שלום לך,

יש לך סיבה טובה להיות מודאג, בנך עובר תהליך של הפיכת לב (תהליך עוצמתי הנגרם עקב קריסת מערכות נפשיות המבטלת את התבונה, את הערכים שעליהם גדל בבית ואת התרבות החילונית).

ראה עד כמה מצב בנך (תשוקתו לצלול לעולם מיסטי) מטשטש לו את חוש הביקורת: הוא שמע הרצאה מפי איש דת יהודי ותכף ומיד קרנו פניו כאילו מצא אוצר גדול. מבלי שיטיל ספק בתוכן ההרצאה, מבלי שירצה לשמוע מפי איש מומחה (אגיפטולוג) בחקר מצרים העתיקה והקדומה (מתי נכתבו ולשם מה…).

המשעשע הוא שהנמצאים בתהליך "חזרה בתשובה" (נכון יותר לומר, קריסה תפקודית – מונח המגדיר היטב את מצבו) חושבים באמת ובתמים שכל רצונם הוא "חיפוש האמת". אך אם תאמר להם: כ"מחפשי אמת" עליכם לבדוק את כל הדתות, עליכם לנסות לשמוע את אלה שהיו "בסרט" הזה (יוצאים בשאלה, נכון יותר לומר: "משתחררים מכבלי הדת") ישיבו שאין להם צורך כי הם כבר בדקו (הם מתכוונים שבדקו ושאלו את הרבנים עצמם) והם מרגישים את "האמת" בליבם ואין להם צורך לבדוק.

ועכשיו לשאלתך בנושא פפירוס (קינת) איפוור.

כדרכנו פנינו לאגיפטולוג וזאת תשובתו הקצרה:

לפפירוס לא קוראים "פפירוס איפוור" — יש בילבול פה בין הפפירוס והטקסט שכתוב עליו. הפפירוס עצמו נקרא "פפירוס ליידן 344", והטקסט נקרא "הקינה של איפוור" (או השיחה של איפוור עם אדון הכל).

הפפירוס מתוארך לשולשלת ה-19 (סביבות 1295-1186 לפנה"ס), אבל הטקסט העתקה של טקסט מוקדם יותר. תאריך החיבור לא ידוע, ואפשריות מגוונות הוצעו — הקונצנזוס הכללי הוא שמדובר בממלכה התיכונה המאוחרת (שולשלת ה-13, המאה ה-18 לפנה"ס), מבוסס על עדויות פנימיות. הוא שייך לז'אנר של קינות על המצב העגום במצרים, ולאו דווקא מתאר מעשים שהיו.

מחקרים מרכזיים שהונפקו ע"י חוקרים מובילים בתחום בנושא זה הם: (חיפוש מפורט בספריה כמעט ולא יוסיף הרבה לסיכומים שלהם).

R.B. Parkinson, The Tale of Sinuhe and other Ancient Egyptian Poems 1940-1640 BC, Oxford, 1997, 166-199

ואו, W.K. Simpson, et al., The Literature of Ancient Egypt, New Haven and London, 2003, 188-210. (עד כאן תשובת האגיפטולוג).

עוד בנושא זה תוכל לקרוא "בויקפדיה", וכן "במכתב לרב" (תחת הפרק: יציאת מצרים מעמד הר-סיני) וכן "באתר חופש" (שם תמצא תרגום הפפירוס לעברית). שים לב לתאריך כתיבתו (המאה ה- 18 לפני הספירה) ואילו יציאת מצרים על-פי המסורת הדתית (1310 לפני הספירה) , וכן האם הוא מציין עובדה היסטורית או יצירה ספרותית (קינה).

אוסיף קצת משלי, אף שאיני מומחה במצרים העתיקה, בקי אני בדרכיהם הנלוזה של המחזירים בתשובה: מביאים הם חצאי דברים, מתעלמים מהעיקר ונאחזים בתפל, ובלבד למצוא מזור לתשוקתם – אמונה בפיקציה שהם עצמם המציאו או שיירשו אותה מהוריהם.

אביא לפניך דוגמה וממנה תלמד ליתר הדברים: הם מביאים ציטטה מהפפירוס האומר כך: "הנהר הוא דם" מכאן הם לומדים מקבילה לכתוב בתורה: "ויהי הדם בכל ארץ מצרים" (שמות,ז;21 ) וראה את דרכם המתעתעת והחצופה, הרי בהמשך המשפט כתוב כך: "אך עדיין (למרות שהוא דם) אנשים שותים ממנו" ואילו בתורה כתוב ההפך: "וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".

ועוד כתוב בקינה את סיבת היות הנהר לדם מגופות המתים, הנה כך כתוב: " אכן-כן, מתים רבים נקברים בנהר. הזרם הוא קבר" ולא שנהפך לדם מסיבה תמוהה לא מובנת ( בדרך נס ככתוב בתורה).

ועוד, דוגמה הפוכה, (אירוע המצוין בקינה ולא בתורה), איפוור מציין: "אכן-כן, יבשו הנשים, ואף אחת אינה יכולה להרות". והלא התורה לא מספרת "מכה" זו.

