנית של כתובת קעקע.

איזה כתובות נאסרו האם דווקא אותיות או כל צורה תהיה אשר תהיה.

לאחר הגדרתה, האם תמיד אסורה או רק למטרות מסוימות (כגון לעבודה זרה אך לשם יופי וחן מותר).

בתורה נכתב: "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ [למת] לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְהֹוָה" (ויקרא, יט; 28 ).

לכאורה, מהקשר הדברים, כתובת קעקע נאסרה כשנעשתה בזמן אבל למת, כפי שנאסר שריטה רק בזמן אבל למת. וכך הבינו כמה פרשנים: "יש אומרים שהוא דבק עם ושרט לנפש" (אבן עזרא, ויקרא, יט; 28). אך היות ומזמן יצירת תורה שבעל-פה חז"ל הם הקובעים, נעבור לדעתם.

הגדרתה הטכנית של כתובת קעקע.

"הכותב כתובת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב – אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם" (מכות כא ע"א).

וכך הגדיר רש"י: "כותב תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואחר כך מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים ". [צריך לבדוק האם איפור קבוע עונה לקריטריון של רש"י].

איזו כתובת קעקע נאסרה האם דווקא אותיות או כל צורה תהיה אשר תהיה.

במשנה נחלקו החכמים: יש אומרים שכל כתובת אסורה ולדעת רבי שמעון בר יוחאי רק אם חקק את שם יְהֹוָה או שמה של עבודה זרה [לדוגמה אם חקק שמו של בעל זבוב, דגון, זאוס…](מכות כא ע"א).

הדבר מזכיר את אגדת חז"ל שהמלך יהויקים חקק על איבר מינו את השם "יהוה".

לדעה הראשונה,שכל כתובת אסורה, משתמע דווקא כתובת אסורה כלומר מילה או אות אך ציור/צורה לא נאסר.

בדיון זה נחלקו הפוסקים: יש אוסרים כל ציור וכתיבה ויש האוסרים דווקא קעקוע של אותיות אך ציור מותר (פתחי תשובה, יורה דעה, סימן קפ, ס"ק א).

.

כתובת קעקע אסורה תמיד גם לצורך נוי וקוסמטיקה או שצריך כוונת מכוון לשם עבודה זרה.

בתוספתא מבואר שצריך כוונה לחוקק קעקוע לשם עבודה זרה: ""ואינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכוחל לעבודה זרה" (תוספתא, מסכת מכות, פרק ד, הלכה טו ).

עוד מבואר שם שהעושה כתובת קעקע על עבדו כאות היכר לעבדותו שלא יברח פטור.

משמע שצריך כוונת מכוון.

אף מהתלמוד משתמע שהעושה קעקע ובכוונתו לשם רפואה מותר ובלשונם: "[מותר] לו לאדם שיתן אפר על גבי מכתו … כל מקום שיש שם מכה מכתו מוכיח עליו" (מכות כא ע"א).

וכך כתב רבינו ירוחם:

"אסור לכתוב כתובת קעקע בבשרו כלומר לחקוק רושם בבשרו שכך היה דרך עובדי עבודה זרה ולוקה עליו מן התורה… ומותר לשום אפר מקלה על מכתו דמכתו מוכחת עליו שאינו עושה לשם עבודה זרה כך פשוט" (רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה, נתיב יז, חלק ה, דף קנט, טור ב).

משמע מדבריו שקעקוע שמוכח שאינו לעבודה זרה מותר.

[ יש דעות נוספות האוסרות כמעט כל קעקוע מלבד אפר על גבי פצע]

נחזור לשאלתך:

אין בידי את תשובת הרב עובדיה יוסף אך מצאתי התייחסות כללית ברשת "הלכה יומית" האם מותר לעשות על-פי ההלכה איפור קבוע".

הרב עובדיה יוסף מתיר איפור קבוע, אף שיתכן שדינו כקעקע, משום שיש מתירים כתובת קעקע שכוונת המקעקע לשם נוי, אסתטיקה ורפואה, ואם לא קועקעה בצורת אותיות, כפי שבארתי לעיל.

בתוספת שאין זה מוחלט שאיפור קבוע דינו כקעקע, לכן הרב עובדיה התיר.

ההבחנה בין "איפור קבוע" לקעקע – יש הטוענים שההבדל בין כתובת קעקע לבין איפור קבוע טמון בעומק החדירה של המחט. בהליך של איפור קבוע הפיגמנט מוחדר לשכבת האפידרמיס, השכבה הראשונה של העור אשר מתחלפים בה התאים כל 2-28 יום. עם תחלופת התאים נפלט האיפור הקבוע וכך הוא דוהה עם הזמן ונעלם. בקעקוע הפיגמנט מוחדר לשכבת הדרמיס, השכבה העמוקה יותר, אשר אין בה תחלופת תאים ולכן כל מה שמוחדר אליו נותר לצמיתות. מנגד, יש מאפרים מומחים ורופאי עור שטוענים כי מכיוון שאין דרך ודאית לאמוד את עומק חדירת המחט, עצם הופעת דימום פירושו חדירה לדרמיס ולכן אלו מתייחסים בדרך כלל לשני המונחים כשיטה אחת, כאשר ההבדל ביניהם טמון במורכבות הפיגמנט בלבד (ויקפדיה, ערך "איפור קבוע").

בברכה

דעת – אמת