זאת ועוד, והוא העיקר, הקינה הכתובה בפפירוס הוא מעין שיחה של איפוור עם אדון הכל, וכך הוא כותב: "כך אמר איפוור, כשענה לכבודו של אדון-הכל". הפפירוס לא מזכיר את עיקרי הדברים של סיפור יציאת מצרים המוזכרים בתורה: עם של עבדים, עם שמאמין באל אחר ויציאת מצרים של עם אחר. והלא התורה מעידה שאחת ממטרות המכות להראות למצרים את כוחו של "אלוהי ישראל": וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם (שמות,ז;5) ואיפוור, משום מה, לא הזכיר אל חדש שלמד עליו מעם אחר (ואולי, במילי דבדיחותא, יטענו המאמינים שאלוהים הכביד את ליבו של איפוור).

ועכשיו ראה דבר פלא, מתוך תשוקת המאמין להביא סימוכין להזייתו, למעשה מביא הוא סתירה לאמונתו (בגלל שאמונתו אינה מבוססת על התבונה הוא אינו מבחין בסתירה שבמעשיו). הקורא את נוסח "הקינה" של איפוור מתרשם שהאירועים הם קשים מאוד אך אינם על-טבעיים (נסים). כל כוחה של סיפור התורה – יציאת מצרים כתיאור נסי – הפפירוס שומטו מעל הקרקע, כי אפשר להסביר את האירועים בדרך הטבע. אם כך זו דוגמה נוספת לעובדה שסיפורי המקרא מעוגנים במורשת התרבותית של המזרח הקדום (כמו סיפורי המבול). המחברים לא "מצצו מהאצבע" את הסיפורים אלא שזרו בתוכם קינות, אגדות ומסורות ידועות ושיבצו אותן בזיקה להיסטוריה שחיברו על תולדות עם ישראל. כלומר, קינת איפוור מסבירה היטב מניין צץ למחבר התורה רעיון סיפור יציאת מצריים, וכן להצליח להטמיעו בקלות בקרב המוני עם ישראל. הרי אין לך כוח גדול מאגדה ומיתוס, המושרשים בהמון העם, כדי להפיק ממנו סיפור בדוי (כפי שארכיאולוגים של ימינו טוענים: ראה מאמר " ממצאים ארכיאולוגים לקביעת התקופה שנכתבה התורה").

נסכם דברינו בדרך שלא זו אף זו (טיעונים המחזקים אחד את השני עד לכדי בניין שלם):

1. אילו טקסט הפפירוס הינו קינה ולאו דווקא תיאור אירועים עובדתיים, דיינו

2. גם אילו היו בה תיאור עובדתי, קינת איפוור רחוקה מלתאר את 10 המכות, דיינו.

3. גם אילו תיאר את 10 המכות, הוא היה מחזק את הטענה שהיו זעזועים קשים במצרים (טבעיים לא נסיים) המפריך את עיקר יציאת מצריים בדרך נסית ושולל את הכתוב: "הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים" (דברים , ד; 34), דיינו.

והיות וזה גם קינה, וגם אינו מתאר את 10 המכות וגם אינו מתאר נסים, על אחת כמה וכמה שלא יצאנו ממצרים ולא נעשו לנו 10 המכות ולא קיבלנו את התורה בסיני.

בברכה

דעת – אמת

אפשר להוסיף ולשאול: כמה זמן היו בנ"י במצרים 210(בראשית רבה פרשה צא), 400(בראשית, טו; 13) או 430 שנה (שמות, יב;40)?

וחמושים עלו בנ"י ממצרים" ודרשו חז"ל נשארו חמישית לאחר שהרשעים מתו ב-3 ימי החושך. מכאן שלפני שמתו מנו בנ"י כ-15 מליון איש.!!

אהרן

"הוא שייך לז'אנר של קינות על המצב העגום במצרים"

עם הוא שייך ומספר על המצב העגום במצרים ומספר בעצם על מה שהיה שהיה שם אז איך זה לא עבדות? הרי זה קינה על מה שהיה במצרים "על המצב העגום במצרים"

ובקשר למה שאתה אמרת

פפירוס: "הנהר הוא דם" = התורה: "ויהי הדם בכל ארץ מצרים"

בהמשך כתוב:

פפירוס: "אך עדיין (למרות שהוא דם) אנשים שותים ממנו"

התורה: "וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר"

שתי הדברים הללו לא סותרים אחת את השני

התורה אומרת בעצם שהמצרים לא יכלו לשתות !!!מים!!! מן היאור והפפירוס אומר שהמצריים שתו !!!דם!!! מן היאור

כלומר עם התורה הייתה אומר שהמצריים לא היו יכולים לשתות מהיאור אז זה אומר שהם לא יכלו לשתות לא דם ולא מים אבל התורה אומרת שהם לא יכלו לשתות מים אז עם כך מה הם שתו?? הפפירוס אומר שהם שתו דם

הנה כך כתוב: " אכן-כן, מתים רבים נקברים בנהר. הזרם הוא קבר" ולא שנהפך לדם מסיבה תמוהה לא מובנת ( בדרך נס ככתוב בתורה).

עם היית חוקר קצת היית מגלה שזה לא מפריך את התורה אלה מאשר אותה!!!!!!! התורה אומרת שפרעה גזר גזירה:

"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" והפפירוס אומר שקברו מתים בנהר …

"אכן-כן, יבשו הנשים, ואף אחת אינה יכולה להרות" והלא התורה לא מספרת "מכה" זו."

אתה חייב להבין התורה זה לא ספר היסטוריה!!! ועל כן הוא מספר את הדברים החשובים באמת והניסים החשובים והתורה שבעל פה מרחיבה ועל כן כבר חזל אומרים שלכל מכה התלוותה מכות נוספות